עליסה בארץ הפלאות\ מור דיעי חנני
בבוקר אפריל מול אביב מתעורר
עבר על פני עליסה ארנב שמיהר.
עליסה הייתה מבוהלת!, החווירה וצרחה!
על הפה של הארנב הייתה מסיכה.
היא רצתה לשאול אותו מיליון שאלות,
אך נפלה לתוך הבור של ארץ הפלאות.
בעבור עליסה זה כבר היה הרגל,
היא כבר ביקרה בממלכה
וכבר הצליחה להסתגל!
לכן, כשנפלה לאותו בור אפלולי וחבוי
היא מצאה את הבקבוק ולגמה את שיקוי.
היא צמחה, הצטמקה, התפחתה וגדלה,
והנה עליסה בארץ הפלאות בפתיחת העלילה.
היא זיהתה כל שביל, כל גבע ונחל,
ומיד קידם את פניה, חברה משכבר, הזחל.
הוא חבש מסיכה, וביקש גם מעליסה,
שתישמר גם היא, כדי שלא תחלה, חל וחסיסה.
פסטיבל מסיכות, כאן ישנה קורונה,
רבבות נדבקים במבזק חצות, "מדדו את החום, לזוג בוורונה,
הם מתים, ומיד, שבו לפרסומות".
עליסה שאלה על ארץ הפלאות,
מה קרה לנתינים, ומה שלום מלכת הלבבות.
הזחל נפגע עד עמקי נשמתו
עליסה לא שאלה בכלל מה שלומו
כולם כאן מסתגרים,
יש קורונה בחוץ, וכולם נשמרים.
ואני חשוף לכל וירוס, ובקרוב אהיה חולה
הרי אין לי בית, ואני חי על עלה!
ולכן אני חושב כי היה זה די חיוני
לו הייתי פרה ברפת אז היו דואגים לשלומי.
ובזאת עליסה, עלייך להסתפק,
אולי את מדבקת. עלייך להתרחק!".
וכאשר עליסה בדיוק חשבה שהזחל ממש דרמטי,
היא ראתה על מרפסת סמוכה את חברה- המפטי דמפטי.
עליסה הייתה בשוק, בהלם, היא הייתה המומה,
המפטי דמפטי ישב על המרפסת ולא על החומה.
היא נפנפנה בידיים ושאלה אם המעבר למרפסת- פירושו קידום,
והמפטי דמפטי השיב שכולם מסביב ממש מתים משיעמום!.
והפעם החליטו להתאכזר אליו, בסוג חדש של תחכום,
נראה כי המפטי דמפטי יכל לרדת אם רצה ולו חפץ,
אבל המפטי דמפטי לא זינק ולא קפץ.
הוא היה בקומה הראשונה, ומממש ממש רצה
אבל אל נשכח, שלהמפטי דמפטי הייתה צורה של ביצה.
היה שם מעקה, בגובה חצי אמה או רבע זרת,
והשומרים מרחו עליו טיפוס רסס של נזלת.
המפטי דמפטי היה ממש שמח להסתלק,
אבל פחד שיגע במעקה וידבק.
ה
"רק אני עוד על המרפסת,
עלמתי המעקה מורעל!
לו הייתי נבחר לכנסת,
לפחות, היה לי- קהל !"ִ
לכן גברתי נא להישמע אל תיגעי בדלת
-בלי כפפות, ובכלל, אל תתקרבי !
היי ילדה ... את נראית, לי טיפה מוכרת!
לא היית כאן פעם? או ששירתנו יחד בקרבי?"
"קוראים לי עליסהה בארץ הפלאות,
במשרד הפנים ביקשו ממני לשנות.
אבל מה קורה כאן עכשיו? איך הכל מתנהל"
המפטי דמפטי הרהר וחשב,
"את צריכה לעשות בדיקה קורונה ושיהיה לך אלכוג'ל!
יש לך מבצע חמש בעשר
הרוקח והרופא שלנו הוא החתול צ'שייר.
עליסהה הייתה מרוצה, זו הייתה פגישה די מוצלחת,
וכעת הגיע הזמן לבקר את צ'יישר בבית המרקחת.
הממתינים עמדו במרחק של שני מטרים,
לא היה מחסור, לא נשמעו כל קיטורים.
הם התקדמו בתור, הכל היה רגוע,
חתול צ’שייר מנומנם, עוד טופס ממלא.
הכנסת לי ! אחד צעק 'מדוע!'
שלושה ימים- אני רק משתעל!
'זה מה שיש', צעק אז החתול צ’שייר. 'הבא בתור' הוסיף ונעלם בערפל.
הלקוח נעלב, ועור פניו החוויר,
כי מהחתול צ'יישר נשאר רק חיוך באוויר.
האם נעלם או שעוד רגע יחזור?
לא! החתול צץ מהצד השני של התור.
"התחלנו מחדש, השתנו ההוראות,
כולם חוזרים להסגר, ובינתיים להתראות".
עליסה הייתה מבולבלת, ולכן המשיכה במסע,
היא הגיעה לביתו של הכובעון, עברה את שער הכניסה.
-ציפורים מקרטון העלו כבר עובש,
-תפאורות נדירות, נשמרו לחוד,
-לכובען לא היה תה כבר חודש,
הוא נראה תשוש
הוא ירד מתחת לקו העוני,
היו לו שני שותפים – האחד ג'ים והשני טוני.
עליסה שאלה את הכובען האם יסכים לארח אותה לתה של מנחה,
היא ידעה שכולם נעשו קצת משונים, ולכן היא הייתה מאד מתוחה.
"הייתי כוכב לפני הסגרים,
מופע הכובען ושבעת הארנבים,
ואז החגיגה נגמרה, ובכניסה ראית שאריות של תפאורה.
מול פניהם, מעל כל במה בדרך,
כל אחד ישב, צחק, בכה, רקד, התבדר,
גם כובען לא תמיד שמח כי היום גם מצבי אחר.
הוא בכה כאילו רכן מעל בצל קלוף,
ועליסהה ידעה שהכובען מוכרח להיזכר לרגע, בטירוף.
בלבה של עליסהה הייתה עבורו פינה,
ולכן היא קטפה לו נענע שצמחה בגינה.
זה בהחלט היה פתרון מאד פשוט,
תה גדל על שיחים ולא קונים בחנות!.
הכובען חזר לשיגעונו, ועטר לכובע שני ענפים,
ומיד הוא זימן אליו למשתה גם את צמד השותפים.
"קדימה עליסה, אני מרגיש שזה משתלט,
בואו ג'ין, טוני, ויתחיל המועבט. בט בט בט בט.
עליסהה רצתה שהמשתה יגדל ויצמח, ויוסרו המגבלות,
אך במהדורת החדשות קיבלה רק תשובות מבולבלות
ולכן פנתה בעצמה, למלכת הלבבות.
המלכה ראתה מי באינטרקום, וציוותה "הכנס הכניסה!
מי זו באה לבקר אם לא חברתי משכבר, עליסה"
אם יש לך תלונה קשה,
הפנה מיד למגישה,
עיתונאים לפי החוק,
מול השלטון צריכים לשתוק.
עליסהה שאלה את המלכה, מה לגבי הבחירות?
אם אין לה תשובה, אולי יהיו מנהיגות אחרות?
" אז אולי דמוקרטיה זה לא טוב, באיזו זכות יוצאים לרחוב?
אזרח הוא כמו בובה על חוט, ולשלטון אין אחריות!
זה שבשטח כאן שולטת, תמיד נוהגת רק למופת-ת,
חרוצה , אדם חסין, אז אל תמתינו לפסק דין!
ולכן אם הדמוקרטיה נרדמה, תודיעו בתדהמה,
אז מעכשיו כולם לצעוק- אדם אחד מעל לחוק"
עליסהה ידעה איך להגשים מראש את כל המשאלות
של התושבים המסוגרים והמסכנים של ארץ הפלאות.
היא אמרה כולם עם אחד, היינו רוב, היום כבר דואגים לחלוב-
ארס, שנאה, 'ימין ושמאל' הכי פשוט 'הפרד ומשול',
אבל בדמוקרטיה מקצועית,
יודעים גם להחליף את השליט".
וכך ילדה אחת, שעמדה והתריסה,
ילדה שביקרה בארץ הפלאות, ילדה אשר עונה לשם עליסה,
החלה לרקוד, לחגוג ולשמוח,
כי לכל הקלפים התחבר בורג במוח.
וכל שומריה נאמנים של המלכה
החליטו שנמאס לספוג השפלות ומצוקה.
וכך ברגע עליסה ראתה את כל החיילים,
עומדים ומוחים
כיצד הם בורחים
הם רצים
נמלטים
זועקים
מתאדים
לעתיד הלא כולנו מוכנים עוד לצפות,
ושואל איפה עוד נמצאת מלכת הלבבות.
בספר שנשאר לי, עוד חסר לי דף,
ואף פעם לא שמעתי על חייל עשוי מקלף.
כי בתור המספר, גם אני רוצה ללחוש.
'תנו לי לברוח מהמלכה שרוצה להסיר לי את הראש'
מחפש את הארנב שמאחר לו כל הזמן,
שואל מתי אזכה לפגוש בכובען,
היום הכל עבר ורק נשאלת שאלה,
מה שם מסתתר מבעד למראה?