פרק 150 – מהפכת הבינה: אלטנוילנד

אתם מאזינים להסקת של בית אביחי. Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it's genius. The greatest technology equalizer of all time. Not too. שלום, אני אפרת שפירה רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים למפלגת המחשבות. ההסקט שבו מי חגודנון ואני מדברים על רעיונות שמאחורי הפוליטיקה. ובעונה הזאת, על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך. מהפכת הבינה.

בבידת הפורום הכלכלי העולמי שנערכה לאחרונה בדבוס התקיימה שיחה בין דמיס אסאביס ודריו עמודי מראשי תעשיית ה-AI העולמית. השניים דיברו בצורה פתוחה וכנע על האתגרים ועל הסכנות שיביאו איתם הכלים שמפתחים. נשמע שהם מודגים. הדבר הראשון שהם מודאגים ממנו כי הוא עומד להתרחש בקרוב ומהר אבוקתי אדיר ממדיל. למרות הדאגה הגדולה, הסאביס ועמודי לא כל כך טיברו על פתרונות. אז לרגל הפרק המאה וחמישים של מפלגת המחשבות, אנחנו חוזרים לבסיס שלנו, ולמי שכן דיבר על זה, לפני יותר ממאה שנה.

לא, הוא לא הכיר את הבינה המלאכותית ואת מה שהיא עשויה לחולל בעולם אבל הוא כן הכיר טכנולוגיות חדשות והוא הבין שזה עומד להיות אחד האתגרים הגדולים של האנושות לייצר כלים פוליטיים וערכיים על מי הוא התיל את המשימה הזאת, והאם נצליח לעמוד בה? אם תרצו, אין זו אגדה. שלום איכה. שלום אפרט. ברוב הפרקים של העונה הזאת עד עכשיו, כשניסינו לדבר על ההשלכות של המהפכה הגדולה הזאת של בדרך, דיברנו בעיקר על ההיבטים הרוחניים. כן, משבר הפנאי. הניוון של האנושיות שלנו, של האינטליגנציה הרגשית, של האינטליגנציה החברתית.

משבר הזהות, משמעות. כן, ככה כשם קוד, מה זה יעשה? לאנושיות שלנו. כן. לתכונות הבסיסיות ביותר שמגדירות אותנו כבני אדם. ובפרקים האלה, האחרונים, אנחנו דווקא מנסים לדבר על ההשלוחות הפוליטיות של הדבר הזה. אבל יש תחום שמחבר בין היותינו בני אדם לבין ההיבטים הפוליטיים. וזה כלכלה. בכלכלה זה תחום שמחבר בין, אתה יודע, זה מדעי החברה, אבל זה בעצם פוליטיקה ומדיניות וכו'. וכבר הזכרנו פה בעבר את ההיבט של התעסוקה. ואת העובדה ש...

משברת העסוקה ענק שהולך להגיע אלינו. התייחסנו לזה כאילו שכבר פתרנו את זה, אמרנו, אוקיי, יהיה משברת העסוקה. כולנו נקבל UBI, יוניברסל בייסק אין כאן לקבל כסף בשביל לא לעבוד. ‫זה לא כל כך פשוט. ‫-כן. ‫שאני אהיה מסודרים. ‫זה לא כל כך פשוט. ‫אז אנחנו רוצים לחזור לרגע הזה. ‫ככון. ‫שהוא הרגע שלפני...

שאנחנו יושבים כל היום ומתנבנים מול הטלוויזיה, ואוכלים גלידה. העולם מכולה כללו שאומרים, זה לא יקרה, פתאור אימוני, ויש כלא שאורים שזה כן יקרה. בואו אני אצג את הענדה שזה כן יקרה. אגב, אני חושב שזאת עמדה הרבה יותר סבירה. ונייצג את זה דרך ההסבר הנפלא של החבר הטוב שלנו, דניאל שרייבר. שלטובת המאזינים שלנו שאולי לא לגמרי בטוחים מי זה דניאל שרייבר, אז אולי תגיד עליו כמה מילים.

שרייבר עכשיו הקים מכון מחקר ומדיניות, גילוי נאות, אני יושב בבורד של מוזייק של מכון מחקר, שבא לשאול את השאלות האלה, איך נתמודד עם משבר התעסוקה הגדול שאנשים לא רואים, אבל הוא נמצא בדרך. סייבר מנסח זה ככה. כל עבודה שאפשר לעשות בזו, תוכלף. אופס. מה זה אומר? כל עבודה, כשאתה הולך לעבודה, יושב מול מסך כל היום. ואתה לא צריך את הגוף שלך, אתה לא אינסטלטור. אתה לא מדריך טיולים. אתה לא פיזיותרפיסט. אתה לא פיזיותרפיסט.

אלא העבודה שלך זה מהסוג, תחשבו אם זה סוג העבודה שלכם, שזה יש אינפורמציה נכנסת ויש אינפורמציה שיוצאת. חלק מכם עובדים בעבודה של ידע נכנסת, אני איך מספרים ויש ידע שיוצא. מה הפלט? מספרים. ואתה תכנת הממשא, או יש ביניכם כאלה שמילים נכנסות ומילים יוצאות. אם אתם נמצאים בקטגוריה הזאת, א', רוב הסיכויים שאתם צוורון לבן, מעמד בינוני גבוה, ופרדוקסלית, דווקא העבודה שלכם.

هي بارת החלפה על ידי ה-AI העתידי נניח, אם אתה חשמליי, ואם אתה עורך דין, העבודה של מי בסכנה, העורך דין, אבל אם הוא עורך דין שמופיע בבית משפט, ממש עם הגוף שלו, הסוג הזה של עורך דין, העבודה שלו, זה לא סתם ידע נכנס, ידע יוצא. יש שם אינטראקציה, אני לא חייך. עכשיו, על אף שיש כל מיני תחזיות, אבל לא יודעים מתי זה יקרה, השערה הרווחת והדומיננטית היא שכשזה יקרה, זה יקרה מאוד מאוד מהר. בום, מלא משרות דווקא של בינוני גבוה.

ואנחנו לא מוכנים לזה. עכשיו, אתה יודע, זה לא אנרמיזם שלנו, זה גם בכלל לא אנחנו אומרים. זה רק... הוא ממש לאחרונה, כן? כאילו כשהפרק הזה עולה, אנחנו מדברים על לפני כמה ימים, הייתה את הווידה בדאבוס, והייתה שם שיחה על הבמה בין דמיס הסאביס לדריו עמודהי. שתי ראשי התעשייה, אסאבס, דיפ מיינד ודריו עמדי אנטרופיק הם אלו שיוצרים את הכלים האלה בדיוק. כן, הייתה שיחה ביניהם. וזה ציטוט כמעט מדויק ממה שהם אמרו. הם אפילו היו מוכנים לנקוט בין שנה לחמש שנים. הם ממש יצאו בקריאה נועשת.

תעשו עם זה משהו. אף אחד לא עושה עם זה שום דבר. אף אחד לא... אנחנו לא מוכנים לזה. לא עושים עם זה שום דבר. זה תמיד מדהים. כל התחום שאנחנו עוסקים בו בעונה הזאת, מה שמדהים בו, שכל האלרמיזם, כל תרחישי האימה, הם לא תרחישי מה שמציגים אקטיביסטים שעומדים מול התעשייה? ואת נחישה אימה, של ראשי התעשייה. של ראשי התעשייה. אז אנחנו פה לא עושים את הדיון, האם זה נכון או לא נכון. אם זה לא יקרה, אחלה. אבל אם זה יקרה, אז מה עושים? אז מה עושים? אז דיברנו על UBI או UHI, שהממשלה פשוט...

סוג של מיסוי הפוך, שהמדינה תשלם מס לאזרחים במקום לקחת מהם. נכון. או קצבה. עכשיו, יש כאן סיטואציה שבזה אשקר יכול להסתדר הדבר הזה. שאנחנו לא נעבוד ונקבל Universal High Income, כמו שאלון מסק מדבר. למה לפחות ברמה התיאורטית זה אפשרי? כי יש כאן אנומליה כלכלית. כי מה תמיד? מתי שיש הרבה הבטלה? מה זה אומר? שיש מיתון. שהמשק מתכווץ. יענה שיש פחות כסף. ואז תניח, כשיש משבר כלכלי חמור, אז הממשלה בבעיה קשה. כי גם לה יש פחות. כן, כי גם יש הרבה מופתלים, אבל אני חייבת שיש מיתון, יש לממשלה פחות כסף.

כדי לטפל בהם. זה בעיה שכמעט בלתי אפשר לטפל בה. כן, אחוזי אבטלה גבוהים הם מושכים את המשק למטה. זה חוק בכלכלה. שרייבר אמר לי ש... על כל אחוז אבטלה יש שתי אחוז התכפצות של המשק. ‫ואם פה אנחנו נדבר על אחוזים ‫גבוהים מאוד של אובדן משרה, ‫היית חושב, זה כנראה הולך ‫התקבוצות דרמטית של המשק, ‫אבל לא משהו מוזר. ‫הולך להיות כנעה נורמליה ‫של אובדן משרות ולא מיתון. ‫צמיחה. ‫לפחות תיאורטית. ‫בתיאוריה ככה זה אמור לראות.

‫כי הבן אדם שמאבד את העבודה שלו ‫לא מאבד את העבודה שלו... ‫כי אין... ‫-כי סגרו אותו מפעל. ‫-כן. ‫אלא להפך... ‫-כי הרחיבו אותו מפעל. ‫-כי הרחיבו אותו מפעל ‫והעובד שמחליף אותו, הוא עובד... יותר מהר, יותר אפקטיבי. לא מתלונן, לא צריך חופשות, לא צריך מתנה לחג, הילדים שלו לא חולים אף פעם. כן, אין יותר עוצים, ואם הוא לא הגיע לעבודה היום, יהיה יותר פרודוקטיביות. בפחות עובדים. זאת אומרת, זה מצב אנומלי, זה לא הבטלה שבאה יחד עם איתון, זה הבטלה שיכולה להגיע יחד עם צמיחה.

זה לא פרדוק, זה פשוט... זה מה שינוי בחוקי הכלכלה. כן, זה אומר שהפחות תיאורטית, מכיוון שיש לא אבטלה ומיתון על אבטלה וצמיחה, שההוגה גדלה יש יותר כסף. ואז נגיע לבעיות שאנחנו דיברנו עליהן, זהות, משמעות, פנאי, הבאגה ודגיטה, לקדש את המאמץ, כל המהפכה הרוחנית המנטלית שאנחנו צריך לעבור תהיה רלוונטית אחרי שיפטרו את זה, איך בדיוק מגיעים למצב של המדינה יש את הכסף הפנוי הזה?

לחלק לאזרחים, אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו. איך היא נצטרך למסות התחון הגדול? נכון. כדי לאפשר, אז זאת שאלה גדולה. כן. אנחנו נניח, ואולי נחזור לזה בסוף הפרק, שזה אפשרי. נכון. אבל... כן, אבל... גם אם זה יסתדר בסוף. השאלה אם זה יסתדר אחרי ששילנו שכר נימוד, או לפני ששילנו שכר נימוד. וזאת השאלה הבסיסית פה, כי גם מי שאומר, כן, כן, יהיה בסדר, יהיה בסדר, כמה זמן ייקחת שיהיה בסדר? בדיוק, וכאן מי שאומר יהיה בסדר נכון תמיד נשמע ככה תמיד בעבר הפחידו אותנו והכל ישתדר אז גם עכשיו מפחדים אותנו, וזה בטח להסתדר.

הרי מה אומרים? במהפכה התעשייתית, באו הלודיסטים. ואמרו, המכונות האלה יכחו מאיתנו את הפרנסה שלנו, ובסוף מה קרה? המכונות האלה רק עצרו עוד שפע ועוד צמיחה, ואפשרו לעבודות יותר מעניינות. לאנשים היא לעבוד עם הגוף, שהם לעבוד עם השכל שלהם, אז המהפכה התעשייתית תמצא אותנו, שהאלרמיזם הוא אלרמיזם, שווה, את רואה אותם, את רואה אותם, שווה, בסוף דברים הסתדרו, ואת יודעת מה? הם צודקים בסוף. הדברים הסתדרו. השאלה היא בסוף של מי. אבל זה שמסתכלים על זה כזה מ-200 אלף רגל רואים שמהפכה תעשייתית, באמת הכל הסתדר בסוף.

‫טוב, אני יודע שמי שמפחד ‫נתחלמות גלובלית חושב שזה הדברים ‫עוד או לגמרי, שצת דרומה, ‫אבל רגע, אם אשים את זה רגע בצד... Warum bemette ich da drüber so? היינו קצת נתונים על מה את המהפכה התעשייתית עשתה לעולם, ואגב, הנתונים האלה הם ישר מ... ג'מני. ישר מ-ג'מני. אז לפני המהפכה התעשייתית, 90% מהעולם חיו בעוני קיצוני. היום פחות מעשרה אחוז חיים בעוני קיצוני. עוני קיצוני זה לא עוני יחסי. עוני קיצוני זה מצב ש... כשאנת שימתי מרב. אתה צריך להיאבק בשביל עצם הקיום הכי הכי בסיסי שלך.

המהפכה התעשיית התייצרה מציאות שבה 80% מהאנשים בעולם יצאו מעוני קיצוני. זה הישג מדהים של טכנולוגיה. אוקיי? זינוקות אוכל את החיים? בשנת 1800, מה היית תאכלת החיים? 31 שנה. אנשים חיו חיים קצרים מאוד. כמו שאמר יעקב, אבינו, מעט ורעים היו שני ימי חיי. כן. מעט ומאוד קשים. ומאוד קשים. עכשיו זה לא יודע כמה זה... ‫במדינת מפותחות 80 שנה, ‫בממוצע עולמי ש... ‫-או זה יותר מי. ‫-כן. ‫נכון, טכנולוגיה בסוף ‫מקדמת את האנושות. ‫אבל איך אתה אמרת? ‫בסוף.

מה שאנשים לא תמיד שמים לב? זה לדלטה. זה שלקח זמן לדברים להשתדר. המעפרת הזה תהליך. בהתחלה יש את מנוע כתור, אחר כך החשמל, זה תהליך. אבל בשנים הראשונות, ואז כשאחורים השנים הראשונות, אנחנו מדברים עד בין 50 ל-70 שנים הראשונות, אולי המשק... אבל לרוב האנשים, לעובדים הפשוטים, אלו שעבדו במפעלים, הם לא צמחו, הם צנחו. בדיוק המצב היה יותר גרוע. הנה המצב בפרק זמן הנוראי הזה, שבין המהפכה התעשייתית,

לבין המצב שבו מדינות, נוצרה מדינת הרווחה, שידייך להתאים את החברה ואת המושדות הפוליטיים ואת החקיקה. לשינוי הטכנולוגי. למציאות שנוצרה די המהפכה התעשייתית. אז בפרק זמן הזה שה... זאת אומרת, לוקח זמן, טכנולוגיה היא יותר מהירה מהחברה, ולכן תמיד יהיה דלטה, יהיה בער, יהיה מצב שהחברה לא מותאמת למציאות שמוצרת על ידי הטכנולוגיה. ובתקופה הזאת, אנשים יוצריכים להיגר לעיר כי בתי המלאכה שהם נסגרו כי הם לא תחרותיים יותר הם מאגרים לעיר ועובדים במפעל ובאיזה תנאים קודם כל מבחינת שכר Psharav literally.

בעלי המפעלים משכורת שהיא מספיק בשעשיר אנשים החיים וקיימים ולא שקל אחד יותר. כוח המיכוח של הפועל היה אפסי. ולמה? כי יש עוד אלף כמוך. אתה לא רוצה לעבוד בדולר? אני אביא מישהו שכן רוצה. ואז הוא עובד במכונה ונניח נקטעת לו האצבע, וזה קורה הרבה אנשים נפצעים. נפצעת? אתה נזרק לגורלך ומביא פועל אחר במקומך ושיהיה לך בהצלחה. עבודת ילדים, ילדים קטנים, עבודי עד דרך אגב, עבדו בין 12 ל-16 שעות במפעלים האלה. התנאים אגב, במפעלים, אנשים נשמו לרעות פיה.

כל יום, כל היום, ואגב, שהם חזרו הביתה לשכונות שלהם במנשסטר, שהשכונות הלא מערכות ביוב, הם לא הותאמו לעולם החדש. תוחלת החיים במנשסטרה תעשייתית? הייתה 17 שנה. וואו. זה בגלל האנביוב, ובגלל תאונות, ובגלל... זיהום אוויר קטוני. זיהום אוויר, ובגלל מחלות. 17 שנה. הארים המתועשות בתחילת הדרך היו מלכודות מוות התנאים עבור עובדים. אז זה נכון שההון שתאשר מאוד, יכול להיות שהמשק צמח מאוד. اקח זמן עד שאומרו היי

אולי זה לא רעיון טוב שילדים בני עשר יצאו לעבוד במפעלים. אולי זה רעיון טוב שנפצה את העובד עם נקטעת לו האצבע או היד. אולי לא אי אפשר להסיק בן אדם 16 שעות ביום. ואולי יש שכר מינימור... לקח זמן. עד שהיה חקיקה סוציאלית שיצרה את מדינת הרווחה, שבסוף בקצה נוצרה איזושהי התאמה בין המוסדות לבין הטכנולוגיה. ‫אבל היה עשרות שנים ‫של מישהו ששילם את המחיר, ‫אני מדמיין את זה, ‫תיארם את זה מקודם, ‫אנחנו... זה צורה של וי. ‫נכון, ב-V, הגרף של וי, ‫הוא קודם כול יורד ורק אז עולה. Tu m'as dit oumlal chez ma avar.

כל צ'רלס דיקנס, כל הסיפורים, כל התיאורים של החיים באנגליה בשנים האלה, ובתי התומים והזה והמפעלים, זה הכל על התקופה הזאת. זה תיאורים של חיים אלובים מאוד. מאוד אלובים. אז אם היום אנחנו נהנים מהברכות של מהפכה התעשייתית, היה מישהו ששימת שכר הלימוד עבור כולנו, וזה דור המדבר, זה דור המעבר. ונחשו מדור המדבר של המהפך האהבה שבדרך. אם לוקח זמן לחברה להתאים את עצמה למהפכה טכנולוגית,

ועד שמתאימה את עצמה, יש מי שמשמחיר המעבר? איך כתוב בהגדה של פסח, אנו ובנינו ובני בנינו. אני מקווה בזה בטוח, הילדים שלנו, וזה כנראה גם אנחנו. והשאלה הגדולה היא, האם אנחנו יכולים לצמצם? ולהתמצם את בחיר המעבר, וזה תלוי בזה שאנחנו נצטיח לפענח את זה כמה שיותר מהר. אבל תנאי לזה, תנאי מוקדם לכך, שנהיה עירניים לזה. העובדה שרובנו רדומים, רובנו לא מדברים על זה, רובנו לא חושבים על זה, מכחישים את זה, מזלזלים בזה, יש אסימטריה בלתי נסבלת בין הגודל של התופעה.

...של AI, אז על כל מגוון הבעיות, האתגרים שלה... ...מודל האיום, בוא נגיד. ...לבין מידת... המודעות שלנו לגביה זה צריך לפתוח כל מהדורת חדשות זה לא שיח לגיק של טכנולוגיה הוא לפעמים, אני לא יודעת אם פותח מהדורת חדשות, אבל הוא אייטם 17. ‫במהדורות החדשות, ‫אבל לפחות הוא שם. ‫נכון, מבין כל מה שאנחנו מדברים, ‫הניוון של האנושיות וה-AGI ‫וה-Super Intelligence... ‫-אז זה לא מדובר בכלל. ‫-על זה נכון, אגב, אנשים אומרים, ‫זה רגע, זה מתה בדיוני ‫מה שאתם מדברים שם. ‫-כן. ‫בסיפור הזה של התעסוקה...

אם יש משהו מהנושא הזה שמגיע למדורות החדשות, זה זה. אבל בינתיים הדיון מתמקד ב... אוקיי, איזה עבודה כדאי לנו לבחור כדי שזה לא יקרה. שזה שאלות חשובות. שזה חשוב, זה נחמד. שאלות חשובות. לב הבעיה זה פערי הקצב בין השתנות של טכנולוגיה להשתנות של המוסדות.

ולייצר התאמה בין המורזות הפוליטיים והחגיקה לטכנולוגיה, זה האתגר. ועכשיו אנחנו, אני חושב, הכי נהפתיע רבים מכם. לייצר התאמה הזאת זה לא פחות מאשר הייעוד של תנועה אידיאולוגית מאוד מאוד משמעותית שהתחילה בסוף המאה ה-19. At noazot? L'aludistiam. L'aludistiam? Lo haneurut. L'autnoa communiste. At noisot, that's your note. מה הקשר בין התנועה הציונית לבין להתאים את המוסדות לשינויים טכנולוגיים. נכון, זה דבר מדהים. ואז אנשים עכשיו חושבים, עכשיו ישלפו איזה הוגה ציוני פריפריאלי שלא שמענו עליו.

שהוא דיבר שירושי מדינת היהודים זה יצר מוסדות שמותנים לטכנולוגיה וכל זה. לא, ההוגה שההוכן ישלוף לכם עכשיו זה לא פחות מאשר רציונות של תיאודור הרצל עצמו. זה המסר שהספר המכונן שהוא כתב אלט נוילנד. זאת אומרת, ארצל בעצם כתב שני ספרים מכוננים. הוא כתב את מדינת היהודים, אבל הוא כתב את אלט נוילנד. נכון. מדינת היהודים, שם הוא מדבר על מה שאנחנו נחשבת באופן קלאסי מייחסים לציונות, וזה פתרון לבעת אנטישמיה.

אבל אלט נוילנד זה ספר מסוג אחר. כן, כאילו אם מדינת היהודים אנטישמיות זה הבעיה, ולהקים מדינה זה הפתרון, זאת אומרת, הציונות זה נפתור בעיה של היהודים שלא אוהבים אותם. באלטנולנד הבעיה היא לא של היהודים, הבעיה היא של האנושות. והציונות היא פתרון לבעיה של האנושות, לא של היהודים. ודרך אגב, אני חושב ששתי הספרים של ארצל מבטאים שתי סטימנטים שתמיד יש בתנועה ציונית. האם זה פרטיקולרי או אוניברסלי? האם זה מקלט בטוח שאנחנו צריכים להימלט מהעולם המפחיד? להשתתר מהעולם המפחיד?

דרך אגב... עד היום, מסתבר. התחושה הזו של ארצה היא פתאום... רלוונטית מטבית. רלוונטית, כן? אז אופציה א', ואינטואיציה שנייה, שמטרה שהציינות זה לא לבורח מהעולם. אלא לייצר מדינה שיכולה לסייע, לתקן את העולם ולרפא את העולם. מדינה כדי להימלט מהעולם, כן, זה סטייל מדינת היולדים. לרפא את העולם זה פשט אלטנולנד.

e il soggetto che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò che ciò של הדר, וזה גם לא הסוג ציונות של בורחוב, שרוצה להפוך את הפירמידה, וזה גם לא הציונות של הרב קוק, שחושב שזה יביא לתחיית הנבואה, וזה לא הציונות של ה' גורדון, של חיבור מחודש לטבע ולאדמה. יש הרבה סוגים של סיוניות. أو של סיוניויות. כמו שיש הרבה גרסאות של יהדות.

יש הרבה גרסאות של ציונות. ולהרצה לעצמו יש שתי גרסאות של ציונות. המוכרת זה מדינת היהודים, אבל כאן באטוילנדו מציג ציונות אחרת, בסוג חדה. אז בואו נראה מה תקציר, אלט נוילנד על רגל אחת. אלט נוילנד זה על שתי אנשים ש... קודם כל זה סיפור. זה סיפור. זה לא ספר עיון, זה סיפורת. לכאורה. אבל הלכאורה זה איזה אקדח שאנחנו שמים אותו במערכה הזאת, ועוד נחזור אליו במערכה האחרונה. אז יש שתי אנשים. אחד יהודי בחוץ העיר, בשם לוונגרג.

והשני הוא לא יהודי, מבוגר יותר ועשיר יותר, בשם קינג סקורט, והם לא אהבים את החיים. כל אחד מסיבותיו הוא. נכון. אחד כי שעברו לו את הלב, זה היהודי הצעיר. אהבה נחזבת. והשני, זה כי הוא מיזנתרופול, אוהב אנשים כל כך. זה כן, זכור, תודה רבה מאוד. והם אומרים, יאללה, אם אתה לא אוהב את החיים, ואתה לא רוצה להתאבד, מה ה-second best ללהתאבד? לברוח מהחיים כפי Shekardiotam, l'ivroir ma civilization.

אני שם איזו תוכנית פשוט ללכת איזשהו איבודד. רגע, לפני שהם נוסעים לאיבודד, איך הם בכלל הכירו? מה מפגיש ביניהם בכלל בקווסט המוזר הזה של לברוח מהעולם לאיזה איבודד? אז לוונדורג יושב באיזה בית קפה בווינה וכזה... מבורס מהחיים. מבקט, מרגור הלא. כן, מישהי שאוהב, אני חושב שהיא תערסל למישהו אחר בכלל. כאהבה נחזבת. כן, ואז הוא קורא מודעה בעיתון. וזה הקינגס קרא אותה שפרסר מודעה שהוא חיפש פרטנר לברוח איתו מהעולם. כדי שיהיה לו מי לדבר, כדי שהוא לא יתנוון לגמרי. אגב, זה מה שהוא אומר.

אם לא היה לו מי לדבר, היינו שיוש לא תתנוון, הוא אומר את זה, אשכרה, וואו, כן, עכשיו אני נזכר וזה אומר את זה, אשכרה, לא חמיקה קינגסר תאמר לו, יאללה, מאוד... סספישיס, כאילו, לצאת לארבעת קעה ארוכה עם גבר מבוגר זר שמציע לך להצטרף אליו. כן, אבל הוא גאי כל כך שבור שהוא אמר, יאללה, whatever. בקיצור הם עולים על עונייה ביחד בשביל לברוח לאי בודד, והם הולכים לעבור דרך תעלת סוואט, ועל הדרך המבוגר מציע לצעיר הוא יודע שהוא יהודי

בא לך סתם על הדרך. נעשה עצירה בפלסטינה. כן. והם יוצאים ומסרים בפלסטינה והם לא אהבים את מה שהם רואים. הכל שממה. אנשים מאוד לא מרשימים במנוונים. השנה היא שנת... 1900. הם שם במילניום, על העונייה הזאת, במילניום הקודם קודם. ואז הם עולים חזרה לעונייה, והולכים דרך תעלת סוואץ, וכזה הולכים לברוח מהציביליזציה. ורגע לפני שהם בוחרים לציביליזציה לאי הבודד, המבוגר, קינג סקראוט, אומר לסעיר לבנבר, הוא מסביר לו למה בעצם הוא כל כך שונה אנשים. למה הוא מיואש מהציביליזציה המתקדמת האירופאי.

מה היה קורה אם מישהו מהעבר היה מופיע עבור את כל הקדמה הטכנולוגית שיש כאן? אגב, הנישהו מהעבר שמשתמש בו זה משה רבנו. אם משה רבנו היה מופיע, כי הם הרי עוברים ליד משהו, הוא חושב שזה ים סוף. ים סוף, כן. אז יש לו נוסטלגיה, פה משה רבנו עשה, כאילו, אז הוא אומר, אם הוא היה מופיע, הוא היה רואה, ואני מקריא, ויראה את מסילות הברזל, את הטלגרפים, את הטלפונים, את המכונות, ואת העונייה הזאת, אם אני אברש את החשמל. מה הוא יחושב? אז קודם כל, לא היה מבין כלום, היה לוקח לו שלושה ימים רק להסביר לו מה הוא רואה.

ואז משה היה צוחק צחוק נורא. בתרגום של אנחנו סוקולוב זה כתוב צחוק נורא עברה וחיימה שפוחה. איזה אנשים טיפשים ותפוקים אתם. כל הציביליזציה של הקדמה הטכנולוגית הזאת. למה? אני מצאת את שוב? מעולם לא הייתה הטבל כה עשירה, ומעולם לא היו בה הביונים כה גדולים. אנשים متים מרעב בעת אשרת הגן שאין צורך בו יאבש תחת מגריפותיו. הוא בדיוק מסתכל על אירופה בטפר הזה שתיארנו קודם. בדיוק הוא רואה קדמה טכנולוגית ופיגור חברתי. הוא רואה אירופה שבו המושדות הפוליטיים לא יודעים להפוך קדמה טכנולוגית לקדמה

אנושית, חברתית. לשפע שמחולק בין כולם. וזאת הבעיה שלו, עכשיו, זאת לא הבעיה של קינסקרוט, קינסקרוס דמות שהרצל אמציא. זאת הבעיה של הרצל. הוא רואה ציביליזציה עם טכנולוגיה מתקדמת ופוליטיקה שנשארה מאחור, הם עוד לא מסורים חרמים, ואז קינג סקראוט פונה... המבוגר פונה לה... המבוגר הלא יהודי. כן, הוא פונה לצעיר ואומר לו ככה. יודע אתה מי מסוגל להראות את הדרך? זאת אומרת לפענח איך יוצרים הרמוניה בין פוליטיקה לטכנולוגיה? היודע אתה מי יוכל להראות את הדרך? ואז הוא אומר, אתם, אתם היהודים.

Vas-y, atemie chulim la sort. ארץ ניסיונות בעד כל בני האדם, שם, מי מולנו, מקום שבו ביקרנו עתה על האדמה העתיקה? עליכם לברוא ארץ חדשה. אלט נוילנד. שבתרגום של אנחנו סוקולוב, זה נקרא תל אביב. תל אביב. אלט זה כאילו ישן. נוי חדש. תל אביב. זה החזון של תל אביב. זה החזון של מדינה ישנה, חדשה. זה החזון. היהודים צריכים להפוך את המדינה שלהם למעבדת ניסויים. בשביל יצר ידע חדש עבור כל האנושות? ומה הידע? איך יוצרים התאמה בין פוליטיקה לטכנולוגיה.

איך יוצרים מערכות פוליטיות שמאפשרים לטכנולוגיה להוציא מאיתנו את המיטב? וגם לחלק את השפע בין כל בני אדם. נכון. לחלק את השפע שהטכנולוגיה מביאה לעולם ומייצרת.

לא רק לבעלי ההון, לכל החברה. בעצם מהנקודה הזאת, הספר מתאר איך הדבר הזה באמת קרה. הם כזה נעלמים לאיזה 20 שנה בהיפותד. וכעבור 20 שנה, אני לא זוכר למה, הם עוזבים את האי הבודד, חוזרים לאירופה, לא יודע, אולי בשביל חדש אותם אליי, כי לא נראה לי שהם מתאהבו באנושות עוד פעם, ואז בדרך חזרה לאירופה, הם שוב עוצרים בפלסטינה. והפעם יש מדינה. הם מגלים את הדמתם שבמהלך עשרים השנים האלה קמה מדינת היהודים שמגשימה בדיוק את החזון הזה. מדינת סטארט-אפ, מדינה של טכנולוגיה הכי מתקדמת.

חברה שמותאמת הטכנולוגיה. ואז הם מסתובבים ברחבי הארץ, ומתפעלים ממה שהם רואים, והחלק הזה של הספר הוא בעצם חזון עתידי לאיך המדינה הזאת יכולה להיראות. הם מבינים שהיהודים לא הקים את זה עבור היהודים. הם הקימו זה כדי לייצר את הידע החסר עבור העולם. אז זה קטע. הרצל כותב את זה. בשנת 1902. הציונות על פי מדיאת היהודים היא באה לפתור את הבעיות של היהודים, על פי אלטנולנד היא באה לפתור את הבעיות של האנושות, ומה בעשי האנושות? האסימטריה בין טכנולוגיה לפוליטיקה. ומי צריך לייצר את הידע שסוגר את הפער הזה?

זה עד ייעוד של הציונות, זה ייעוד נשכח, אני מעולם לא שמעתי שיעור ציונות, שמלמד את החזון הזה של הרצל. כן. את שמעת? לא. את החזון של מפייניקים, של סוציאליזם, בטח. של ז'בוטינסקי, של הדר, בטח. של הרב קוק, בטח. של הרב צבי יהודה, של ישוב הארץ, בטח. אבל של האבא מייסד של הציונות לא, כי אולי האתגר הזה אף פעם לא היה נראה מאוד רלוונטי.

עד שהגיע. השכל שמחוריס לשכל שלנו. או המהפכה הטכנולוגית הגדולה הבאה שאחרי המהפכה התעשייתית. נכון. ופתאום הולך להיווצר פער כנראה עוד יותר גדול משם המהפכה התעשייתית. ואם אנחנו לא רוצים. שמי שישלם את המחיר של הפער הזה, את הדלטה הזאת, הכואבת, הקשה, אם אנחנו לא רוצים שנקודת השפל ב-V, تהיה אנחנו והילדים שלנו אז זה הזמן לשלוף מהבוידם או מהרון הספרים היהודי-ישראלי שלנו את אלט נוילנד. ומי שאכן ישלוף את הספר, הוא ייגלה על העמוד הראשון את המשפט הכי מפורסם בצדות הציונות.

インターズオーエンザーアガダー אבל מי שהתרח והקרה גם את הספר ולא התעקע בעמוד השאר, ויגיע עד סוף הספר, יגלה בסופו את המשפט הקצת פחות ידוע. והמסכם. והמסכם של הספר הזה. שמתכתב במשפט הפותח. כן, שבו כתוב, ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם, אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות. הרצה עושה כאן תרגיל ספרותי. נכון? כשנכנסים וכנות ספרים, יש כזה אגף של ספרי עיון, ספרים על עובדות, קשוחות, אובייקטיביות. זה המחלקה שאתה הולך אליה בדרך כלל. כן, ספרי היסטוריה, ספרי פיל... וספרי מדע, ויש...

אתה הגרף של סיפורת? כן, פרוזה. ואז כאילו שהוא אלא ארץ על הספר הזה, אל תו ילד איפה שמים אותו? בספרי עיון או בספרי סיפורת? האם זה מתאר את המציאות או שסתם דמיונות? Smijt het allemaal? אם תרצו, אין זו אגדה. אם רק תרצו, הספר הזה הוא ספר עיון, הוא לא סיפורת, הוא לא פיקשן. אבל אם לא תרצו, זה סיפור נחמד שסיפרתי לכם. שתי החברים המשונים האלה. מסתובבים בארץ ישראל, אחרי שקמה מדינת היהודים אמרו, עם קדמה טכנולוגית ש...

עולה על כל מה שאי פעם הם ראו באירופה. הם בעצם רואים סטארט-אפ ניישנס. הם רואים סטארט-אפ ניישנס. הם רואים במונחים של אז. היא מרצה להקם את חייה ומבקר בעיר שנקראה על שם הספר שלו. סוקולב קרא לאלט נוילנד, ארץ ישנה חדשה. הוא תרגם את זה תל אביב. תל זה כאילו משהו ישן. אביב זה כאילו... הוא התחדש. זה גם מעדד שמילה מקראית בספר רכזקאל. אז זה שתל אביב... בישראל יש עיר על שם ספר, לא על שם אדם. ואז אם הוא ילך לתל אביב, או לחלופין,

אם הרצל ילך להרצליה? להרצליה הם יראו את ה-Startup Nation ומיטבו יראה את התגשמות אלטנולנד? כן? ‫אבל חצי. ‫-אבל חצי. ‫-חצי, אל תלא אליי. ‫כי החזון של ארצה שישראל ‫תהיה קדמה טכנולוגית, וקידמה פוליטית, חקיקתית, תרבותית, שיהיה לנו חברה שיש בה הרמוניה בין הפוליטיקה, התרבות והטכנולוגיה. בינתיים... ‫אנחנו חצי דרך. ‫-כן. ‫אנחנו הסטארט-אפ-נשן, ‫אבל הציונות של ארץ, ‫למיתי מנסח אותה היום, ‫סי שישראל לא רק תוביל את העולם ‫בקדמה טכנולוגית,

היא תוביל את העולם כיצירת התרבות שמתמודדת עם טכנולוגיה. זה היה אלטנוילנד, זה החזון של תיאודור הרצל.

איך זה נראה? האם בישראל יקומו חדרי כושר לאנושיות שלנו שעשויות להתנוונת תחת עדן ה-AI? האם בישראל תבואה בשורה שאגב, אפרופו השיחה שהזכרנו קודם של דמיס אסאביס ושל דריו עמודי בדבוס ‫על הבשורה של החקיקה, ‫של ההתמודדות הפוליטית ‫והמדיניותית והחקיקתית, ‫עם הגל של המשברת העסוקתי ‫שעומד להגיע, ‫עם הרגולציה של כל התחום הזה, ‫שאף שהם ממש... מתחננים שם שמישהו יעשה איתו משהו, שמישהו יטפל בזה. אגב, אולי גם כדאי שנתחיל בזה שאנחנו, כמו שאגב, רון חולדי עושה כבר עכשיו, מוציא טלפונים מבתי הספר.

כדי שהקיע חזון של הרצל שהטכנולוגיה תוציא את המיטב מהאדם, והאדם יוציא את המיטב מטכנולוגיה יצירת הרמוניה בין שתי הישויות האלה, זה הייעוד הנשכח של הציונות. לא יודעת, אולי בצדק הוא נשכח עד עכשיו. היו אתגרים גדולים עד עכשיו. לא, גם הרעיון הזה... שמתחיל בכלל בלהגיד, לכל זמן ואת לכל חפץ, תחת השמיים, לכל דבר יש את הזמן ואת המקום שמתאים לו. יש את מלחמה ויש את מלשלום.

הפרק הזה, כפי שאנחנו קראנו אותו כאן כמה פעמים, אומר, אין רעיונות שגועים ואין רעיונות נכונים. או אולי, בקריאה אוטר הוליסטית, בכל רעיון יש ניצות של אמת. ויש לסיורק של הרץ על גרסת מדינת היהודים? אם יש אידיאולוגיה למפלגה שלנו, למפלגת המחשבות, זה שיש אמת בסוציאליזם ויש אמת בקפיטליזם. יש אמת בימין ויש אמת בשמאל. אז צריך לשנות את השאלה. שאלה היא לא מה האמת, אלא מה העיתוי, מה הרעיון שזה הרי, וזה משנה את השאלה. זה משנה את השאלה, וזה משנה את ההתייחסות.

צריך לשאול, צריך להסתכל על העולם ולשאול, מהו הרעיון שזה הרגע שלו? אולי בין כל הגרסות של הציונות שנכנס לחיים שלנו. AI ואנחנו בדרך ל-AGI. אולי זה הרגע לציונות של אלטנולנד. להעביר את הספר הזה ממחלקת הסיפורת למחלקת ספרי העיון. אם תרצו, אם באמת נרצה, אין זו אגדה. האם נעמוד במשימה שהרצל הטיל עלינו? מה החסמים שעומדים בפנינו? על כל זה נדבר בפרק.

עשרות רבות של פרקים של מפלגת המחשבות הסתיימו בתפילה לחזרתם של האחים והחיות שלנו שהיו חטופים בעזה. הפרק הזה עולה עם השבתו לקבורה של החלל החטוף האחרון, רנג הלוואי שמתוך הכאב והאובדן, הקרבה והגבורה של 840 ושלושה ימים שעברו נצליח להשתכם Yeah. ご視聴ありがとうございました וגם באתר בית אביחי שם תוכלו למצוא תכנים