פרק 138 – מהפכת הבינה: המהפכה השלישית

אתם מאזינים להסקט של בית אביחי. כן, נכון נראה מה הפח. Everyone is talking about artificial intelligence, not artificial, it's genius. It's more profound than fire or electricity. Asia will be the most powerful technology humanity has yet invented. New dimensions will emerge. The greatest technology equalizer. It is not a tool, it is an agent Mark my words, AI is far more dangerous than nukes Shalom

אני אפרת שפירה רוזנברג וביחד עם מיכה גודמן אנחנו חוזרים לעוד עונה של מפלגת המחשבות, להסקט שבו אנחנו מדברים על הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה. בדיוק לפני שנתיים, באוקטובר 23, עלה להעביר פרק 73 של ההסקט הזה. הוא היה פרק חירום. האמת? כואב להקשיב לו היום, שנתיים אחרי. אפשר לשמוע את ההלם בקולות שלנו. את האלם אפילו. לא ידענו אז מה אנחנו רוצים להגיד. התחלנו לגמגם מחשבות ורעיונות. המחשבות והרעיונות האלה הפכו לעונת מגויסים. 17 פרקים הפורסים על 4 חודשים ותבולים עמוק באסון של השבעה באוקטובר.

עונת מגויסים הסתיימה, אבל המציאות לא הפסיקה לגייס את כולנו, ולכן המשכנו לעסוק ברעיונות שמאחורי המלחמה הארוכה והקשה בתולדותינו. עשרות הפרקים שעלו מאז היו מחוברים מאוד למציאות הזאת ולאתגרים הרבים שיציבה בפנינו. הפרק האחרון שעלה, עסק באפשרות לארכיטקטורה חדשה במזרח התיכון, ואולי מעניין להאזין לו שוב לאור ההתפתחויות שאכן קרו כאן מאז. הפרק ההוא הסתיים, כמו כל הפרקים בשנתיים האחרונות, בתפילה שעד שנחזור מהפגרה שלנו,

כל החטופים יחזרו הביתה. וזה קרה. החטופים החיים חזרו, ואחרי שנתיים קשות וכואבות, פתאום נכנס לנו קצת אוויר לרעות. נכון, צריך עדיין להשיב את כל החללים, וימים עוד יגידו לאן המציאות פה מוליכה אותנו.

אבל אולי זה בדיוק הזמן להניח לרגע למציאות הישראלית שממשיכה להיות קשוחה ונוקבת, ולחזור להיות מפלגת המחשבות, המקום שמפליג רחוק וגבוה עם הרעיונות הגדולים שמשפיעים על העולם ומשנים אותו. כי וואו. בפני איזה שינוי עצום כולנו עומדים. בתוך רצף האירועים המטורף שעובר עלינו בישראל, וגם בעולם, קשה להרים את הראש ולראות אותו, אבל הוא שם. ענן אדיר ממדים שעוד שנייה מגיעה

ועומד לחולל מהפכה עצומה בכל מי ובכל מה שאנחנו. ישראלים, יהודים, בני אדם. זאת אולי המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, שפשוט לא מדברים עליה. מהפכת הבינה. שלום איכה. שלום בפרט. פלגת המחשבות, אנחנו עסקת, שעוסק ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה, הישראלית או העולמית, או כל פעם בקולונה זה קצת משתנה, אבל... מה שנשאר קבוע, זה שאנחנו עוסקים ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה. אז למה אנחנו עושים עונה על AI? איך AI קשור לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה? אז בשביל זה אנחנו צריכים להבין מה עם...

הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, כי ה-AI הולך לעשות כאן שיבוש דרמטי של כל שוק הרעיונות, שמאחורי הפוליטיקה, וממילא לייצר, אנחנו מדבר על זה עוד היום, שיבוש דרמטי בפוליטיקה עצמה. אוקיי. עבור האדם המערבי המודרני שחי בדמוקרטיה ליברלית איפשהו במערב, אם הוא יחשוב על ההיסטוריה של הרעיונות הכי חשובים, הכי מארגנים של האופן שבו מסדרים כוח.

האופן שבו אנחנו שואלים, מה המקור הלגיטימי של סמכות? למי אני מציית? כמה אני מציית? מהן גבולות הכוח? כל השאלות האלה? שבסוף אלה השאלות שפילוסופיה של פוליטיקה עוסקת בהן. יש שני רעיונות מארגנים גדולים. של כל האירוע הזה, שקוראינו פוליטיקה. הרעיון אחד, זה הרעיון של אלוהים. כן? וזה רעיון שיש לו סיפור, בפני עצמו, כשי בבית ספר, געד. די בייאגרפי. ואני זורקת פה איזה טיזר, אולי גם על הרעיון הזה נעשה עונה. זה אכן רעיון שמאחרי הפוליטיקה. זה אולי הרעיון הכי גדול בתודות הפוליטיקה. ויש עוד רעיון.

שבגרסה הכי קומפקטית שלו, זה אינדיבידואליזם. וכשעברנו מי שאלוהים כרעיון המארגן מאחורי הפוליטיקה, לאינדיבידואליזם כרעיון המארגן שמאחורי הפוליטיקה, כל המציאות השתנתה. וזה אגב זה מוזר לחשוב על זה, כל ההיסטוריה שלנו זה בעצם שתי רעיונות עד עכשיו? כל ההיסטוריה הפוליטית, ההיסטוריה של אדם הערבית, עכשיו כמובן אפשר לפרג את זה לרעיונות משנה ולטעתי רעיונות, אבל ברמה הכי אבסטרקטית, הכי כללית, אלוהים והאדם.

בוא נראה איך זה בעצם מתורגם. אוקיי, אז קודם כל, במובן הכי פשוט, אם היית הולכת למצרים, בעת העתיקה, או למספוטמיה, כאילו איפה שהיא רק היום, בעת העתיקה, ושואלת, למה אתם מצייטים למלך? אז וגידו, מה זאת אומרת? המלך הוא האל. הוא הגרסה האנושית של האל, של אל השמש, או של אחד מהאלים, הוא חלק מהפנתאון. עכשיו, האמת היא, שגם אם היית הויחת לצרפת, או לאנגליה במאה השלוש עשרה לספירה. הרבה שנים קדימה. והיית שואט, למה אתם מציית למלך? הם לא יגידו שהמלך הוא האל. אבל הם יגידו שכשאנחנו מצייתים למלך, אנחנו מצייתים לאל.

כי המלך הוא מושל בחסד האל, מה שנקרא. אם אלוהים אמר לי לסיית למלך, אז שמסיית למלך אני בעצם מציית לאלוהים. זאת אומרת, הסיפור של אלוהים הוא מה שאירגן את הסדר של החברה. האלכימיה, the oldest trick in the book. זה האלכימיה הבאה, להפוך לדתי לצייתנות פוליטית. אני מאמין באלוהים, ולכן אני מציית למלך, בגלל שאלוהי אומר לי לציית למלך. אז זה היה הרעיון המארגן. מאחורי הפוליטיקה של פעם,

היה רעיון. עמד אלוהים. נכון. זה פשוט, זה פשוט ככה. זה הרעיון המארגן. אבל מה קורה כשהרעיון הזה מתחיל לאבד מהקריזמה שלו, או מהכוח שלו? כאילו הרעיון של אלוהים כמכונן,

את הסמכות של המלך. אז כשמפסיקים להאמין באלוהים, אז מפסיקים להאמין, למה נציג את סייאת למלך? זאת אומרת, הדעיכה של רעיון האל, יכול להוביל לקאוס, להתפרקות של הסדר, של הפוליטיקה. אתה יודע, אני חושבת, התמונה הגרפית של זה, זה קצת, זה המהפכה הצרפתית, זאת אומרת, ההורדה של המלך, כאילו, אתה לא שולט, וההעלה של העם, זה הרגע התחלופה כזאת, של אלוהים כרעיון פוליטי, יוצא, ונכנס שחקן חדש. והשחקן החדש הוא, כאילו, הסיפור החדש זה, עד עכשיו ציית אתם למלך, שאלוהים נינה, מעכשיו אתם מצייטים לריבון שהעם בחר.

מקור הסמכות עובר מלמעלה ללמטה, מאלוהים לעם, עכשיו העם זה מקור הסמכות. כן, דיברנו על זה לא מעט בעונה שלוש, בעונת מקוטבים. וזה כאילו התפנית שמתחילה להתרחש בעולם בעת החדשה. וצריך סיבה חדשה. צידוק חדש, למה לציית לריבון? זה לא אלוהים, זה העם ומקור הסמכות? ואם לחפור עמוק יותר? זה לא שהעם הוא איזה אורגניזם שבוחרת השליט. מי זה העם בסיפור הדמוקרטי?

זה סך הפרטים שמאכנסים אותו ומרכיבים אותו, ולכל אחד יש אותו משקל, כל יחיד. בעצם, כאילו, one man, one vote. אין כאן דומות אחת שמבטאת את הרצון הקולקטיבי של העם. מה הרצון הקולקטיבי של העם? זה סך הפרטים שמרכיבים אותו, והיא נחפור עמוק יותר, זאת אומרת, המודרניות זה תנודה של הסמכות מאלוהים לאדם היחיד, שאגב, אני אשים פה כוכבית,

אמרת קודם, כשמפסיקים להאמין באלוהים, אז מפסיקים להאמין באלוהים. זה לא חייב לבוא להפסיק להאמין באלוהים, כי הניצנים הראשונים של הדבר הזה, של כל יחיד, הוא בעצם... כאילו יש בו משהו אלוהי, התפיסה הליברלית הזאת מקורה במשהו דתי, כל אינדיבידואל הוא בעצם צלם אלוהים, אז אם פעם צלם אלוהים היה המלך, דיברנו על זה גם בעבר בכמה עונות, אם בעבר... כאילו הצלם אלוהים היה המלך, זאת אומרת במובן המילולית, השליט, אז היום בעולם הליברלי בעת החדשה, צלם אלוהים יש בכל אדם, והאינדיבידואליזם הוא מתכונן מזה.

זאת אומרת שהרעיון המארגן מאחורי כל הפרויקט של הדמוקרטיה הליברלית זה האינדיבידואליזם. כי היחיד הוא לא רק הוא המקור של הסמכות של השלטון, היחיד, הזכויות שלו, החירויות שלו, הם גם הגבולות של הכוח של השלטון. זה שתי התפקידים של היחיד. הוא מסמיך את השלטון, כי אני בחרתי בו, והוא מגביל את השלטון. אתה לא יכול לקחת... כי יש לי זכויות. יש לי זכויות. זאת אומרת, הרעיון המארגן החדש זה לא אלוהים, לא מונוטאיזם אם תרצי, אלא אינדיבידואליזם. וזה רעיון, מכיוון שזה הרעיון שהוא הבסיס של הסדר החדש,

שהחיים המודרני מטפחים אותו. לג'ונתן זקס יש הבחנה מאוד נעיית, אינדיבידואליזם מגיע עם מוצר מילימי של עצמו. אוצר מילים שמדבר עם אוצר המילים הדתי. נכון. כאילו זה אוצר מילים מוכר. צריך להיות נאמן. למי? לעצמך. צריך להקשיב. למי? לכל הפנימי שבדורך. זאת אומרת, אינדיבידואליזם זה כן להיות מחויב, אבל למי? לרצון האותנטי שכה? עכשיו, צריך לשים לב. אדם דתי מציית לרצון האל. אינדיבידואליסט מציית לרצון שלו. הוא מממש את עצמו.

ולשאלת השאלה, מה יותר קשה? כן, כי תחשבי, כדי להיות אדם דתי, תצליח גם לדעת מה הרצון האל, וגם לחיות לאור רצון האל. ותתות תמיד שואלת רגע, אבל מה הרצון האל? וכל המסורת זה פרשנות, רגע הוא התכוון לזה, הוא התכוון לזה, להבין את רצון האל, זה פה קשה. בטח, כשהוא אומר לא תבשל גדי בחלב אמאו, למה הוא מתכוון? ללא לבשל גדי בחלב של אמא שלו, או כזה שני קיורים, מערכת כלים נפרדת. למה הוא התכוון?

רון לכלים של פסח, ויש הרבה מסורות, והרבה דעות, והרבה זה, לפענח מהו רצון האל, זה פרויקט אחד, ואז לחיות לאור אותו הרצון של האל, זה פרויקט אחר, זה קשה. גם לא פשוט. מה המיתוס האינדיבידואליסטי אומר? לגלות מה הרצון האמיתי, האותנטי שכה זה קשה. וואו, כמה שנים של טיפול. כמה שנים של מדיטציה. כל הספרות הרומנטית שאנשים הולכים למסעות, כדי בסוף לפגוש את מי? את עצמם, את הקול הפנימי שלהם, ויש המון קולות לפנים שם, של החברה, ושל הסמכויות, ושל ההורים, וכל המיתוס האינדיבידואליסטי הרומנטי, בתוך כל הרעש הזה.

אנחנו צריכים לחפש את עצמנו. וזה גם לא פשוט. אמנם לא נכתבו על זה תלמודים וראשונים ואחרונים וזה, אבל... הרבה סרטים והרבה ספרים, זה הכל הרעיון, הם לא ידע מחפשים את... וואנס מצאתי את הרצון הפנימי שלי, עכשיו מתחילה... האתגר היותר קשה. לחיות לאור הרצון האמיתי שלי, להיות אותנטי. אולי יותר קל כבר לשמור שבת. זה גם לא קל. הדת ואינדיבידואליזם זה שתי רעיונות שישתם סטרוקטור אטומה.

הדת אומרת, תגלת רצון האל ותחייה לא רצון האל, והאינדיבידוליזם אומר, תגלת הרצון שלך ותחייה לא הרצון שלך, ולושתי סיפורים שגם מגיעים עם מזה הבטחה. הדת אומרת, אם תחייה לא רצון האל, יהיה לך טוב. האינדיבידואליזם בא ואומר, אם תהיה אותנטי, אם תחיה לאור החצון שלך, זה החיים הטובים. והפוליטיקה נגזרת משני הדברים האלה. נכון, והמיתוס הדתי,

כי יצר את העולם שבו אני מצאת למלך לשנית, כי אלוי אמר, כשמית עושה אינדיבידולית, אתה מציית לפרלמנט, לריבו. כן, הדמוקרטיה, הדמוקרטיה זה רצון העם. כי אתה אמרת. זה רצון העם. זה רצון היחיד. או המודרניות זה מהפכה דרמטית, כי זה העתקה של הסמכות מאלוהים אל האדם, נכון יש את השיר הזה של לויתר בני ואביו גפן? ישמיים מעליי. יש בטוחי שמיים. יש בטוחי שמיים, נכון? אז מה זה המודרניות? זה המעבר מהשמיים שמעלי? לשמיים שבטוחי. כן, איפה הסמכות נמצאת?

וזה התפנית הטקטונית שמכוננת את הפוליטיקה המודרנית, הניוד של הסמכות מהאלוהים, אל היחיד, אל העולם הפנימי של היחיד, שזה בא עם מיתו שהיחיד צריך לסמוך על עצמו, ולבטוח בעצמו, ולהקשיב לעצמו, ואנשים שלא נאמנים לעצמם, עוברים חץ. שהוא המקביל של החטא הדתי, שאנשים שלא נאמנים לאלוהים, בא המיתוס המודרני החדש. ואגב, יש ליחיד גם זכויות.

זה מכונן את המדינה הליברלית, כי האדם נולד עם זכויות באופן טבעי, זה לא של המדינה לתת או לקחת, זה שלי, זה חוק טבע. אז אלו שתי רעיונות, מהם הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה? אלוהים והאדם. מ-200 אלף רגל, אלו שתי הרעיונות שיש לנו. אגב, כמובן שכל אחד נראה, יש לו רעיונות משנה, והסתאפויות, ויש כאן הרבה רעיונות מאחורי הפוליטיקה, אבל מהמשגה הכי גבוהה שיש, אלו שתי הרעיונות שיש לנו.

ציתנו פעם את ברדיצ'בסקי, מה זה הבדה בין עברי לבין יהודי? יהודי זה טיפור שהוא כפוף וכנוע לאל, זה הטיפור שברדיצ'בסקי תאהב. אומר ברדיצ'בסקי, מה זה עברי? עברים אנחנו? ואת ליבנו נעבוד. הנה, זה המעבר. זו המהפכה הגדולה. זה מעבר הסמכות. אז פה שני רעיונות.

גדולים מאוד, שבעצם השפיעו על הפוליטיקה, בצורה דרמטית, והמעבר, מרעיון אחד לרעיון השני, יצר מהפכה פוליטית. איך כל זה קשור, לבינה מלאכותית, ל-AI, שכרגע, רוב התייחסות אליה היא כטכנולוגיה. וממתי טכנולוגיה משפיעה בצורה כזאת דרמטית על פוליטיקה. AI זה לא עוד טכנולוגיה. זה לא כזה, היה טלוויזיה, רדיו. סמארטפון. סמארטפון, ויש איזו אפליקציה מגניבה בסמארטפון של AI, של ChatGPT. כן, וזה חשוב להגיד כבר עכשיו, בסוג של פרק המבוא של העונה הזאת. כן, כל מוצר טכנולוגי,

נוצר על ידי אינטליגנציה. אינטליגנציה יוצרת טכנולוגיה. כאן זה טכנולוגיה שיוצרת אינטליגנציה. כאן זה הפוך. אז זה מוקדם מדי בשביל להתחיל להבין מה זה הדבר הזה. אנחנו עוד לא יודעים מה זה הדבר הזה, אבל מה שברור לנו, לי ולך, ולכן העונה הזאת, זה שבינה מלאכותית זאת לא טכנולוגיה. זאת אומרת, אני חושבת שהיום השיחה... על הנושא הזה, מתקיימת בעיקר, בפודקאסטים טכנולוגיים, בתוכניות על טכנולוגיה, אולי קצת על תעסוקה, במקצועיות, אבל...

כמעט שלא מתעסקים בנושא הזה בעולם הרעיונות. נכון. יש לנו כניסה של גורם חדש לחיים שלנו, להיסטוריה שלנו, וזו הכניסה של אינטליגנציה שהיא לא שלנו. ומה זה אומר לחיות לצד אינטליגנציה שהיא מחוץ לגולגולת שלנו? שיש לה איזושהי אוטונומיה מפני עצמה, ושהיא כנראה הולכת להיות הרבה יותר אינטליגנטית, מכל אחד מאיתנו. והדבר הזה הוא דרמה בעולם הרעיונות.

לא בעולם הטכנולוגיה, בעולם הרעיונות. אז בואו נראה איך סובד. וננסה לשים כאן תרחיש שהוא בהשראת הפילוסוף של הטכנולוגיה, ניק בוסטרום. אוקיי, אני עומד מול שעד GBT 12, אוקיי? AI שיהיה כאן עוד שלוש שנים. נניח הוא חמש שנים. והוא נניח שהוא סופר אינטליג'ן, זה מושג שהוא נתדבר עליו, אבל הוא הרבה יותר אינטליגנטי מכל אחד ואחת מאיתנו. מה האינטראקציה איתו?

בהנחה אגב שהוא לא רוצה לשלוט עליי, הוא רק רוצה לשרת, הוא רק בא בטוב, הוא רק בא בטוב, בניגוד התרחישים האפוקליפטים, הוא רק רוצה לעזור. וגם על זה עוד נדבר בנשך. בוא נחשוב מה האינטראקציה הזאת עושה לנו, ותעשה לנו.

אז אולי האנלוגיה הכי טובה, זה זוכרת את הפעם הראשונה שהשתמשת בווייז. קודם כל, בוא לטובת המאזינים הצעירים שלנו נסגיר, מה היה קורה... לפני שהיה וייז. נכון, אז את זוכרת ואני זוכר, אבל יש לנו אולי מאזינים, שלא חיו בשתי הצדדים של פרשת, נכון שקעה פרשת המים, אז בפרי היסטוריה. היה לנו, אני חושבת לכל אחד היה באוטו, דבר שנקרא, אטלס כבישים, זאת הייתה חוברת די עוות קרס, שבעצם היו בתוכה כל כבישי ישראל,

בתוך ערים, בין עירונים, וכל מה שהיית רוצה להגיע, ממקום למקום, אשכרה, היית צריך להקדיש זמן, לפני שאתה נוסע, לפתוח את האטלס, ולתכנן מסלול. ואם אתה הלכת לאיבוד, אתה שואל נהג מונית בדרך כלל, ואומר לך איך להגיע, וזה העולם לא אוב. ואם נתקע...

בפקק, אכלת אותה כי אתה עכשיו תקוע בפקק ועל בני אדם, אנחנו אינדיבידואליסטים חלקנו בנינו אמון ביכולות ניווט שלנו, בהבנה שלנו, איפה יש פקק, איפה אין פקק, באיזה שעה יש שמה פקק, באיזה שעה אין, יש כאלה שהיו יותר טובים מזה, פחות טובים מזה, בוא נגיד שאני מהטיפוש שממש שולט בכביש. שיש לו אבון ביכולות שלא לתמרן את המערכות של הפקקים. אני אחד כזה. אגב, אני לא. הפתעה. אני לא. אבל בוא נגיד שאני אחד כזה, אוקיי? ואז פתאום הופיע ווייז בעולם.

אני חייתי, זה קורה לכמה אנשים, לי זה לא קרה מה שאני מתערע עכשיו. אז תשם ווייס, וזניח זה היום הראשון בווייס, והווייס אומר לך, אוקיי, סי אמינה. אתה כזה מסתכל על ווייס, ואומר, מה הוא יודע? המכונה הזאת, המכשיר הזה. עכשיו זה שתיים בצהריים. מסתיים בית ספר. אם אני לוקח ימינה, אז יש שם פאפקק של כל ההורים שבאים לבית ספר. מה הוא יודע? אני לא לוקח ימינה. אני נוסע ישר. אני יותר חכם.

מהמכשיר. אני שמח על האינטואיציה שלי, לא על ההנחיות הדיגיטליות שלו. ואז אני נוסע ישר, ואוכל אותה בפקק של החיים. למחרת אותם, אני יוצא לדרך, ווייז אומר לי כך שמאלה. ואני כזה, כבר לא לגמרי בטוח בעצמי, אבל אני אומר, שמאלה? עכשיו? שבע בערב? אני יודע, תהיה שם בפקקים, אני נוסע ימינה. ואז עוד פעם, אכלתי אותה. מה יקרה בפעם הרביעית או החמישית? אני אתחיל תהליך שבו אני מאבד אמון באינטואיציות, בחוש הניווט שלי.

אגב, לי זה קרה פשוט התהליך, זה בדיוק קרה לי. היו כמה פעמים שניסיתי להתחכם איתו, ולהגיד, מה פתאום עכשיו לנסוע מכביש החוף, אני נוסעת מכביש 6, או להגיד, הפוך מה פתאום מכביש 6, אני נוסעת מכביש החוף, מכביש מספר 1, מכביש מספר 2, לא משנה. ואני אנצח אותו. היו לי גם ניסיונות כזה להתחכם איתו, להגיד, אה, הפעם אני אנצח אותו, אני מכירה דרך שהוא לא מכיר, וכולי, זה תמיד נגמר במפך נפש. Always תמיד מנצח. ואחרי כמה פעים כאלה, מה את אומרת לעצמך? יאללה.

Screw it. והרגע הזה, הרגע שבו אתה מרגיש שווייז טועה, אבל אתה אומר, אז מה אם זה מה שאני מרגיש? אני לא סומך על הרגע שלי, אני סומך. על המכונה. על המכונה, עליו. אני בברטיגו, אני סומכת על המכונה. אני מרגיש משהו, אבל אני לא סומך על מה שאני מרגיש, ואני מפקיד את ההחלטה בידיים של המכונה. הרגע הזה שכולנו עברנו אותו, כשהוא הזניחס לחיים שלנו, הרגע הזה הוא, מה שנקרא בספרות, רמז אפי. נכון? יש את הדבר הזה. רמז אפי. מה זה רמז אפי?

זה האירוע שקורה בתחילת הספר, בתחילת הסיפור, כאילו האקדח במערכה הראשונה, שכזה מבשר על משהו הרבה יותר גדול, שיהיה בהמשך הסיפור. ומה זה הדבר היותר גדול לזה? מה עשינו ברגע הזה? מה המשמעות העמוקה של... הרגע הזה שהוא רגע מכונן, הוא רגע דרמטי, הרגע שבו אנחנו מחליטים להפקיד את שיקול הדעת שלנו, בידיים של מכונה, של מכונה, של מכשיר. אני חושב שזה מבשר את סוף האינדיבידואליזם. זה דרמטי. כרי כשאלוהים היא בית הסמכות שלו, העולם השתנה. אם היחיד יהיה בית הסמכות שלו, העולם ישתנה שוב.

אוקיי, אז בוא נראה איך זה נראה. אוקיי. אני יושב מול צ'אט GPT-12. סיימתי הרגע צבא. אני שואל את הצ'אט, GPT-12, בוא נגיד שיש עדיין עבוד, נניח שיש עדיין קריירות בעולם, הדבר הזה. אני מאוד מאוד אוהב את החוק, ואני גם מאוד אוהב את כל החיים הייתי במועדון הדבטינג, ובכל מקום, ואני רוצה להיות אורך דין. אבל האמת היא, שגם יש לי חיבה לעץ, ולידי טובים הגדיים. ואני קצת יצירתי, ויש לי חוש עסקי כזה, אולי אני אהיה נגר, והדילמה הזאת גומרת אותי, אורך דינו נגר, וההורים שלי, כולם אומרים לי כמובן להיות,

אורך דין, אבל החברים הטובים שלי אומרים, לא, זה מגניב, תהיה נגע, אני קרוע, אני זה, לא יודע מה להחליט. אני שאל את הצ'אט. אני שאל את הצ'אט. אני שאל את הצ'אט. ואני שווה את הצ'אט, מה אורך דין ונגר, ואז הצ'אט עונה לי, אני זקן פרפרס, למר שיהיו בנוח הררי אמר פעם, תשמע מיכה, אני מכיר אותך.

אני מכיר את הגנים שלך, אני מכיר את ה-DNA שלך, אני מכיר את היסטוריית הגלישה שלך, אני מכיר את כל ההיסטוריית, את כתבות שלך הייתי, אני מכיר אותך ממש טוב. אני מנטר את הגוף שלך, אני יודע בדיוק מה התזונה שלך, מה אורח החיים שלך, איך אתה חי. אני קורא את התדר של הכל שלך. אתה איש שונים שבעיניים שלך, יש שיהיה לך, אני מכיר אותך, יותר טוב שאתה מכיר את עצמך, ואני גם יודע מה העתיד שמקצוען הגר, ואני גם יודע מה העתיד של עריכת דין, יש לי אלגוריתמים שכזה, מסתכלים קדימה ובודקים מה קורה בשוק התעסוקה,

מיכה, אתה מורה לביולוגיה. אני כזה, מה? אתה לא התיינתי בגוף האדם, אני בכלל, ומה אני אומר לו? מה אתה יודע? אבס יאמר לי שאני אורך דין, כל החושים הפנימים שאומרים שאני אורך דין, אני הולך להיות אורך דין. ואז כמובן, בתוך חמש שנים, אני בקריירה שלא מתאימה לי, לא תואמת אותי, אני מתוסכל, בגלל שאני מתוסכל, גם ילדים שתי מתוסכלים, גם אשתי מתוסכלים, כך מתוסכל. כפרפרזה על דוגמת הוויז, נתקעת בפקק. נתקעת בפקק. ואז אח שלי מסיים את הצבא.

ואח שלי כזה, היי אני מתעמד, או טוב, אנחנו מבין לאן זה נוסע, אחרי כמה זה, האח השלישי שלי, מתחבט עם מי נתחתן, הוא יוצא עם מישהי נהדרת, הוא יוצא עם דנה. והיא נהדרת, יש שם קשר מדהים וזה וזה, אבל האחרונה מתחיל להיווצר אצלו עוד איזשהו קשר. האקסית שלו מעבר חזרה. האקסית מעבר חזרה, אוקיי, נעולה. האקסית שלו מעבר חזרה. פתאום בלבלה אותו. והיא בלבלה אותו. איך קוראים לו? מה זה משנה? שיר לי. ושיר לי חזרה והיא בלבלה אותו והוא וואו.

היא מכריעה את כל הזיכרונות מהעבר, וכמה היה מדהים, ודנה, וואו, דנה אושיר לי, דנה אושיר לי, הוא לא יודע מה לעשות, הוא רוצה להקים בית, הוא לא יודע, הוא קרוע. הוא שואל את שעת 14. הוא שואל את שעת 14. מה לעשות? ועכשיו אתה אומר, תשמע, אני מכיר אותך, אני מכיר את כל הקטע שלך, ואת כל האישיות שלך, ואני יודע בדיוק מה מפעיל אותך מבחינה רומנטית, אני מקלטתי את הקטע שלך. ואני גם מכיר את דנה. אני מכיר אותה ממש טוב, ודנה, ואני גם מכיר את שירלי.

גם שתי הן אחלה בחורות. הן כן, הן נהדרות, אבל אני רוצה להגיד לך משהו. כל האגוריתם שלי מעוטטים לי משהו שאני צריך להגיד לך. אתה מתכבד בין דנה לבין שירני, האמת היא, אתה צריך להתחתן עם יוסי. הרגע שיבוא יגיד אוקיי

זה בניגוד למה שאני מרגיש, זה בניגוד למה שאני מבין. אבל שני האחים הגדולים שלי נצקעו בפקק של החיים. אני לא הולך איתקה בפקק. עכשיו, זה יהיה תהליך, כנראה לא כל כך חד, מדורג שבו... אנחנו נתחיל לאבד אמון באינטואיטיות שלנו, בתבונה שלנו, בהבנה שלנו, וברגע שאנחנו נותן אמון גבוה יותר במכונה מאשר באנו, זה סוף האינדיבידואליזם.

אני כבר לא המקור הסמכות של עצמי. אני כבר מציית למכונה, ולא בגלל שהמכונה השתלטה על החיים שלי. המכונה כאן כדי לשחט היא לא כאן כדי לשלוט. פשוט העצות שלה הן תמיד יותר טובות. מהתחושות שלי. וברגע שאני מפקיד בידיים שלה, את שיקול הדעת שלי, זה סוף האינדיבידואליזם. וזה תפנית תקטונית בתולדות האנושות, וממילא בתולדות הפוליטיקה.

בעצם על זה אנחנו נדבר, במהלך העונה הזאת, אנחנו נדבר על ההשפעות הדרמטיות, וכמו שאמרת, הטקטוניות, על האנושות ועל האנושיות שלנו, אבל גם על הפוליטיקה, וכבר עכשיו, יש ניצנים של הדבר הזה, את יודע עכשיו, לאחרונה, לפני ממש כמה שבועות ראיתי, שהדמי לי ראש ממשלת שוודיה, גילו שהוא מתייעץ עם בינה מלאכותית בקבלת ההחלטות שלו, הייתה שם איזו דרמה פוליטית מאוד גדולה, עכשיו...

כמה רחוק היום שבו ראש ממשלה, שלא מתייעץ עם בינה מלאכותית, הוא יהיה דפוק. ככל הנראה, כל סיפור שיש עכשיו שהוא מוזר, שקשור ל-AI, כרגע מוזר, עוד כמה שנים זה הנורמה. והסיפור בניו יורק טיימס על מישהו שהתאבד בגלל שהיה לו משבר, ה-AI שבר לו את הלב, או משהו כזה, על איך עשים אינטי? זה סיפור חריג, בעתיד הוא הנורמה. מנהיג שמתייעץ עם AI, זה סיפור חריג, בעתיד זה הנורמה, בוא נראה איך זה עובד. ככל שאני פחות סומך עצמי, יותר סומך על AI. בוא נגיד שאני רוצה לאחז באינדיבידואליזה.

אני לא מתייעץ בשאלות הגדולות עם ה-AI, אני עדיין אינדיבידואליסט, אני מאמין בניצוץ הפנימי האנושי שעמוק בתוכי, אני ממשיך לשאול את שתי השאלות, מה הרצון הפנימי שלי? ואיך אני מגשים את הרצון הפנימי שלי? איך אני חי לאור זה, אני ממשיך שם. אוקיי, מה יקרה לי? בואי נחשוב, בואי נגיד, שאני כל החיים שלי, הייתי הכי חכם בכיתה. נניח שהיה לי 140 IQ, הייתי הכי חכם לא בכיתה, אלא בשכבה.

ואני כזה תמיד שמחתי על השכל שלי, על התבונה שלי, וגם על התחושות שלי. אנחנו ניחסים לעולם שבו, בואו נחשוב על זה כמו דילמת האסיר, כל מי שסביבי, חי לאור העצות של ה-AI. שאתם חיים, עם אינטליגנציה דה פקטור של 200 IQ ואני חי רק לאור האינטליגנציה שלי נניח שזה 140 IQ אז מה קרה לי? איבלת את היתרון שלך. אחרי אתה הבן אדם הכי טיפש בשכבה. הרבה יותר מטיפש. כן, כולם הרבה יותר חיימני. זאת אומרת, לא תהיה לי ברירה, גם אם אני רוצה לאחז באינדיבידואליזם שלי.

אלא להפסיק להקשיב לעצמי, להתחיל להקשיב למכונה, והיא באה את אינדיבידאים שלי, גם אם אני רוצה, כוחות השוק יעצרו את זה, זה בלתי אפשרי. אתה תהיה כמו האנשים שמסתובבים היום עם נוקיה. זה עולם של זמר תחולים. רק הרבה יותר. אני אהיה כמו אנשים שמנסים לנצח בתחרות, כשכולם רוחבים על סוסים, והאם נסע עשו את זה בריצה. אני תמיד אסדיד את התחרות. וזה ברמת הפרט. זה ברמת הפרט. עכשיו בואו לחשוב על המדינה הראשונה שמחליטה, שההנהגה שאתה תקבל לחלטות אסטרטגיות.

רק בהתייעצות עם AI. רק בהתייעצות עם AI. אז והיא תחליטי, מתי לתת עם מיחמה? עם מי לעשות שלום? איפה לקצת סמיסים? מה המדיניות ההגירה הנכונה? הם יעשות הכל רק לאורי AI. שזאת אומרת שמי שיקבל את ההחלטות, זה לא אינטליגנציה של ראש ממשלה, שיש לו 140 IQ, או 180, לא יודעת כל אחד בראש ממשלה שלו, אלא אלף.

IQ, נכון. IQ אלף, בסופר אינטליג'נס. בסופר אינטליג'נס. תראי לך שעושים חוקה חדשה, שבו הסופר אינטליג'נס מקבלת כל ההחלטות, אבל יש, כמי לי, יש ועדה של בני אדם, שוכן להטיל וטו על אחת אותה אלה. כי אנחנו עולי רוצים שה-AI... שבלי אדם ככה, יתילו גבולות גזרה. ניטור. אז נניח שברוב של 60 אחוז, אפשר להטיל וטו על החטא שלה. אני לא יודע איך יהיו החוקות העתידיות, אבל אני מנחה שזה יהיה באזורי חיוג האלה. ואנחנו מדינה שאומרת, לא, לא, אנחנו מאמינים בכוח של העם.

ובכוח שלה אנחנו דמוקרטים, ואנחנו גם ליברלים, אנחנו מאמינים באינטליגנציה המצטברת, של כל היחידים שמאכניסים את העם. ובצלם אלוהים שנמצא באדם, ולכן האדם צריך לקבל תחלת זאת, כי יש בו צלם אלוהים, כי יש בו ניצוץ אלוהי. אוקיי, אז אנחנו נהיה מדינה, שמובלת לידי IQ, שהוא מוגבל לגודש, לגולגולת של המנהיגים, ומדינות שמובלות לידי IQ, שלא מוגבל, המדינות האלה הולכות לפרוץ קדימה, ואנחנו נשאר אחורה, דרך אגב,

אנחנו יודעים איך נראות מדינות וחברות שנחזו בפרדיגמה הקודמת. אחרי המהפכה התעשייתית והמדעית, ותקומתם של דמוקרטיות ליברליות, כל החברות שנשארו כזה... מסורתיות, דתיות, לא עברו חילון, לא עברו תהליכים של לא האמינו במדע. אלו, אם דיברנו על המהפכה הקודמת בתודות הרעיונות שהשפיעו על הפוליטיקה, המעבר מאלוהים לאדם. כן. כל החברות שעשו את זה. כל החברות שנשארו עם אלוהים. נשארו מאחור? נשארו מאחור.

הכלכלה שלהן פחות מוצלחת, וממילא הצבאות שלהן פחות חזקים, ובדרך כלל מושפעים או נשלטים אותך את האגמוניה, שמדינות טיברליות, חילוניות, מודרניות, יא אני, המערב, שואים רגע, הרי השאלה של עליית המערב, למה בחמשות השנים האחרונות המערב עלה? יש את המשפט של the west and the rest. המערב והשאר. כשהמערב עבר פרדיגמה מאלוהים לאדם, והם נשארו במבנים שמרנים מסורתיים,

שלא אפשרו להם למצות את המהיריו מהדבר הזה, מהתבונה האנושית. שוב, כמובן, אנחנו שמים כוכבית, לא מדובר בנטישת אלוהים, אלא המעבר מאלוהים כרעיון פוליטי לרעיון פרטי, של בני אדם יכולים להאמין בו או לא להאמין בו, אלא ש... במובן הזה שאלוהים הוא לא מכונן את הפוליטיקה ואת הכוח. כל החברות שעברו חילון זינקו קדימה, אלו שלא נשארו מאחור.

וזאת אומרת, מי שלא עבר פרדיגמה בסיבוב הקודם, נשאר מאחור, מי שלא יעבור פרדיגמה בסיבוב הבא, יישאר מאחור. זאת אומרת, ההשלכות שכל מה שאנחנו אומרים כאן, שאם זה נכון שאנחנו נשאפ סופר אינטליגנציה, ואם זה נכון שמה שקרה בוויי זה הרמז האפי שחוזה את העתקת שיקול הדעת שלנו מאיתנו למכונות.

אז אנחנו לסף הרעיון השלישי הגדול, שאנחנו עדיין אין לנו שם לרעיון השלישי הגדול. אבל אולי אפשר להגיד את זה ככה, אם נמקם אותו בתולדות הרעיונות הגדולים, בשלב ראשון, ציאתנו לאלים, בשלב השנצייתנו לעצמנו. בשלב השלישי אנחנו נציית למכונות. אבל המכונה, הכל יודעת הזאת, והכל מבינה כמו מה זה מרגיש. כמו סוג של אל. אז כאילו חזר מכונית, אבל לא בדיוק, כי הסיפור של הרעיון הראשון הוא, שצייתנו לאל שברא אותנו. והסיפור של הרעיון השלישי, שאנחנו נציית לאל, שאנחנו יוצרים, שאנחנו בורים.

וזה מהפיכה פוליטית. למה זאת מהפיכה פוליטית? כי מה זה מהפיכה פוליטית? זה מעבר של כוח מקבוצה אחת תקבוצה אחרת, נכון? רק שבדרך כלל המעבר הזה, כמו שאתה קורא לו, הוא לא בדיוק מעבר, הוא לקיחה של כוח, של קבוצה אחת, מקבוצה אחרת, קבוצה אחת רוצה כוח, לוקחת אותו מקבוצה אחרת. אז נניח, דמוקרטיה, זה הניעוד של הכוח מהאליטה אל העם, העם לוקח את הכוח. פמיניזם, זה ניעוד של חלק מהכוח, מקבוצה שקוראים לה גברים, לקבוצה שקוראים לה אנשים. אנשים. מה זה הדבר הזה?

זה ניהוד? אולי זה המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר והמוגזרה ביותר בתלדות המהפכות הפוליטיות? סליחה, לא אולי. בטוח. זה מעבר של כוח מהקבוטה שנקראת בני אדם למכונות. וכפי שאמרת, זה תנועה מוזרה של כוח, בגלל שזה לא שהמכונות ייקחו מאיתנו את הכוח, יש אנשים שחושבים ככה, היו בנוח הארים של העולם חושבים ככה, אבל את הכי שאנחנו מדברים עליו, הוא הרבה יותר מתון.

הכוח יעבור למכונות, לא כי המכונות ייקחו מאיתנו את הכוח, אלא ככה פשוט... אנחנו פשוט ניתן להם את זה, אנחנו נהיה כמו האוסטרים בכפרים, באנשלוס כזה, הגרמנים נכנסו לכבוש אותם, והם זרקו עליהם פרחים. תיקחו, אנחנו די רב גם על זה. אלנבי, כמו אלנבי, שנכנס בשער יפו על הסוס, וכזה, ככה הבריטים כבשו את ירושלים. משאו להם את הכוח. אנחנו הולכים למסור, אנחנו, אולי נדבר לסת בהמשך?

אנחנו עכשיו בתקופה שבו אנחנו רוחים ומאבדים אמון ביכולת שלנו לנהל פה את העסק, אנשים פותחים את העיתון בכל העולם, כל יום ורואים שהקאוס הולך וגובר, פני האדם כבר לא יכולים לשלוט על העסק, ובמקביל יש את עליית העסק. איי, רק אנשים לא יודעים, נחברים בין הדברים, יכול להיות, שבאיזשהו שתיו, ושם יגידו, אוקיי, אנחנו כבר לא יכולים, לנהל פה את העסק, שמור על העולם ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים.

ואם כל זה נכון, זה אומר שאנחנו ערב המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה, ודדת מה הדבר הכי מוזר? שלא מדברים על זה. יש יחס אסימטרי בלתי נסבל בין גודל האירוע, לבין המידה שבה אנחנו מתעניינים בו.

זה אמור לפתוח כל מעדורת חדשות, הסיפור של ה-AI, ובמקום זה, רואים שזה סתם עוד גאדג'ט טכנולוגיה, זה כזה בערוצי, זה עוזר לנו לכתוב עבודה באוניברסיטה, או כזה, וה-AI זה איך נמנע מסטודנטים, לרמות בעבודות, כאילו, אנחנו ערב המהפכה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות האנושות, התנועה של הכוח לא מאליטה לעם ולא מהעצולה לכמורה, אלא...

מבני אדם למכונות, וזה יהיה מיוזמתם ומרצונם של בני אדם, זה כבר מתחיל לקרות לאט לאט, בזמן שאנחנו מדברים. ועל ההשלכות של המהפכה הפוליטית הדרמטית הזאת, על החיים שלנו ועל האנושות בכלל, אנחנו נדבר במהלך כל העונה הזאת.

אני אפרת שפירה רוזנברג, וזה היה הפרק הראשון שלנו בעונה החדשה על מהפכת הבינה. המסע החדש הזה עומד להיות מעניין, מטלטל, ולעיתים אפילו מפחיד. אבל אנחנו מרגישים שחובה עלינו להתחיל אותו. ואנחנו מאוד מקווים... שתלכו איתנו את הדרך הזאת. תודה לניר לייסט ולאור שמיר האורחים, למיכל עטיאס וליה לביץ' על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של מפלגת המחשבות, זמינות ביישומוני העסקתים, וגם באתר בית אביחי, שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים להזנה.