28 - ...״אשמה...גלהגלה

...בפּ־שוּבּפּ...לבנה…" כאילו שלא נכנסנו באמריקה מספיק עד עכשיו, פרק על המתנה הגדולה ביותר שלה לאנושות: "אשמה לבנה" וטיפוח רגשות אשמה בהתאם לצבע העור ומגדר בכלל. פרק שכולו גילטי פלז'ר אחד ענק שכרגיל מתקשר עבור יואב לאנטישמיות ועבור גבי לפרפורמנס של הבהיה בחור הטבור של עצמו. איפשהו באמצע דיברנו על איך אשמה לבנה היא לפעמים טקטיקה דווקא לערפל שיפוט מוסרי, על אשמה כנרקיסיזם, שגעון גדלות ופתולוגיה שייחודית בצורה שלה לכל תרבות, על אמפתיה כסוג חמקמק של נשק רטורי שבעיקר עוזר לנצח על ויכוחים, ומנגד, על אילו דברים חיוביים כן אפשר לעשות עם כל נקיפות המצפון האלו. אז סליחה מראש, על הכל, גם בדיעבד וגם להבא, גלה גלה, ואחת גם לשנה הבאה, באפ שו באפ, אנד סו און, גלה גלה, אנד סו און