מסיבת המכסים של ארצות הברית [כשבגרוש היה חור]

היי, זה עומר מואב, מגיש הפודקאסט עושים חשבון. אני רוצה להמליץ לכם על הפודקאסט עושים תלך בהגשת יותם שטיינמן. פודקאסט מרתק עם אורחים מאוד מעניינים. למדתי ממנו הרבה, למשל זה שרבותינו לא בדיוק האמינו באל אחד, למשל זה שלא בדיוק אכלו את הקשר שלנו, ועוד הרבה הרבה פרשנויות מרתקות. מבוססות על העובדות ולא על סיפורי המעשיות של הדת. באמת, ספר נהדר לחילונים. תיקן לי טראומה מבית הספר. עושים תנך בהגשת יותם שטיינמן. רשת עושים היסטוריה

כשחושבים על התנגדות למחסים בהקשר של ההיסטוריה האמריקאית, מיד עולה לראש דוגמת נסיבת התא של בוסטרון. אותו אירוע בו מתיישבים האמריקאים זרקו תא בריטי לים במחאה על מיסי הקטר. אבל מה קורה כשארצות הברית עצמה, אותה מדינה שקצת נולדה באותו אירוע של מרד נגד מכסים, הופכת להיות זו שמטילה אותם. אהלן. אני עניב מנוס ואתם מאזינים לכשבגרוש היה חור, פודקאסט שבוחנת ההיסטוריה דרך החור שבגרוש. והיום, מסיבת המחסים של ארצות הברית. סיפור על ההיסטוריה של המחסים במדינה, איך זה התחיל ומדוע? מה היו ההשלכות?

ואיך זה השפיע על החיים של כולנו גם כאן בישראל. בוא נתחיל. ההגדרה היבשה של מחס היא מס שמוטל על סחורות שמיובאות למדינה. אבל כפי שמיד נראה, עולם שלם יסתתר מאחורי ההגדרה המצומצמת הזאת. מאבקי כוח פוליטי, אסטרטגיות כלכליות לשליטה ממשלתית במפעלים, ולרוב תוצאות הפוכות מהכוונות המקוריות, בשמן הוטלו המכסים. אבל אני חייב להודות שהרעיון לפרק הזה לא הגיע ממני. זה עידה נרץ, עיתונאי דאטה ואנרגיה בגלובס. עידה נכין כתבה מומלצת שהכותרת שלה

מלחמות הסחר מגיעות לנקודת רטיחה, מה ככה כשארצות הברית העלתה מכסים בעבר. את הידע שלו והתחקיר שהוא עשה בשביל הכתבה, אני מנצה לטובת הפרק הזה. והסיפור שלנו מתחיל ב-1890, עם חבר קונגרס רפובליקני, בשם וויליאם מקינלי. אז קודם כל, הנשיא ה-25 של ארה״ב, אבל הקיונה שלו כנשיא היא דווקא לא הנושא החשוב כאן, אלא דווקא קיונה שלו כחבר הקונגרס. במשך הרבה מאוד שנים הוא היה ראש ועדת ה-Ways and Means של הקונגרס האמריקאי, המקבילה בערך לבן הצופים אצלנו.

זו בעצם הוועדה שהיא אחראית על על המיסים כי בעצם הרוקה האמריקאית מסמיכה במפורש את הקונגרס ורק את הקונגרס לגבות לגבות מיסים בין אם בחוץ בין אם בפנים מי שיושב בראש הוועדה הזאת בעצם הייתה לו השפעה עצומה על מדינות המסה האמריקאית. זו הייתה תקופה שבה לקונגרס היה הרבה יותר כוח מאשר היום שהיום הכוח הוא הרבה הרבה יותר ריכוזי בידי הנשיא. ההפרדת הרשויות אז הייתה הרבה יותר חזקה.

מקין לי משתמש בכוחו כדי להעביר החלטה שמבשרת על אחד מצעדי המחס הגדולים בהיסטוריה האמריקאית. העלה הגורפת של המחס על רוב המוצרים שנכנסים למדינה לשיעור של כ-50% בממוצע. המטרה לפי מקין לי היא להגן על התעשייה המקומית מתחרות ממדינות אחרות, וכמוכן להכניס כסף לקופת המדינה. זאת למרות שהמדינה לא הייתה צריכה כל כך יותר מסים, שכן באותה תקופה. ממשלת ארצות הברית התנהלה בעודף תקציבי. היום היה אפשר רק לדמיין דבר כזה, כן? אבל אז בעצם באמת ארצו בית להריץ העודף תקציבי, ולהפך.

המטרה, אם כבר הייתה לעלות את המתכסים, עד כדי כך, שכדי להחזיר את החזרה לאפס. ובעצם מה שמיוחד פה, שמטרה כמול לא הייתה לך מסיר המדינה, אלא להגן על תעשיות ספציפיות. ובעצם לחזק את התעשייה האמריקאית, צריך לזכור, סוף המאה ה-19, אנחנו מדברים פה על ה-C של המהפכה התעשייתית באירופה, שתגיע לעוצר ברית רק. תודה רבה. ובאמת המטרה הייתה להגן על שלוש תעשיות עיקריות, על הצמר, שזה לא בדיוק תעשייה, זה יותר חקלאות, אבל אפשר לדבר על זה, על הבדים ועל תעשיית הפח, בעצם הריאות הפח, שזה היה הפלסטיק של אז.

מובן שלסום מנו הכל. כלים לבית, בבנים, מה שאתה רוצה. עשו כמעט הכל מראיות פח, ובאמת זה היה מוצר שיובה בכמויות אדירות לארץ ברית והייתה תעשיית פח אמריקאית והיא הייתה מאוד מאוד בחיטלים שלה. והרעיון באמת היה להגן עליה באמצעות עליית מכסים של עשרות אחוזים. אלעתי לודזל משהו כמו 70% על פרח ספציפית. וווילי מכין לי, אמר בעצם שזו הדרך להגיע לתעשייה האמריקאית חזקה.

באמת הוא הצליח להעביר את זה בקונגרס. המכסים נכנסו לתוקף, אבל ההשפעה, איך נאמר, לא הייתה חיובית בלשון המטה. הדבר הראשון שקרה... היה זינוק במחירים של כל אותם מוצרים ספציפיים שנכללו בצו המחס. ובגלל שזה קרה כל כך בצמוד לכניסת צווי המחס לתוקפם, הציבור היכל לקשר אותם ישירות לצעדים של הרפובליקנים שהם מכין להשתייך אליהם. ובבחירות של 1892, הדמוקרטים זכו לניצחון גדול בבחירות. כחלק מהקמפיין של המועמד שרץ מול מקינלי, פעילים מטעמו העמידו פנים שהם סוחרים, ועברו מדלת לדלת, והציעו למצביעים,

לרכוש מהם כלים מפח של 25 סנט, אבל ב-50 סנט, תוך שהם מסבירים שעליית המחירים היא בגלל מכסי מקינלי. קשה לי להאמין שזה מה שהביא לניצחון הדמוקרטים, אבל תודו שזה קמפיין יצירתי. מקינלי איבד את המושב שלו בקונגרס. המחיר ששילם גרם לי לטהות מדוע פוליטיקאים לא למדו ממקינלי והתרחקו כמו מאש מההחלטות להטיל מכסים בעתיד. מכיר היו היה? התוכנית? נכון, נכון. מכיר בינם לחוטית? זה של צעירים, לא מתעסקים. אז בואו ניקח ביחד. סבבה, בוא נשלב. וואו, היו.

איי איי אנחנו לוקחים סיפורים חדשים חדשים מהבוידם סיפורים שהכרתם מסטורים או שלא הכרתם ואנחנו כותבים להם את הסצנות עם איי איי זאת אומרת שה-AI כותב ואנחנו משחקים, וכל הבעיות וכל האשמות זה עליו. כאילו, אם זה לא מצחיק, זה בעיה שלא. אם זה מצחיק מאוד, אנחנו נתנו את הפרומפטים. תן דוגמאות. למשל, יש לנו את אוטומט השחמט, שזה בעצם סיפור על רובוט מהמאה, ה-7, 18, ויש לנו גם את וילן מוזה שפירה.

שהוא אינדיאנה ג'ונס היהודי הראשון. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לפודקאסט היו היי איי. היי. היי זה בעברית. היי זה אינגלית. היי. היי. לאחרונה ראיתי את דוברת הבית הלבן, מספרת שמאז שטראמפ פטיל את המחסים, הטלפון לא מפסיק לצלצל. ומנהיגי מדינות ולא ביסטי, ממש עומדים בתור כדי להגיע ולזכות באולי... איזשהו יצא דופן, איזושהי הפחתה, איזשהו משהו שביכולנו להציע בשביל שייטיל עליהם פחות מחסים.

קודם כל זה כוח. זה כוח גם ברמת המדינה, אבל זה עוד יותר כוח לפוליטיקאי הספציפי. זאת אומרת, אם פוליטיקאי ספציפי רוצה שכל מיני שעי עולם או שעי תעשייה בתוך המדינה, ירצו בטובתו אז זה בדיוק הדרך לעשות את זה אפשר גם לקחת את זה למקום של איפשהו בין פסיכולוגיה לתרבות פוליטית שזה אשליית השליטה שזה בעצם היכולת של הפוליטיקה, הוא יושב, והוא עכשיו מחליט, אני רוצה שהתעשייה הזאת יתחזק על חשבון התעשייה הזאת.

והוא מתחיל להרגיש שמכווין את הכלכלה בידיו ממש והדבר הזה הוא... פוליטיקאים חולים על הדבר הזה והיה עוד עניין פעם זה פשוט היה ממס שחיקה לגבות. לפני שהמציאו את המדינה הבירוקרטית המודרנית שיש לנו היום, זה פשוט לדעה דרך הכי אפקטיבית ובדיוק כמו שאתה אומרת הכי קלה להכניס מיסים למדינה. כי בסופו של דבר עונייה מגיעה, נכנס לנמל, אתה בודק אותה, רואה מה איש עליה, מי שנכנס תמר, או ששלם את הכסף, או שלא תוכל להיכנס לנמל.

ואתה לא צריך לעשות דברים שהיום אתה עושה אותם, אבל לפני 200 שנה היה יותר קשה כמו להתחיל לחשב כמה בן אדם מרוויח בשנת המסה הקודמת. ולבקש ממנו להזדקות על כמה ילדים יש לו ועל איזה מוצרים הוא קונה וכל מיני דברים שהמדינה ביווקרת המודרנית ידעת לעשות ובמאה ה-18 וה-19 היו היו יותר רגשים ולכן בעצם זו הייתה דרך מאוד מאוד נוחה לגבות מיסים. וזה השתנה בעיקר כשהחברה האמריקאית הפסיקה להיות חקלאית והתחילה להיות תעשייתית.

ואז בעצם יהיה יותר קל לגבות ניסי צריכה. בחזרה למקין לי, אז המחסים הביאו לעליית מחירים. אבל האם המטרה המוצהרת שלו הושגה? אולי המחסים גם הביאו לפריחה בתעשייה האמריקאית? תעשיית הפאחה ספציפית באמת הרוויחה מאוד מהמכסים האלה. והיא באמת גדלה והתרחבה, והייצור האמריקאי גדל מאוד ביחס ליבור. החישובים שעסוק על קלנים מודרניים הראו שבעצם הרווחים של תעשיית הפחמי זה היו ממש קטנים מאוד לעומת עליות המחירים שהרגיש כלל הציבור האמריקאי וכמו שאפשר לראות האמריקאים גם תרגמו את זה פוליטית.

זה באמת הייתה מיכה מאוד מאוד קשה נגד המדילות הזאת, וב-1894, אם אני זוכר נכון, אז זה בעצם הפחיתו חלקית את חלק מהמכסים האלה. אבל כן, זאת אומרת, מכסים בגובה שמקין לי בעצם סם לא נשארו. ובאמת הבקלש הזה הביא לזה שגם כשהוא היה נשיא אז קרה משהו מאוד מאוד מעין וצריך גם לשים את זה בקונטקסט של כל ההיסטוריה הכלכלית של התקופי זו בדיוק הייתה התקופה, מה שנקרא אם ובלי קשר, זו בדיוק הייתה התקופה שהמהפכה תעשייתית הגיעה לארץ הברית. הרבה מאוד חידושים טכנולוגיים נכנסו אליהם.

והתחילו כל הילי תעשייה הגדולים שהפכו אחרי זה ל-Household Names, הם בעצם התחילו לפתח מאוד מאוד התעשייה האמריקאית, והתעשייה האמריקאית נהייתה כל כך מוצלחת, שהצרכנים האמריקאים... תודה רבה. והתחילה לייצא בכמויות מאוד מאוד מאוד גדולות לכל העולם. זו הייתה בעצם ההתחלה של התקופה של הפריחה מאוד מאוד גדולה של התעשייה האמריקאית דווקא אחרי הפחדת המחסים, ולמעשה דווקא מדינות אחרות התחילה להטיל מכסים.

על תוצרת אמריקאית זולה בתקופה הזאת ולמעשה בתקופת הנשיאות שמקין לי אז הוא שינה את הגישר שלו הוא בעצם התחיל לעבור מגישה שאומרת אני רוצה להגן את העשייה המקומית לגישה שאומרת בואי נשתמש במחסים האמריקאים כמנוף כדי שמדינות אחרות יורידו עלינו את המחסים. מקיני לא מוציא לחלוטין את המחסים מארגז הכלים הפוליטי שלו, אבל רואה בו עכשיו פחות כאמצעי לעידוד כלכלה מקומית ויותר כמנוף בו השתמש כדי להכריח מדינות אחרות להוריד מחסים על יווס חורה אמריקאית.

ולאור הכרטיס האדום שספג בסיבור הקודם, השימוש שהוא עושה בכלי הזה מופחת משמעותית. אבל הקביעה הפוליטית, שהוא והמפלגה הרפובליקנית חטפו בהרפתקת המחסים הראשונה,

לא מונעת מהם לחזור לסיבוב נוסף, והפעם, בנסיבות דרמטיות בהרבה, השפל הכלכלי הגדול של 1929, שפגע קשות בין השאר בחקלאים המקומיים. חברי הקונגרס, ריד אואן סמוץ, ווויליס צ'טמן האולי, שוב מהמפלגה הרפובליקנית, החליטו להיחלץ לטובת החקלאים וליזום חוק מכסים שיגן עליהם. אבל אם האוכל בא תיאבון, ויצרנים נוספים ביקשו הגנה מהדוד צהם, והחוק הלך והתנפח. זה בעצם אקט המחסים הכי גדול שהיה בארץ הברית לפחות בתקופה הזאת. הטילו מחסים על 20 אלף מוצרים. הטילו מחסים לא על כמה תעשיות ספציפיות שרצו לתמוך בהן.

אלא רצו להגן בעצם על כל היצור האמריקאי. צריך גם לראות את זה כחלק מהבדלנות הכללית של ארה״ב בתקופה הזאת. והרצון שלה להתכנס תוך עצמה. בעצם מה שקרה אחרי המפולת הגדולה של 1929, בהתחלה וההתחלה של השפל הגדול, ההבטלה בארץ הברית זינקה. בטירוף. בעצם, אם אני זוכר נכון, אז גם הייתה תקופה שמש התחיל למדוד אותה, בדיוק בגלל זה, כי היה צורך, להתחיל למדוד ולבדוק בכלל מה קורה בעקבות השפל הגדול.

התקווה הייתה שהמחסים שיתנו את הכלכלה המקומית יביאו גם לירידה בהבטלה. אבל בפועל קרה ההפך. ההבטלה המשיכה לעלות. והסיבה לזה... הייתה שבעוד שהיבוא האמריקאי מאוד מאוד ירד באופן טבעי בעקבות כל המחסים האלה, גם הייצוא האמריקאי ירד באותה מידה, או כמעט באותה מידה. עצם זה, שאתה מפסיק להיווה, זה בעצם אומר שאתה מפסיק לשלוח דולר. זה העריך את המשבר.

זאת אומרת, יכול להיות שהמשבר היה מסתיים בשנות ה-30 המוקדמות, אבל בגלל בעצם כל ההתערבויות שעשו, ואני יודעי לי שגקסט אחר כך, והמכסים שהטילו ב-1930, זה בעצם חלק מהסיבה שהשפל הגדול נמשך כל כך הרבה...

הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה סימנה את סיומו של השפל הגדול. סיום המלחמה סימן שינוי של 180 מעלות בגישה של ארצות הברית כלפי מכסים. זה קשה לתאר את הדרמה של השינוי בגישה, בגישת המסחר של ארצה ברית לפני ואחרי מלחמת אולם השנייה. שצריך גם לשים את זה בקונטקסט הפוליטי של זמנו. זאת אומרת, בעצם מדברים על, ממש, אפילו תוך כדאי, אם נחלמת על המשנייה, מתחילים לגבש בעצם את בעלות הברית, וכחלק מהמאמץ המילחמתי, אז אתה לא אומר, בוא, בוא, אני לא רוצה להטיל מכסים על...

על בנות ברית שלי, נכון? אז בעצם התחילו לגבש מדיניות של בנות הברית לבן עצמן להורדות מכסים הדדיות. התחילה בעצם המלחמה הכרה. והתחילו לגבש את הגושים, שלם לך מהכרה, הגוש המערבי, קפיטליסטי, ליברלי, לעומת הגוש המזרחי, הקומוניסטי, אז מחותנים, אלה פחות או יותר היו הגושים, אז כמובן אתה רוצה כמה שיותר לחזק את הגוי שלך, כן? וכדי לחזק את הגוש, אתה רוצה שכל הגוש יצבח כלכלית, אז בעצם גיבשו את ה-GATT, ה-General Agreement on Tariffs and Trade, שזה בעצם איזשהו פריימוורק שנועד בעצם להפחית את המכסים בכל העולם.

אבל ארצה ברית התחילה בעצם להוריד מכסים חצדית על כל הגוש שלה. באמת ארצה ברית הייתה אז אחת המדינות ימחירים מעט מכסים בתקופה הזאת. ממש סיבוב של 180 מעלות, כן? וכך יצא שבעצם סחר חופשי בין מדינות המערב, סחר שהביא לאושר חסר תקדים ועלייה ברמת החיים במערב במהלך אמצע המאה ה-20, קרה במובן מסוים, במקרה. לא מתוך עדיאל או הבנה שהורדת מחסים תועיל לכולם, אלא מתוך מחשבה שצריך לחזק את המדינות החלשות בגוש, מבלי לקחת בחשבון שגם ארצות הברית עצמה תרוויח מהמהלך הזה.

והעדבות של הגל הזה של הורדת מכסים בכל העולם, גל שרק לאחרונה מתחיל קצת לסגת לאחור, הגיעו גם לישראל. זה התחיל כבר בסוף שנות ה-60. זו עדיין לא הייתה המהפכה של אמצע שנות ה-80 אבל לקראת סוף העשור הזה הממשלה החלה מקדמת בזהירות מדיניות של הורדה מדודה של חלק מהמחסים הגבוהים שהנהגו מאז קום המדינה כשהדרך בה הרעיון שווק לציבור, הייתה שיש צורך בחשיפה ליבור כדי לשפר את היעילות של המפעלים בישראל, על מנת שיתחרו.

בעלו בחוץ לארץ, וכדי שבשלב מסוים יוכלו להתחיל לייצא יותר סחורה החוצה, ולהכניס למדינה מטבע החוץ לא הייתה זקוקה, כמו אוויר לנשימה. עידן הזכיר לי את טורו של אפרים קישון חד גדיה, שעסק בנושא תחת הכותרת רגע חושפים ובו גולל את סיפורו של מפעל מציטי הגליל בערבון מוגבל שנוסד לפני 14 חודשים על ידי מר שמעון הגליל באבו כביר שהספיק מאז לספק לשוק עשרות מצאתים בשבוע, במחיר 65 לירות ישראליות ליחידה. מחיר מופרז מעט, הנובע ממספר ליקויים בניהול המפעל הצעיר, כגון הון חוזר לנוחשים.

בריבית של 66.6 אחוז, והן מכונות מופעלות על ידי פרידות סחורות ושיטת הסרט הנה. זאת אומרת שהפועלים במפעל רואים סרטים במשך כל 6 שעות יום העבודה. וככה מפעל עומד על סף פשיטת רגל, וזאת למרות מכסה מגן בשיעור של 940 אחוז. אבל הנה הרוחות החדשות שמנשבות בכלכלה הישראלית הביאו להחלטה שתיתן זכות קיום בארץ רק למפעלים המסוגלים לעמוד בתחרות היבוך פשי. נחרץ גורל מציטי הגליל ברוב קולות. חשיפה!

כלומר, בשפה פשוטה, השלטונות אמרו למר הגליל בצורך המשתמת לפן אחד בלבד, אדוני הנכבד, המציטים שלך יקרים מדי, ולכן בתור עונש נבטל את מחס המגן עליהם. אם צרה מהלהבה להתחרות על המציטים היפנים הזולים והמשוכללים, הרי יהיה עליך לעשות מהפכה במפעלך, לייעל, לפטר ולפשר, עד שתמכור גם את המציטים בבחיר סביר. ובאמת, המפעל עבר ראורגניזציה מקיפה ועבר לרווחיות. תוך שישה חודשים בלבד, מר הגליל מוכר מציטים בלירה וחצי בלבד. כלומר, את המציטים היפנים הזולים והמשוכללים הוא מוכר במחיר הזה.

כיוון שסגר את מפעלו ופתח סוכנות ראשית למציטי חוץ המיובאים ללא מחס מגן. באמצע שנות ה-80, כחלק מתוכנית הייצוב שנועדה לשקם את כלכלת ישראל מהבור העמוק אליו נקלע, חתמה ממשלת ישראל על הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית. הסכם שהוא בעצם עד היום נחתם ב-1985, כן? ארץ ברית, בעקבות המשבר הכלכלי אצלנו, אז הסכים לסייע לנו, ושלחנו איזה כלכלה ניהודי נחמד בשם סטנלי פישר, לעזור לנו עם העבר הזה, ממדינה שהיא ברובה ממוססת על כלכלה בניהול ריכוזי.

לכלכלה שמובססת ברובה על שוק חופשי, אז אחד התנאים של האמריקאים לזה, היה הסכם סחר חופשי עם ארץ הברית. אז בשנות ה-80 ו-90, גם בריטניה בעצם, תחת פאצ'ר, גם המצא גישה של הרבה טוב חופש כלכלי, היה את ה-WASHINGTON CONCENSUS. שהם יצאו לכל עולם ובעצם בשנות 90 ו-2000 מוקדמות זה היה כנראה הסי של הסחר הבינלאומי בעולם הגישה של הסחר הבינלאומי חופשי הייתה שלטת כאילו בצורה כמעט מוחלטת זה היה בעצם ב-1995 הקימו בעצם את ה-World Trade Organization, כן, את ארגון הסחר העולמי.

שאגב, בתקופה של טרומן, רצו להקים את ה-International Trade Organization, אבל בסוף זה ירד מהפרק, ארצת הברית העדיפה לעשות את הדברים האלה בצורה חד-צדדית, באמת, אשכר ארצת הברית העדיפה לעשות את זה חד-צדדית, כדי לתקטק את זה כמה שיותר מהר, ככה שבעצם... הקונספט של ארגון סחר העולמי, למרות שהוא הולד, אחרי מלחמתנו השנייה, אז בעצם הוא הגיע, הוא הגיע למימוש, רק אחרי מלחמה הקרה. סין שהצטרפה אליו ב-2001 זה שסין הצטרפה אליו היה בעצם הניצחון הגדול של הגישה של סך החופשי עולמי כפודקאסט שעוסק בהיסטוריה אני משתדל

לא לעסוק בנושאים אקטואליים, אבל ניצלתי את השיחה עם עידן כדי להבין מושג שעלה בביכוח לגבי המכסים, והוא הגירעון המסחרי. האם מדובר בבעיה בכלל, בדבר טוב, הורה למדינה, ובעצם מה זה בכלל? כל כול, מה זה גירעון מסחרי? גירעון מסחרי זה בעצם, או עודף מסחרי, זה בעצם מה יפרש בנייבול הייצוג, כן? אם אנחנו מייצאים למדינה מסוימת, או לכלל העולם, יותר ממה שאנחנו מביאים מנה, אז יש לנו עודף מסחרי מולה. אם להיפך, אז יש לנו גירעון מסחרי מולה.

אבל בעצם יש עניין בסחר בינלאומי, שבגלל בעצם השינוי בשערי המטבע, כתה מייצא, כן? אז אתה בעצם מכניס מטבע זר, כשאתה מייבא, אתה שולח את המטבע שלך לחול, אז זה בעצם השינויים בשערי המטבע אמורים לאזן את זה, ככה. המון פעמים אתה ממש רואה את זה גם, אתה יודע, בגרפים של העיבוב וייצור של ישראל, שהם ממש עולים ויורדים ביחד. שימו לב מה המשמעות של גרעון מסחרי, כן? אנחנו לצורך העניין, בתור מי שיש להם גיריון מסחרי, הם מקבלים מוצרים, מוצרים אמיתיים ותפקדים וחומרי גלם לתעשייה שלנו, ואנחנו שולחים בחזרה נערות.

לא רק זה לראות שכאילו הדבר העיקרי שיש לעשות אותם זה לקנות את התוצרת שלנו תחשוב נגיד על הגירעון המסחרי שלך מול הפיצריה שאתה מזמין ממנה אתה מייבא ממנה המון המון פיצה מה אתה מוכר לה בחזרה? אז מה בכל זאת מביא לגירון מסחרי? למשל, הארצות הברית 25 שנה האחרונות, בעצם יש לה גירון מסחרי דרך רצוף, אפילו עלה מאוד. הדבר הזה, ממה הוא נובע? הוא נובע מאיזשהו מוצר שארצות הברית מייצאת. שהוא לא סחורות.

ולא שירותים. יש עוד מוצר, עוד סוג מוצרים, שלישי, שהוא לא שכות ולא שירותים. וזה הון. בעצם, אם לבשל, אני ותור ישראלי, הפנסיה שלי מושקעת ב-SMP 500. בעצם, בעצם, בעצם קניתם מוצר אמריקאי. המוצר האמריקאי הזה הוא עדיין לא יוצר, אבל הוא כבר היום קיים בתור מוצר ההון. ובכיוון שהדבר הזה הוא לא נרשם בעצם במאזני המסחר כי זה דיין לא מוצר ממש אלא רק הבטחה של חברות לזה שמייצרו מוצר בעתיד אז בעצם הדבר הזה הוא יוצר גירון מסחרי כי היום הרבה יותר לא אמריקאים משקיעים בארצות הברית מאשר אמריקאים משקיעים בחול.

ובעצם ההפרש הזה שנקרא חשבון ההון, הוא זה שמאזן בעצם את החשבון המסחרי. אגב, עוד דבר שעלול, דבר רבעי שעלול לגרום לזה, שזה בעצם השקעות, אבל לא השקעות בלייצר מוצרים. אלא השקעות בחוב של ממשלת ארצת הברית, שיושבת על אי אלו טריליונים, עשרות טריליונים, של חובות. בעצם כשהארצת הברית מוכרת אגרות חוב, היא סום של בייצר. מוצר ההון, רק שהמוצר ההון הזה הוא תשלום בעתיד של הטראז'רי, של משרד האוצר האמריקאי. ובעצם על ידי סבירת החוב, הארה״ב בעצם מגדילה עוד יותר את הגיריון המסחרי שלה.

זה לא שאתה בכך אומר שזה מצב יותר טוב מאשר עודף מסחרי, כן? שיש לו בעצם את היתרונות והחסרונות שלו. אבל שני הצדים פשוט יש לכל אחד את היתרונות והחסרונות שלו. ואף אחד הם הוא לא טוב אורה אינהרנטית. אלא הוא אמור לי... על איזשהו מצב של הכלכלה. ספציפית בארצת ברית. בכנוץ זה בעיקר מלמד על האמון שיש בארצת ברית ככלכלה, והאמון שיש בדולר כמטבע. ורק מתוך סקרנות ביקשתי מעידן דוגמה למצב בו למדינה יש עודף מסחרי כדי להבין איך זה נראה בדיוק והתשובה שלו הייתה מפתיעה

עודף מסחרי, יש לי דוגמה מסוינת. ישראל! לישראל, לפחות אז השנים האחרונות. היום אנחנו, היום, ממש בשנים האחרונות אנחנו די, די אחד לאחד. אבל במשך, בערך מתחילת שנות ה-2000. עד לפני כמה שנים היינו בעודף מסחרי מאוד מאוד גדול. כמובן מי שהוביל את הייצוא זה כמובן הפריחה די מטורפת של תעשיית ההייטק ובעצם העודף מסחרי זה היה כל כך גדול שזה הוביל בעצם להתחזקות של השקל בעצם לחלושות של הדולר ברמה כזאת של לפעמים בנק ישראל

צריך לקנות דולרים רק כדי לאזן את זה קצת, כן? אחד היתרונות של היתרועי של הגרעון המסחרי זה שבעצם נכנס לנו המון מטבע חוץ והשקל מתחזק והמשמעות של זה של שקל מתחזק זה שאנחנו יכולים לקנות מוצרים מחול יותר בזול זאת אומרת, זה היה מגדיל את כוח הקנייה שלנו, זה המורד אינפלציה ומאפשר בעצם ליוקר מחייה המשוגע בישראל קצת להתאזן.

באמת אחת הסיבות שזה לא קרה, קודם כל, ההתערבות של בנק ישראל, וגם זה שהיו לנו חסמי סחר. בעצם היה הפער המחירי מאוד ומאוד גדול, כן? זאת אומרת, כוח הקנייה שלנו, כפשוט הבשקלים, היה מאוד גדול, וכל מי שאתה סלחו לראה את זה מאוד מאוד בקלות. שהוא מצליח להחליף את השקלים שלו בכמות יחסית גדולה של אירו ודולר, ויכול לקנות בזיל הזול במוצרים בחול. אבל בגלל חסני המסחר שנבעו מדברים אחרים. בישראל לא היינו יכולים לממש את הכוח הזה של השקל חוב קטן לקראת סיום אותם סמות והאולי שהזכרנו קודם גם כן איבדו את המושבים שלהם

בבחירות שאחרי עלה את המחסים שיזמו. ומאוד סביר שגם במקרה שלהם, הבוחרים עשו את הקישור בין מדיניות המחסים לנזק שנגרם להם בעקבותיה, ויינישו את האחראים בפנסיה מוקדמת מהקונגרס. וכשאנחנו מסתכלים על הסיבוב הנוכחי של מדיניות המחסים בארצות הברית, יש בהחלט מקום לשאול, האם הפעם זה יהיה שונה? או שמע גם הפעם, ההיסטוריה תחסור על עצמה. זהו. תודה רבה לעידן דארץ מגלובס.

תודה לצוות רשת עושים היסטוריה, לשלי נוי האורכת הראשית, לגל אוהב ציון האורך הטכני, אביב שם טובס המנכ״ל התפעול, עמית חזזי מנהל המחירות וגיאה אולמן מנהלת הסוושל. אני יניב מנוס, אתם יכולים להציע רעיונות לפרקים נוספים בדף האינסטגרם והפייסבוק שלנו אם אהבתם את הפרק עקבו אחרי הפיד, הגיבו, עשו לייק ושתפו עם חברים להתראות בפרק הבא

לפודקאסטים נוספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו בעושים היסטוריה.com או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה מחנות האפליקציות של אנדרואיד.