פרק 155– מהפכת הבינה: בראשית 2.0

אתם מאזינים להסקת של בית אביחי. Everyone is talking about artificial intelligence, not artificial Genius. Not a tool. Shalom, near Frage Pira Rosenberg, but ten mazes not to myself to march a lot.

יש סקט שבו מיכה גודמון ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה. ובעונה הזאת, על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך, מהפכת הבינה. כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהיה אור הוא התכוון שלא יהיה לו חשוב כך כתב נתן זך וילחין מטי קספי זיכרונו לברכה, בשיר שהפך לחלק מהתרבות הישראלית. וכך הצטרפו זך בקספי לשורה ארוכה של פרשנים ומסורות שניסו לתת משמעות ופשר לסיפור הבריאה בפרק א' בבי ראשית. בדרך כלל קוראים את הפרק הזה כניסיון להבין מה קרה אז בראשית ימי הזמן.

אבל אולי סיפור הבריאה ובראשית לא מתאר את מה שהיה בעבר, אלא את מה שיהיה בעתיד. ואולי בכלל את מה שקורה בהווה כל יום מחדש. Shalom Micha. Shalom I fight. ‫עשינו הרבה נאים דרופינג ‫באונה הזאת. ‫כאילו, התייחסנו להרבה ‫תיאורטיקנים ופילוסופים ומדענים ‫וראשי תעשיית ה-Tech, יזמים, ‫ודיברנו על הרבה אנשים. אבל יש דמות אחת. שרוחה מרחפת מעל כל הדיון הזה, ואי אפשר לסיים את העונה הזאת מבלי להתייחס אליו. וזה באמת אולי הנביא של כל הנושא הזה, זה אייזק אסימוב הגדול, הסופר, הגאון.

ואני מודה שאני לא חובבת הז'אנר של מדע בדיוני וסיפורים של מדע בדיוני וכולי אבל אי אפשר להתעלם מהדמות ומהיצירה, ומהעיסוק הבאמת חצי נבואי, בעיקר מתחשב בעובדה שהוא את רוב היצירות שלו כתב בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. בשנות ה-40 הוא קודם מדבר על אפשרות של רובוטים עתידים שבני אדם יעבדו שליטה עליהם, והוא אומר כדי למנוע את זה, הוא הוגט מה שלימים יקרה שלושת חוקי אסימוב. הנה החוקים. חוק מספר 1 צריך לתכנת את הרובוט, שהוא צריך לציית לחוק הזה. הרובוט לא יפגע באדם ולא יאפשר במעשה או במחדל שאדם ייפגע.

חוק מספר שתיים, כמה חוק הזה חכם, כמה הוא רואה את הנולד. הרובוט חייב לציית לפקודות שלטנו לו על ידי האדם? ממש חזאת מה שקראנו את ה- alignment problem. וחוק מספר 3, הרובוט חייב להגן על קיומו שלו, כן, יש לו self-preservation, instinct, יש לו, אבל... Call odd, the lower stay hooky marish on him.

‫כן, ואת השיאה חושב ‫שזה לא אפשרי, זה לא... ‫אבל העובדה שהוא רואה ככה, ‫זה... ‫אז רק מדגים אתה... ‫זה שהוא הנביא של התחום, ‫וגם של החרדות של התחום, ‫זה מה שמעניין, ‫הוא הנביא של התחום ‫ושל החרדות של התחום. ‫הוא עצמו הגדיר. את אולי פסגת היצירה שלו כסיפור אחד שבאמת אני חושבת שהסיפור הזה באמת מרחף מעל כל העונה הזאת וזה הסיפור שהוא קרא לו השאלה האחרונה

זה סיפור נפלא, בואו לא להרוס את הסיפור. לא, אי אפשר לדבר עליו בלי לעשות ספוילר. אבל זה סיפור באמת שיש AI, יש איזושהי ישות שהיא נראית סופר אינטליגנטית, כל שעה שאתה שואל אותה, הוא כותב את זה ב-1956. היא עונה לך, אבל יש... היא כל הזמן הולכת ומשפרת את הסוף, היא הולכת ופותרת את כל הבעיות של העיקום. כן, בואו נספר את כל הסיפור, רק נערוס. רק נערוס את הסוף שלנו. רק נערוס את הסוף. איכשהו באמצעות ה-AI כל סיפור המקראי הבראשיתי של בריאת העולם משחזר את עצמו.

‫אתם יכולים לקרוא את הסיפור הזה, ‫אבל הפרק הזה הוא סוג של מחווה לאסימוב. ‫זה לא רק מחווה לאסימוב, ‫אני חושבת שהפרק הזה מתכתב ‫עם איזושהי... ‫עם האינטואיציה העמוקה של אסימוב ‫שכל התחום הזה... Shell AI, Medaberbetsura, Amuka, Me'od, Msipura Briya. Are ze kolaketa shell sipur shelo.

שהוא מסתיים בנקודת הבריאה והיהי אור. אבל הפרק הזה הוא לא פרשנות להסימוב. ככה הוא נמצא שם היהי אור כשלא נמצא ברקע. כי מאוד יכול שסיפור הבריאה... הוא האנלוגיה באופן מפתיע ואפילו מדהים זאת האנלוגיה הכי מוצלחת שיש לנו להבנת תולדות הטכנולוגיה האנושית עד ה-AI

אני חושב שהרקע להבנת סיפור הבריאה זה להבין את מערכת היחסים שבין הבורא לבין הנברא. על פי הזרמים המרכזיים של הפילוסופיה היהודית. אוקיי, אז שניה אתה הולך להציג לנו תזה במחשבת ישראל עוד לפני סיפור הבריאה. וכאן באופן מפתיע, הרמב״ם והרמבן מתאחדים. יש בהם איזושהי אינטואיציה משותפת. ועל אף שיש בהן מחלוקות מאוד גדולות, יש להן גם כאן אינטואיציות מאוד משותפות, למשל, לגבי אספקט מסוים במערכת היחסים, שבין הבורא לבין כל מה שנברא. כל מה שנברא. בצורה מוחלטת לבורא. הריבונות של הבורא על מה שנברא היא טוטאלית.

וזה משותף לרמב״ם ולרמבן, וזה אני חושב, זה כמעט הולך להיות קונצנזור. שהבריאה נשלטת על ידי בורה. אם נשאלת הרמפם איך בא לידי ביטוי השליטה של הבורא בנבראים, זה חוקי הטבע. כל העולם, כל היקום, כפוף... לחוקי הפיזיקה, לחוקי הטבע. כאילו כשנבראה הג'יראפה, היא לא יכולה להגיד, לא, בעצם אני לא רוצה שיהיה לי צבר ארוך, אני מקצרת את הצבר שלי. או שאבן נופלת, היא מצייצת לחוקי הגרביטציה של ניוטון. אבל מי שתל בטבע את חוקי הגרביטציה של ניוטון? המחשבה של האל שנספגה בבריאה.

זה המחשבה של האל, או אם תרצו, זה הרצון של האל. ככה לפי הרמב״ם. כן, כשהטבע מציית לחוקים, ואין לו ברירה אלה לצאת לחוקים, וזה כולל את כל החי, צומח, דומם, הכל מציית לחוקי הטבע. ومכיוון שחוקי הטבע מגיעים מאלוהים, הטבע מצוית לאלוהים. بالله من אחרות הטבע هو דו. הטבע הוא מחמיר, הטבע הוא קלה, הטבע חמורה, הטבע את הרצון המלא של האל שבא לדי ביטוי בכל חוקי הטבע, הטבע כפוף לב מציית לו, וגם אם הוא רוצה, הוא לא יכול שלא לציית לו, אבל זה משפט שגוי, כי הסיבה שהטבע מציית לרצון של האל זה כי הטבע...

לא רוצה. כן, אין לו רצון. אין לו רצון, ולכן הציוט שלו לרצון האל זה ציוט מוחלט. עכשיו, כל התיאור הזה הוא נכון?

עם חריג אחד. נכון. מי לא כפוף לכלל הזה שניסחנו עכשיו? האדם. האדם עכשיו. על האדם הבורא. לא חוקי הטבע שלהם, אגב הוא כן מצליח, אין לו ברירה להיות כפוף אליהם. כן, גם אם מישהו יזרוק אותנו מאיזה גג של בניין, אנחנו כפופים לחוקי הטבע. אבל הבורא מיס על הבריאה הספציפית הזאת, עוד חוקים שהוא צריך לציית להם. שלעבור כל האנושות זה חוקי המוסר. שכל האנושות צריכה לנהוג באתיקה במוסריות על היהודים, הוא המיס עוד אקטרה חוקים. אבל האדם לא בהכרח מצאת לחוקים האלה. לא בהכרח מצאת לרצון האל. ואתה בריאה יחידה, שהיא לא...

كفوفה באופן אוטומטי לבוראה. זה האדם. אגב, את כל מה שאמרנו עכשיו, חזל תמצתו למשפט אחד מאוד מאוד קולע, הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. ובפירוש הכל בידי שם, הכל תחת הריבונות של האל, של המורה, חוץ מהעולם המנטלי, הסובייקטיבי של האדם, חוץ מיראת שמי, שם יש אוטונומיה, שם יש עצמאות, שם יש בחירה חופשית. והאתוס שהאדם יציית לחוק האלוהי הוא לפי זה שהאדם יהיה כמו הטבע, שהוא יצטרף לטבע, שהוא ידומה לטבע. אגב, הרמב״ן אומר שמה זה הגאולה, מה זה אמות המשיח? שאדם נהיה טבע לגמרי.

שהוא כפוף באופן אוטומטי לרצון האל, הוא נהיה כמו... כמו חוק הכבידה. כן, ככה יהיה כאילו החוק המוסרי, וכפון השאר החוקים יהיה כמו חוק הכבידה, שאתה תקבץ, אוקיי, זאת תמונה גדולה של המציאות. אגב, באופל מאוד מעניין, גם באסלאם, גם בקוראן, מופיע הרעיון שכל הטבע כפוף לאל ומציית לאל, זה פיטרה, הוא כזה בילט אין, שהוא מציית לאל. והאדם צריך באיזשהו מובן להצטרף לטבע, זה אינטואיציה מונותאיסטית.

שאדם הוא לא כמו הטבע במובן הזה, שהוא הדבר האחית שלא כפוף למי שברא אותו, אבל ההיריעה שלו זה להיות כמו הטבע. אגב, באי לשים כאן הערת שוליים שהיא לא קשורה, אבל היא סופר סופר מעניינת. יש עוד דרך לחשוב על זה על להיות כמו הטבע זה דרך ככה חשב על זה א' הוגי דעות אחרים כמו א' גורדון שזה להיות כמו הטבע, זה לא אומר שאני מכניע את הרצון שלי, מול רצון שהוא גבוה ממני, זה לא ביטול הרצון שלי, ההכנאה של הרצון שלי, אלא הפוך.

בדיוק התחברות על הרצונות הכי הכי טבעיים שלי. המימוש של הרצון שלי. זה להיות כמו הטבע. כן, זה ההבדל בין תפיסות פנתאיסטיות שהרצונות שלי עצמם הם אלוהים. יותר מסורתיות, שנצליך להכביף את הרצון שלי, לרצון של אלוהים, מה זה אומר להיות כמו הטבע, וואו, זאת שאלה גדולה ענקית, אבל... לעונה אחרת אולי. לעונה אחרת אולי. אז נחזור עכשיו רק לעמדה יותר... Massortit, konvenzionalit, mikrait, כל הבריאה כפופה לבוראה למעט האדם.

‫אוקיי, אז אחרי הסיבוב הקצר הזה ‫על התיאוריה הזאת במחשבת ישראל, ‫אולי אפשר לאור זה להסתכל מחדש ‫על סיפור הבריאה ולראות משהו אחר ‫ממה שאנחנו רגילים לראות בהתבוננות מקרו. ‫כל התמונת מציאות הזאת... וביום השני יש את הרכייה ואת המים, וביום השלישי את הצמחייה, וביום הרביעי המאורו, נכון? כל מה שהוא ברע נמצא תחת שליטתו המלאה. השמש לא יכולה להחליט שלא בא לה לזרוח. ושהיא באה לה לזרוח במערב במקום במזרח. נכון. אין לה את היכולת להחליט החלטה כזאת. נכון. מה אם לא יכולים להחליט לא להיות רטובים?

המים חייבים להיות מים, האבן חייבת ליפול, השמש חייבה לזרוח, הרצון של האל שהעוטבע בבריאה, הם דוסים, הם כולם מצייטים בצורה עיוורת, לא ביקורתית, לא שומעים שלא, הם מזהתיים לבורא. ואז ביום השישי נברא אדם, ואם עד היום השישי יצירה ושליטה הולכים ביד ביד כל מה שנוצר, על ידי האל נשלט על ידי האל, מגיע יום השישי, פסגת היצירה לא נשלטת על ידי יוצרה. זה הפרדוקס החשוב של פרקה לפראז'ית, שהפסגה של היצירה... היא לא נמצא תחת השליטה של מי שיצאו. כן, זה ברור שסיפור הבריאה הוא בנוי בצורת פירמידה, זה ברור.

שהכל מוליך לשם, שהיום השישי זה פסגת היצירה. זה האדם הוא נזר הבריאה, נכון? זה ברור שהכל מוליך לשם. ודווקא השיא של הבריאה לא נשלטה לידי מי שברא אותה. יש לו אוטונומיה, יש לו רצון, יש לו בחירה חופשית. במובן מסוים, העובדה שפסגת הבריאה היא החלק היחיד שבה שלא כפוף לרצון הבורא או שלא כפופה לשליטה, זה קצת הטרגדיה של הבריאה. של היוצר. של היוצר. כי הדבר הזה, מהרגע שבו נאמר כזה, ויהר אלוהים, כל אשר עשה והנה.

‫טוב מאוד. ‫-טוב מאוד. ‫ואז ויהיה ערב ויהיה בוקר יום השישי ‫והיה חולו השמיים והארץ וכל צבאם ‫ומגיע שבת וכו וזה וזה. רגע אחרי זה, הכל מתחיל להסתבך. מתחיל לחט. ומה האלוהים כל הזו מנסה לעשות? הוא כל הזו מתוסקה למה? הרי זה הסיפורים המכוננים שהתנך. התנך זה התסכול התמידי של אלוהים, שהאדם לא מצייעת לו. המבול. כן, המבול זו סייטיס, כול שי... לא, רגע, החטא קדמון. החטא קדמון, ואז קין ואבל, ואלוהים, כל הזו מתוסכל.

למה הדבר הזה לא עושה את מה שצריך לעשות? ומלאה הארץ חמאס, ואז מגיע, את יודע מה? אולי עשיתי טעות, בוא נעשה ריסטארט. נחריב את העולם וננסה שוב, נברא את הכל מחדש. עשיתי אקספרימנט על כל האנושות, אולי ניקח רק את אברהם, ויצר ממנו משפחה אחת, שבת אחד, עם אחד, והוא יהיה כפוף אליי הלמת. איך תמצאת את זה היטב משה רבנו בנאום האחרון שלו? ממרים הייתם עם השם אלוהיכם מיום דעתי אתכם לרגע אחד לא צייעת אתם וכל הסיפור המקראי מההתחלה ועד הסוף

לא עצוף בספר בראשית, לא עצוף התורה, עצוף התנח. זה סיפור על היוצר שמנסה להשתלט על היצירה שלו ונכשל. זה סיפור על כישלון, עד הרגע האחרון. זה כאילו המטה נרטיב של התנך. כן, אם מסתכלים על התנך, לא מ-200 אלף רגל, שזה מאוד גבוה, אלא משתי מיליון רגל. זה סיפור על יוצר שפסגת היצירה שלו השתחררה משליטתו, והוא לא הצליח להשיב אותה לשליטתו. על אף ניסיונות חוזרים ונשנים. ונשנים. ואז...

אתה שם לב רגע, מה מאפיין את היצירה, את הפסגת היצירה שלו, שהיא נבראה בצלמו. ולא משנה איך נקרא בצלמו, הרב סולבג'יק מציע ואני חושב שזה קריאה מאוד טובה בצלם זה שיש לו כוחות יצירתיים משל עצמו שגם הוא יוסיר אותי. או כמו שציטטנו בפרק הקודם, את הפירוש של רשי על צמד המילים.

וייתם כאלוהים. יוצרי עולמות. יש פה איזה יסוד יצירתי, אבל לא משנה איך נקרא באיזשהו מובן פסקת היצירה היא דומה לאלוהים. אחד הפרדוקסי המארגן של כל המטה נרטיב המקראי, זה שמכל מה שאלוהים יצר, היצירה שהכי דומה לאלוהים היא זאת שלא בשליטה של אלוהים. סיפור על יוצר שהיא בית שליטה על היצירה שלו. שנייה, לפני שאנחנו ממשיכים, ‫בטוח צורת ההסתכלות ‫על סיפור הבריאה שעשינו עכשיו ‫לא יורדת לכולם חלק בגרון. ‫-כן. ‫זה לא אולי בהכרח... סורת ההתבוננות המקובלת והרגילה

על סיפור הבריאה. או על, האמת היא, על התנך, או בכלל על אולי סיפורים מכוננים כאלה. סיפור הבריאה זה לא מתאר באופן מדעי את בריאת העולם. זה מה ש... יש מי שחושב שכן. יש מי שחושב שכן, ויש לנו כמובן כבוד למי שחושב שככה נברא העולם, בשישה ימים וכל זה. יש לא מאית אנשים שככה חושבים. הכל בסדר. מכל הדתות, אגב. הכל בסדר. גם אני וגם את חושבים שמצליח לדעת מדעית איך נברא העולם. צריך ללכת לספרי מדע.

צריך להקשיב לתיאוריות המדעיות הרווחות. אגב, אנחנו נעשה את זה בפרקבה. אבל אנחנו מתייחסים לסיפור בריאת העולם לא כאל מדע ולא כאל היסטוריה. הסיפור הזה לא מתאר את מה שקרה. ואף על פייכן? לא פחות זאת עמדת הרמב״ם שהרבה סיפורים גדולים בתנך בתורה הם לא קרו אף פעם והם אמת מוחלטת באיזה מובן הם אמת סיפור הבריאה זה משל והרמב״ב סבר, שאם סיפור ומשל, זה לא הופך אותו לפחות אמיתי, זה הופך אותו ליותר אמיתי. כי אם זה היסטוריה, נעשה רגע בין היסטוריה לבין משל, אם זה היסטוריה,

אז זה משהו שקרה. אם זה משל, זה משהו שקורה. כל הזמן, ממשיך לקרות. אם זה היסטוריה, זה עליהם. אם זה משל, זה עלינו. והעמדה הזאת של הרמב״ם, חוקר הספרות הגדול, נורטורפ פריי, תלמיד של יונג, כך הם רואים סיפורים נכוננים גדולים. ונויטר פפרי אומר, ועבור המערב, התנך הוא הסיפור הגדול מכולם. במילים אחרות, מה שרלוונטי לענייננו, זה שאם סיפור הבריאה זה משל, ועכשיו תיארנו אותו כמשל על יוצר. כאיבד שליטה על היצירה שלו. זה המשל.

ما هنمشال בוא נספר עכשיו ב-200 מיליון רגל את הסיפור של קיצור... של היצירה הזאת... של האדם... של האדם... ושל האדם כיצור שמייצר טכנולוגיה, שמייצר... של האדם שמממש את... סלם אלוהים שלו. סלם האלוהים שבו ויוצר עולמות. נשחק בכמה דברים שדיברנו כאן בפודקאסט. אולי הטכנולוגיה הראשונה שהוא יוצר, לפני כשתיים וחצי מיליון שנה, שלוש מיליון שנה, הומוהביליס, איזושהי גרזה קודמה שלו, מייצרת גרזה נאבן. וזה אירוע גרזון האבן. אחר כך אתה את האש. עשינו פרק שלם על האש. נכון. אחר כך אתה אולי החקלאות.

מהפכה מטורפת. נלג הרבה שנים קדימה. מנוע הכיתור. החשמל. ממשיך להמציא. ממשיך ליצור. יש רכבות. יש ספינות. מטוסים. יש מטוסים. אינטרנט. ודרך אגב, ככל שעובר הזמן, הקצב שבו הדבר הזה יוצר, הוא צובר בצד יוריות יותר גדולה, ולא כל ההיסטוריה נשמע הרעיקרון. תשאר את ההלימה בין יצירה ושליטה. ככל שהוא יוצר יותר, הוא שולט יותר. כל יצירה מגבירה את השליטה שלו. עד שהוא מגיע לפסגת היצירה שלו. הרכנינו זה כאן? ההמצאה הארונה.

ומאוד יכול להיות שהיצירה האחרונה של האדם, אם עד עכשיו כל היצירות הגבירו את השליטה שלו, היצירה של האחרונה של האדם הוא ייבד שליטה. ونحن כבר نמצאים ברגעים של אובדן שליטה עליה ובאופן מדהים, מהי היצירה האחרונה של האדם? זאת שאנחנו אולי מאבדים שליטה עליה? שזה כל הסיפור שאנחנו מאבדים שליטה עליה? זו היצירה היחידה שמה אפשר לומר עליה? שהיא הכי דומה לנו. שהיא בצלם האדם. ה-LLM זה כן נוצרים. הם מדמים להתנהגות האנושית. זה בדיוק מה שמאפיין אותם. שג'אפרי הינטן מייצר Deep Neural Network.

מה המודל שלו ל-Deep Neural Network? המוח האנושי. ומה זה ללמס? זה הידע האנושי. ומה נוצר? שהוקחים מוח אנושי, מוח דמוי אנושי לצורך עיין, על הידע האנושי. מה נוצר? הבינה המלאכותית הזאת, הדבר הזה שהוא לא אנחנו, הוא זר לנו, אבל הוא די דומה לנו. והוא מדבר כמונו, והוא, אתה שואל, וואו, היצירה שהיא הכי דומה ליוצרה, היא זאת שלא בשליטה של מי שיצר אותה. זאת אומרת, אנחנו רואים את כל תולדות הטכנולוגיה. כמעין שיחזור, שיחזור, כן, ידמנו את אנחנו חיים מחדש את סיפור בראשית, את רגע הבריאה.

‫עכשיו, אנחנו כמובן לקחנו ‫את סיפור הבריאה לא בתור אמת היסטורית, ‫אלא בתור סיפור שהוא נותן השראה, ‫ובמובנים רבים אולי מציב ‫אפילו תמרור הזהרה. ‫זה משל למצב האנושי.

ואם זה משל, זה סיפור עם תמור, אז נכון, יש פה עוד נורת עזרה. ההצלחה שלך כיוצר, מגבירה את האנדרנלין שלך, כי זה מגביר את השליטה שלך. אתה ממשיך ליצור, ממשיך לצבור, ואתה חושב שכחור שאני ייצור יותר, אני אשלוט יותר. והסיפור המקרים מספר כביכול, הטרגדיה של אלוהים, السויה להיות הטרגדיה של מי שנברא בצלעה אדם עוד שזאת אולי לא תרגש אלוהים, אולי זאת הנדיבות של אלוהים, אולי זאת הגדולה של אלוהים, שהוא יצר יצירה, שהוא לא רוצה לשלוט בה, והוא לא התכוון לשלוט בה, והוא חיפש את ה...

‫אינטראקציה הזאת עם האדם ‫ואת הכך ותנו זה כל הזמן. ‫-לא, זה נכן. ‫זה סוד הצמצום, ‫שאת אלוהים נתן לאדם חופש ממנו. ‫עכשיו ניצור אותה. אני לא מוכן שניתן ל-AI ליהן נדיבים כמו אלוהים. כן, אולי לא כדאי להיות נדיבים כמו שאלוהים היה. אני כאן בוא, לא נהיה כמו כאלו. שייתן אותו חופש, תן לו לפעול, תן לו ליצור. אנחנו רוצים שזה יהיה טכנולוגיה, שזה יהיה טור, שזה יהיה כלי שלנו, שזה ירפא את המחלות וירפא את חמות גלובן, אנחנו רוצים...

שיעזור, אנחנו לא רוצים שיהיה לו עצמאות מאיתנו. ושהוא ירצה להקים איזה מגדל בבל ואיזה משהו. בדיוק. אני מנחש אצל המאזינים שלנו, מופיח הסיפור של הגולם יפרד, ויש עוד סיפורים על גולם. הגולם שקם על יוצרו, לדעלי. כן, לגרשם שולם, כל הסיפור המקראי זה בעצם סיפור על הגולם, זה אנחנו, שקם על יוצרו, זה הארכיטיפ. של סיפור הבריאה, זה הגולם, וזה אסור להיות בדיוק משהו, זה פרנקנשטיין, זה הסיפור הזה. ואגב, באופן הכי קומפקטי, הכי ויזואלי, הכי פשוט, זה הסיפור של ג'רפי הינטן.

של הינטון, האב המייסד שמי שאחראה לפריצת דרך של ה-deep learning המדע שלו, התיאוריה שלו, אפשרת הפריזה דרך שאפשרת כל הסגסוג של ה-AI שאנחנו רואים היום, הוא מסתכל קדעים ואומר, אוי לא, אנחנו הולכים לאבד שליטה על זה. קצת עקום מבחינה פרשנית, וכל כך עמוק מבחינה הגותית. אני אקריא אותו, זה מדרש רבה. רבי יודה בר סימון אמר, בסדר הבריאה, של בראשית, כל שנברא אחר חברו, שליט בחברו. בסדר בריאה, כל מה שיותר מאוחר הוא שולט על מה שקדם לו.

רכיה בשני, ועד שעים בשלישי, ועד ש... אוקיי. במובנים מסוימים זה עובד, ובמובנים אחרים זה לא לגמרי עובד, וזה משהו שקורה לפעמים במדרשים. כן. אבל השורה התחתלה. אבל כל המדרש הזה נמדע בשביל הפאנצ'ה בסוף. נכון. ומה הפאנצ'ה בסוף? وأدم نברא אחר הכל לשלוט בכל. קדמו ואחלו כדי שלא יברא עולמות אחרים. באיזשהו מובן אומר, עץ הדעת זה עץ שמתן לך כוחות בריאה? על פי המדרש הזה, אז אדם נברא האחרון והוא הבין שאם אלוהים בורא עוד משהו, מהבית אחר יהיה משהו שישלוט עליו.

אז מה אדם עשה? מהר מהר, הוא אכל מהצדת כדי... הוא יוכל להתחיל את הקריירה שלו כיוצר, כבורא, מי שממשיך את היצירה, זה לא אתה, אלוהים, זה מעכשיו. אני כדי שלא יברה עוד משהו אחריי, שישלוט אליי, and guess what? כן. זה האירוניה היום שאנחנו קוראים את המדרש הזה, מי שבסוף... ברא משהו שהולך לשנות בו, זה לא אלוהים, זה האדם עצמו. אז יש כאן תמור עזרה גדול ומעניין. וזה היה איזשהו ניסיון ללמוד מסיפור הבריאה שמופיע במסורת.

‫שבבדר הבא מכונן כמובן ‫את כל התודעה המערבית ‫של הדתות המונוטואיסטיות בכלל. אבל סיפור הבריאה הוא לא השחקן היחיד שמשחק על המגרש הזה של הניסיון לתאר את הרגע המכונן של העולם. כל המאמץ המדעי של תקופה המודרנית. זה ניסיון לייצר תיאוריות השארות, בין השאר, תיאוריות קוסמוגוניות. איך העולם נוצר. ובמאה ה-20 הלכה והתקבעה תיאוריה אחת וביננטית שנהייתה ממש התיאוריה שהיא כמעט קונצנטוס, כמעט האורתודוקסיה של המדע. ואנחנו מדברים כמובן על תיאוריית המפץ הגדול.

‫ותיאורית המפס הגדול ‫זה ניסיון לתאר את פריאת העולם, ‫אבל המדענים, אדוין האבל, ‫המדענים של התיאוריה הזאת, ‫הם לרגע אחד לא חשבו שזה משל. ‫פה אנחנו משחקים משחק אחר לגמרי. זה לא על מה שקרה, זה לא על מה שקורה, זה על מה שקרה. בדיוק. זה על מה שקרה, ככה זה קרה. מנסים להציג תיאוריה שמתיימרת, לספר מה באמת קרה שם. אבל באופן מאוד מעניין ומפתיע, תיאורטיקנים שעוסקים בעתיד של ה-AI, כמו רי קורצוויל, לקחו מושג ממה שקרה, או ממה שלפני מה שקרה, מתורת המפץ הגדול, המושג החידתי סינגולריות.

ומעתיקים אותו לא רק ממה שקרה לפני שהכל קרה, אלא למה שיקרה. זאת אומרת, מושג מפתח להבנת העתיד של ה-AI שוב לקוח מסיפור בריאה אחר מהמפץ הגדול. אז אני לדבר בפרק הבא. בפרק הזה שאלנו מה אפשר ללמוד על המרוץ של האנושות לבינה מלאכות מסיפור הבריאה, בפרק הבא נשאל מה אפשר ללמוד עליו מהתיאוריה המדעית המובילה, המפץ הגדול. תודה לניר לייסט ולאור שמיר האורחים, למיכל עתיאס וליהלוית על ההפקה.

ולניבה גולדברג, ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של מפלגת המחשבות זמינות ביסמון העסקטים, וגם באתר בית אביחי, שם תוכלו למצוא תכנים מעולים