פרק 36: הבורסה

שלום לכל המאזינים והמאזינות, אני אובל שדה ואתם מקשיבים לעוד פרק של חור בהשכלה. שוב שלום לכולם. קחו כמה שלום שאתם רוצים. שמח שבאתם, שמח שאתם פה. אם שמעתם את הפרק הקודם על עזה, אתם ודאי יודעים שהפודקאסט הזה מגיע לסיומו. מה לעשות כל דבר בשביל שהוא ישלם צריך שיהיה לו התחלה וסוף ובמקרה הזה הסוף קרב אבל חשוב לי לומר שזה לא הפרק האחרון יהיה עוד פרק אחד לפחות מבטיח Od ami al tipno sefet, mi munamo nim šala podcast, niska.

המון המון תודה לכל מי שתרם, אני מעריך את זה מאוד, זה ממש לא מובן מאליו, אתם חד משמעית גרמתם לפודקאסט הזה לקרות ולהמשיך, ושוב תודה. והודעה מנהלתית אחרונה, אם אתם חושבים שהסאונד פתאום לא בסדר ואתם לא שומעים אותי טוב, לא, אני פשוט סתם מצונן. צינון גברים מחלה קשה ועכשיו לענייננו

הפרק ה-36 של חור בהשכלה ידבר על הבורסה ועל שוק ההון. זה נושא שחזר על עצמו שוב ושוב ובקשות, כל הזמן ביקשו שאני אעשה פרק על הבורסה. כל הזמן חשבתי לעצמי, אבל יש מלא פודקאסטים שמדברים על זה, למה אני גם צריך להתעסק בזה, בסוף השתכנתי, זה באמת נושא מעניין, ונדבר על זה בזווית קצת אחרת. אז אם אתם לא מבינים כלום במניות והמילה ריבית עושה לכם חום, ממליץ זה עדיין להישאר. אם אתם ברוקרים מקצועיים ואנליסטים מכוננים, אני עדיין מאמין שתלמדו משהו מהפרק הזה, לפחות מהחלקים האחרונים שלו.

אז על מה נדבר בפרק? החלק הראשון של הפרק יעסוק בהגדרות ובמושגים. יחסית מלמעלה, מה זה בורסה, מה זה מניות, מה זה אגח, איך זה עובד, כל מיני דברים כאלה. החלק השני של הפרק ידבר על ההיסטוריה של שוק ההון והבורסה. החלק השלישי הכנס קצת יותר לקשר שבין הבורסה לכלכלה, קשר שהוא לא ממש מובן מאליו. Kמו שנוגl לומר בדברים האלה, אין פה עניין של ייעוץ, אני לא יועץ השקעות, אני לא לוקח אחריות על שום דבר שתעשו בעקבות שמיעת הפרק. וזהו, בואו נצלול פנימה.

So what is actually BORSA or HABOR? נתחיל בהגדרות פשוטות ופשטניות, ומשם נתגלגן. נכון יש שווקים, צורת הרבים של המילה שוק? כן, אני מדבר ממש על שוק עם בסטות, נגיד שוק מחנה יודה או שוק הקרמל. אז יש גם עוד סוגים של שווקים. שווקים שיש להם התמחות ספציפית. יצא לכם להיות פעם בשוק דגים? כל הבסטות מוכרו דגים מכל מיני סוגים, מכל מיני חויות, חלק מוכרים גם פירות ים או מוצרים דומים, אבל בסוף לכל המקום יש ריח של דגים, ואתה יודע בדיוק מה אתה הולך למצוא.

וזה בניגוד לשווקים כמו מכנה יהודה, שבאמת מוכר הכל מהכל, אפשר לקנות שם שקיות פופקורן, חולצות, ירקות, מה שאתם רוצים. אז תחשבו על שוקי מתמחות, רק שבמקום להתמחות בדגים הוא מתמחה בכסף. לשוק הזה קוראים שוק ההון. בשוק הזה יש כל מיני בסטות שמתעסקות בעולמות הפיננסיים, שזו בעצם המילה הלועזית למימון או לחילופין לעיסוק בכסף.

יש בסטות שנותנות לך הלוואות ומציעות לך לשים את הכסף שלך אצלן. קוראים לבסטות האלה בנקים. יש בסטות שאומרות לך, שים אצלי את הכסף שלך ובעוד חמש שנים אני אחזיר לך יותר. אלו הבסטות של גופי ההשקעות. יש בהסתות מפוקפקות יותר שיצאו לכם כל מיני דילים חלומיים ולא חוקיים. ויש גם פקחים של רשות ניירות ערך או בנק ישראל שבודקים שכולם פועלים לפי החוק ולא עושים שטויות. בתוך השוק הזה, שהוא בעצם שוק ההון הישראלי, יש בסטה אחת מרכזית שבה מוכרים משהו שלא מוכרים באחרות. בבסטה הזאת מוכרים ניירות ערך, וקוראים לה הבורסה.

מה זה ניירות ערך? זה כל מיני חוזים כאלו ואחרים. יש הרבה מאוד סוגים, אבל המוכרים והמרכזיים לצרוך העניין הן מניות ועגרות חוף. בהמשך ניכנס להגדרות קצת יותר מפורטות, אבל למען הפישוט נגיד של לקנות מנהיה זה כמו לקנות רסיס של חברה, אחוז מסוים מהבעלות שלה. ואיגרת חוב או בקיצור אגח. זה כמו הלוואה קטנה שאתם נותנים לחברה או גוף כלשהו.

שימו לב שיש גם בורסות אחרות, כמו נגיד בורסת היעלומים, שזה בתכלס גם שוק שמוכן בו יעלומים, אבל על הדברים האלה לא נדבר בפרק שלנו. וכשאני מדבר על בורסה, אני מדבר רק בהקשר של שוק ההון, הבורסה לניירות ערך. אז זה הכל? אם זה היה כל כך פשוט זה לא היה כזה מעניין. אז בואו ניקח עכשיו צעד נוסף אחורה. יש לנו בורסה, שזו בסטה בשוק ההון שמוכרים בניירות ערך ויש לנו את הבורסה, שזה כבר נשמע כמו מקום ספציפי במקרה הישראלי, הבורסה הזו, הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שזה המקום שבו מתבצע מסחר בניירות ערך בישראל.

ברוב המדינות תהיה בורסה מרכזית אחת, שיש לה מונופול על המסחר בניירות ערך שנסחרים באותה מדינה, אבל יש גם לא מעט מדינות שבהן יש כמה בורסות שפעולות במקביל. נגיד בספרד יש 4 בורסות שונות, בסין יש 8 בורסות שונות, ועם כל הכבוד לבורסה הישראלית, היא לא מרכזית במיוחד בהקשר העולמי. הבורסות המרכזיות והמפורסמות בעולם הן בורסת ניו יורק ובורסת הנאסטאק שגם היא בניו יורק ובשתי נסחרות החברות הכי גדולות בעולם, ענקיות הטכנולוגיה נגיד אפל, גוגל, מייקרוסופט, אמזון, טסלה, הכל אלה.

בורסות מרכזיות נוספות, כוללות את הבורסות של אירופה, נגיד בורסת לונדון, שנחיי, הונג קונג, טוקיו, בומביי, זה כל מיני בורסות ששווה להכיר. אבל שוב, למה זה מעניין? אז קודם כל זה נכון שאפשר להרוויח כסף בבורסה, ועכשיו חצי מדינה שמה את כל החסכונות שלהם ב-S&P 500 בגלל הבלוג של הסולידית והבחור ההוא מהשקעות להצלנים, אבל... זה לא כל העניין. הבורסה לא רק רלוונטית לחיים שלנו, כי היא דרך שבה אנחנו יכולים לעשות כסף.

הרי לא הייתי עושה פרק שלם של חור בהשכלה על מכשירים פיננסיים אחרים כמו קופת גמל או קרן השתלמות. אז למה דווקא הבורסה, שהיא שוק לניירות ערך, כל כך רלוונטית לחיים של כולנו? יש לזה כמה וכמה סיבות. הסיבה המרכזית היא שסביר להניח שאתם מושקעים בבורסה, יש לכם כסף שם. וכנראה שזה המצב שלכם גם אם בחיים שלכם לא קניתם עינייה ואתם לא יודעים מה זה אגב. אבל רגע, למה שתהיו מושקעים בבורסה אם בחיים שלכם לא השקעתם בבורסה? ובכן, כל מי שעובד בישראל מחויב להפריש חלק מהמסכורת שלו לקרן פנסי הצוברת.

גם אם הוא שכיר וגם אם הוא עצמאי. הפנסיה הצוברת, בניגוד לפנסיה תקציבית שהיום כבר לא כל כך נהוג לתת, מושקעת לרוב בשוק ההון. מחלק מהמקרים היא מושקעת בהפיקים שאמור להיות להם סיכון נמוך יותר, כמו אגרות חוב. ובמקרים אחרים היא מושקד במניות. יש לכם פנסיה כלשהי כי עבדתם מתישהו? אולי מדובר בפנסיה קטנה, עלובה, אבל בכל זאת פנסיה. בריחותיי, אתם מושקעים בשוק ההון, וככל הנראה שגם בבורת. זאת אומרת שאם הבורסה עולה אז חלק מהחסכונות שלכם עולה, זאת אומרת שווה יותר. אם הבורסה יורדת אז חלק מהחסכונות שלכם שווה פחות.

יש לכם פקופת גמל או קרן השתלמות? כנראה שגם שם אתם מושכמים בבורסה. כל הדרכים הפיננסיות מובילות בסופו של דבר לבורסה. וזו הסיבה המרכזית למה מעניין אותנו מה שקורה שם. הכסף של כל אחד ואחד מאיתנו שוכב שם ואנחנו מושפעים ממנה גם אם נרצה וגם אם לא. אם נחזור למטאפורת שוק ההון והבסטות, אז הבוסה יושבת במרכז שוק ההון, מפני שגם השחקנים הפיננסיים האחרים נשמחים עליה.

נגיד המניות של הבנקים והגופים המוסדיים נסחרים בבורסה עצמה וגם סוחרים בבורסה. כן, זה קצת מוזר וסבוך, אבל יש בעצם גופים שנסחרים בבורסה וסוחרים בבורסה בעצמה. לא רק זה, אם אנחנו בכלל רוצים לבלבל את העניינים, אז גם הבורסה היא חברה שנסחרת בבורסה. מיינד בלואינג, אני יודע, אבל זה לא כזה קריטי להבדה. בואו נמשיך ונדבר על הגדרות ומושגים. ואז אחרי זה נדבר על חלקים קצת יותר מעניינים ומורכבים.

נתחיל מהגדרה הבסיסית ביותר. מה זו בעצם מניה? מנהיה היא נייר ערך שמייצג בעלות או לחלופין החסקה בחברה מסוימת. נניח יש חברה שמייצרת חולצות, והיא שווה עשרה מיליון שקט. בדוגמה הזו, הבעלות על החברה מורכבת מ-10 מניות בלבד. זאת אומרת שכל מי שמחזיק מנייה, יש לו עשירית מהחברה בשווי של מיליון שקל. באותה מידה, יכלנו לחלק את החברה אחרת, יכלו להיות מיליון מניות של החברה הזו, שכל אחת מהן הייתה שווה 10 שקלים. בואו נמשיך בדוגמה הזו שיש לנו חברה שיש לה מיליון מניות.

יכול להיות מצב שיש מישהו אחד שמחזיק את כל מניות החברה, יש לו מיליון מניות, זאת אומרת, הוא הבעלים של החברה, היא חברה פרטית. לחילופין, יכול להיות לנו מצב שהמניות של החברה נסחרות בשוק הזה שנקרא הבורסה, ומי ש... רוצה לקנות מניות של החברה, פשוט מציע מחיר וקונה אותן. ואז אני יכול לשים חצי מיליון שקל ולקנות חמישה אחוזים מחברת החולצות. אם אףתי על עצמי לגמרי אז אני יכול לשים 7 מיליון שקלים ואז אני קונה 70% מהחברה ואני הופך להיות בעצם בעל השליטה בחברה.

שאר המניות עדיין יכולות להיסחר בבורסה, אבל אני הופך להיות הבן אדם הדומיננטי בחברה הזו. אבל למה לי לקנות מניות של חברה? יש כל מיני סיבות. אם אתם בעלי מיניות של חברה מסוימת, אתם יכולים להשפיע על ההחלטות שלה. אם אתם קונים מספיק בניות, כמו שאמרתי קודם, תוכלו להיות בעלי השליטה בחברה. לדוגמה, רמי לוי קנה בזמנות ישראל וגם לזה שהיא תפסיק לפעול בשבת כי הוא היה בעל השליטה בחברה, הוא יכל לעשות את זה. גם אם לצורך העניין אולי זאת לא ההחלטה הכלכלית הכי הגיונית. אולי כן, אבל לא בטוח.

אלון מסק, לדוגמה, קנה את טוויטר, כי הוא רצה להשפיע על איך שהיא עובדת, והוא פסיד מזה מלא כסף. אחרים הקנו חברות, כי הם חושבים שהם יוכלו לייעל אותן, או לעשות אותן רווחיות יותר. סיבה נוספת להחזיק במניה של חברה היא חלוקת דיווידנדים. אם החברה מרוויחה כסף, יש לה רווחים, אז היא יכולה לחלק אותן לבעלי המניות. נגיד חברת החולצות שלי הרוויחה שני מיליון שקל, מיליון שקל היא משקיעה בעצמה ומיליון שקל היא מחלקת לבעלי המניות כדיווידנט.

ובגלל שאני טייקון מחזיק חצי מהמניות של החברה, אז אני מקבל הכיס שלי חצי מיליון שקל. שווה מאוד, אגב החלוקת דיווידנד הזו יכולה להיות פעם בריבון, זאת אומרת 4 פעמים בשנה, זה יכול להיות פעם בשנה, זאת אומרת נגיד כל סוף שנה, וזה יכול להיות פעם בחמש שנים, כי החברה לא מרוויחה בדרך כלל כסף. זה מאוד תלוי בחברה שאתם קונים, ובמדיניות שלה, כי יש חברות שלא מחלקות דיווידן, יש חברות שמחלקות הרבה.

תמיד שווה לקרוא ולהכיר לפני שמשקיעים. וכמובן יש עוד סיבה לקנות מנהיה שזה בדרך כלל מה שאנשים עושים. הסיבה היא שאתם מאמינים שהשווי של החברה יעלה וככה אתם תוכלו למכור את המנהיה בעתיד ברווח. על זה מדברים כשאומרים שמנעיה מסוימת יורדת או עולה. לדוגמה, מניה של אפל לפני 10 שנים הייתה שווה 18 דולר, היום אותה מניה בדיוק שווה 185 דולר, לפחות ביום שאני מקליט בו. מחר זה יכול להיות אחרת לגמרי.

מה זה אומר? זה אומר שבן אדם שהיה לו את אותה מנהיה לפני עשר שנים יכל למכור אותה היום ברווח של 900 אחוז, זאת אומרת פי עשר. עסקה מאוד טובה, וזה בלי כל הדיווידנדים שהוא אולי קיבל במשך השנים האלה. בואו רגע נסכם. אז יש שלוש סיבות מרכזיות שבגללן אנחנו נרצה להחזיק מניות. אחד זה בשביל להשפיע על החברה. שתיים, זה כדי לקבל דיווידנדים, ושלוש, כי אנחנו מאמינים שערך המנהיה יעלה, וככה נוכל להרוויח.

בואו נמשיך. נייר הערך השני ששווה לדבר עליו זה איגרת חוב, או בקיצור אגח. אגח היא בעצם הלוואה שהמשקיע נותן לגוף כזה או אחר. בדרך כלל מדובר על הלוואה למדינה או לחברה. אגח ממשלתי או אגח קונצרני, בהתאם. איך זה עובד? כשאתם קונים אגח, אז אתם מעבירים את הכסף הזה למי שהלווה ממכם. והוא מתחייב להחזיר לכם בסכום גבוה יותר בעתיד. נניח, הבאתם לו 100 שקל והוא מתחייב להחזיר לכם 103 בעוד שנה.

זה נשמע מבטיח, אבל יש פה סיכון. יכול להיות שהוא לא יציח להחזיר לכם את הכסף, ואתם פשוט ידפקו לחילופין. יכול להיות שבאותה שנה תהיה אינפלציה של 8%, ואז זה אומר שבתיאוריה אתם הפסדתם כסף. לא ניכנס לזה. זה קצת מוזר, אבל בדומה למניות, גם אגח זה משהו שאפשר לסחור בו. וגם המחירים שלהם יכולים לעלות ולרדת לפי הביקוש והעצה.

בואו ניתן דוגמה, יש משהו שנקרא אגח זבל, זאת אומרת אגח שמציע ריבית מאוד גבוהה, אבל עם סיכון מאוד גבוה, זאת אומרת סיכוי טוב שלא תקבלו את הכסף שלכם, כי הגוף שאתם נותנים לו את הכסף הוא לא כל כך טוב. נגיד, לא יודע, ממשלת ונצואלה, אתם יכולים לתת לה הלוואה וסיכוי טוב שלא תראו את הכסף אחרי זה. אבל אם פתאום ממשלת ונצואלה תעשה איזושהי רפורמה מטורפת או שהשליט שם מתחלף, יכול להיות שפתאום האגח הזאת תהיה יותר אמינה, ואז המחיר שלה בשוק יעלה, וככה עשיתם רווח, כמו מנהיה, פתאום השווי של האגח הוא יותר גבוה.

בואו נדבר על נייר ערך נוסף שנקרא קרן מחכה שנהיה מאוד פופולרי בישראל בשנים האחרונות. מדובר בעצם בנייר ערך שמחכה את ההתנהגות של מדד בורסה מסוים. זאת אומרת שהיא נגיד מחכה את העליות והירידות של 125 החברות המובילות בבורסה הישראלית, או של מדד ה-S&P 500 האמריקאי.

היתרון של זה הוא שאתם בעצם יכולים להיות ראש קטן להשקיע פסיבית בבורסה שבאופן היסטורי תמיד עולה לאורך זמן ופה אני מדגיש אותה לאורך זמן כי הבורסה גם לגמרי יורדת ואפשר להפסיד בה הרבה מאוד כסף אבל הטווח הארוך היא אמורה לנצח החיסרון בהשקעה בקרן מחכה של מדד זה שאתם לא מקבלים את היתרונות של ההשקעה במנייה כמו דיווידנדים ושליטה וגם לא מקבלים איזשהו החזר ברור כמו באגח אלא רק את השינוי במחיר המדד עצמו.

אל תדאגו, אנחנו עוד רגע מסיימים מההגדרות. נהיה הרייך נוסף שאני אדבר עליו ממש בקצרה, הוא האופציה. אופציה היא האפשרות לקנות או למכור נכס כלשהו במחיר קבוע במועד עתידי, זאת אומרת מתישהו. נגיד לקנות מניה של חברה מבטיחה במחיר זול, כאשר הצפי שבמועד המימוש הערך שלה יהיה גבוה יותר, או לחילופין למכור את המניה ביוקר, גם אם המחיר שלה ירד. ונסיים את החלק של ההגדרות עם הסבר על מושג אחרון שתמיד מסקרן בכל מה שקשור לבורסה, וזה השורט או המכירה בחסר.

מכירים את זה שאנשים בעצם מרוויחים כסף על זה שמנהיה יורדת? אז זה נקרא שורט. זו שיטת מסחר שמאפשרת את הדבר הזה. זה לא ממש נהיה ערך. איך זה עובד? השיטה הקלאסית נראית ככה. בן אדם משעיל ממישהו כמות מסוימת של נהרות ערך או נכס אחר, מוכה אותו בתקווה שהמחיר ירד, קונה אותו שוב בזול ומחזיר את הסחורה.

هתבלבלתם? אני אתן דוגמה. نניח ששאלתי מאבא שלי 100 דולר, והלכתי ומחרתי אותם במחיר של 4 שקל 1. אני אמרתי ששער הדולר ירד ואני צדקתי ואז אחרי חודש אני קניתי 100 דולר ב-3.5 שקל אחד ואז אני החזרתי לאבא שלי את המאה דולר זאת אומרת אבא שלי פשוט נשאר עם 100 דולר לא כזה אכפת לו אבל אני, אני רווחתי 50 שקל מהירידה של הדולר. אז על אותו עיקרון אפשר לעשות את אותו הדבר עם מניות, או עם סחורות, בעצם עם מה שבא לכם. וככה מרוויחים כסף על ירידת ערך. וזהו, סיימנו עם כל הקטע הזה של הגדרות. בואו נמשיך הלאה.

אמנם המשפט האחרון שלי היה בואו נמשיך הלאה אבל אני רוצה שנחזור אחורה הרבה אחורה שוק ההון קיים כבר אלפי שנים, והוא עתיק בערך כמו ההיסטוריה עצמה. אנשים העניקו הלוואות אחד לשני עוד בתקופת האשורים והבבלים לפני כמעט 4000 שנה. וברגע שאנשים מתחילים להתעסק בהלוואות, מהר מאוד גם נוצרים בנקים. והבנקים הקדומים התמקמו ממש בתוך מקדשים. איפה שעסקו בפולחן, התעסקו גם בכסף. אגב, גם בית המקדש היהודי היה הגוף הפיננסי של הממלכה.

בעצם העובדה שיש התנגדות למתן הנובעות בריבית ביהדות מראה שהפרקטיקה הזו כבר אז הייתה נפוצה אחרת לא הצלך לעשות. אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר על ההיסטוריה של כל שוק ההון, אלא של הבורסה באופן ספציפי. ההיסטוריה של המסחר בניירות ערך היא יותר מודרנית וקיימת רק משהו כמו 900-700 שנה, תלוי ממתי סופרים. גרסה אחת אומרת שההיסטוריה של הבורסה התחילה בצרפת של המאה ה-200. כאשר סוחרים מטעם הבנקים, סחרו בחובות של חקלאים. היו לחקלאים חובות ואנשים פשוט סחרו בחובות עצמם.

גרסה אחרת מדברת על כך שהבורסה התחילה כמאה שנה מאוחר יותר, בברוז' שבבלגיה, כאשר סוחרים התאגדו בפונדק של משפחת ונדר בורז, וכך נוצרה סצנה של סוחרים שנקראה הבורז של ברוז' הסצנה של הבורס התפשטה לערים נוספות ותורגמה לשפות שונות. בורסה באיטלקית, בורס בצרפתית וגם לבורסה בעברית כמו שאנחנו מכירים. המילה בורסה בשפות האירופיות השונות משמעה גם סק במובן של סק כסף. ובעצם משפחת ונדר בורס הייתה בעבר משפחה שעסקה בעיבוד אורות. שוב, כמו מילה בורסקאי בעברית של אדם שעוסק בעיבוד אור. הנה ממש הכל מתחבר.

גרסה שלישית מדברת על כך שהבורסה באמת התחילה רק במאה ה-14 בוונציה כאשר סוחרים שהיו הברוקרים הראשונים התחילו לסחור בהלוואות ממשלתיות, שזה בעצם כבר אג הכי מודרני מכל דבר. כך או כך, המוסד הרשמי הראשון, שהוגדר באמת כבורסה לניירות ערך, הוקם בבלגיה במאה ה-16, בעיר אנט ורפל. אבל גם הבורסה הזו עדיין עסקה במשחר בהלוואות.

כשאנחנו חושבים על בורסה, אנחנו חושבים על מניות. ובכן, אני לא יודע כמה מהמאזינים פה באמת העזינו לכל אחד ואחד מהפרקים בפודקאסט הזה, אבל מי שכן, אולי זוכר את הפרק על הקפיטליזם, מעונה הראשונה. בפרק ההוא דיברתי על אחד התאגידים הכי גדולים שהיו אי פעם בהיסטוריה. חברת הודו המזרחית העולנית. החברה הזו הייתה בעצם המנוע מאחורי האימפריה הקולוניאליסטית של ההולנדים. היא כבשה ותחזקה את המושבות ההולנדיות במזרח ושלטה על המסחר בין אירופה לאסטר

לענייננו, חברת הודו המזרחית ההולנדית הייתה החברה הראשונה שאין פיק המניות, כאשר הדבר הזה נעשה בשתי דרכים שונות. הראשונה שניתן היה לרכוש את הזכויות במסע שייט של ציק הזה או אחר. נגיד אתם משקיעים מיליון דולר, או גילדן במקרה ההולנדי, לטובת מסע שייט שנועד לכבוש איזשהו אי באינדונזיה ולבזוז את כל האוצרות שלו. לחילופין, אתם יכולים לקנות חלק בעונייה שסוחרת בכינמון ומביאה סוחרות מיפן. תמורת ההשקעה שלכם, אתם תהיו זקאים לקבל 50% מהרווח של מסע השי.

נחמד, האפשרות השנייה שבה היה אפשר להשקיע בחברת הודו המזרחית ההולנדית הייתה רכישה של מניות החברה, זכות שהייתה שמורה לתושבי ממלכת הולנד של אז. מי שהחזיק את מניות החברה יכול היה גם לסחור בהן, ונקודת המסחר באמסטרדם של מניות החברה הפכה בתחילת המאה ה-17 לבורסה לניירות ערך של אמסטרדם. שזו בעצם הבורסה הראשונה הרשמית בעולם שהכלתם לקנות במניות של חברות. בעלי המניות ההולנדיים לא רק חלקו ברווח, אלא גם השפיעו על הנאסה בחברה עצמה.

ובתקופה הזו נולד ופותח הממשל התאגידי בעצם החוקים הראשונים למסחר בניירות ערך. והחוקים הראשונים של איך נגיד מנהלים דירקטוריון, כל מיני דברים כאלה.

ואם מדברים על היסטוריה הולנדית ופיננסיים אי אפשר שלא להזכיר את שגאון הצבעונים שהתרחש בין השנים 1636 ל-1637. שגעון הצבעונים נחשב לבועה הפיננסית הראשונה היא פעם. ובכן אנחנו מדברים על הפרח צבעוני, טוליפ, טוליפ, לא יודע איך אומרים את זה, שהגיע להולנד בסוף המאה 16. הפרח צבר פופולריות כי גילו שהוא מתאים לתנאי האקלים במדינה, שכנראה לא ממש היה אפשר לגדל ביותר מדי פרחים באותה תקופה. בו תנאים החלו לפתח זנים חדשים ומיוחדים של הפרח והביקוש שליו התפוצץ תוך זמן מאוד מאוד קצר וההצעה היה נמוך.

שגאון הצבעוניים הגיע לרמות אבסורדיות לחלוטין. אנשים לקרו הלוואות עתק וסחרו בחוזים עתידיים על פרחים. ואפילו על פרחים שעוד לא פרחו. בשלב מסוים הביקוש הקפיץ כל כך את המחיר שהיו פרחים בודדים שעלו פי 10 יותר מההכנסה השנתית של שכיר הולנדי טוב, כאילו לא מישהו מהרחוב. הבועה הפיננסית הזו התפוצצה כאשר פתאום ביום אחד היו סוחרים שלא הצליחו למכור צבעונים.

השמוע התפשטה במהירות והמחירים המוגזמים ירדו בחדות וכתוצאה מכך אנשים פשוט נתקעו עם מלוואות שלא יוכלו להחזיר ופשטו את הרגל. טיפ השקעה שאני עומד מאחוריו, אל תשימו מיליוני שקלים על פרח בודד.

ועכשיו לזוות היהודית, כי אי אפשר בלי זוות יהודי. הספר הראשון אי פעם שנכתב על מסחר בבורסה היה בלבול הבלבולים או confusion of confusions באנגלית למרות שהוא נכתב בספרדית לא יודע בטח אמרו קונפוסיון משהו כזה הספר הזה נכתב על ידי סוחר הולנדי ממוצא ספרדי יהודי בשם יוסף דלווגה. יוסף היה בחור מעניין, הוא כתב מחזות, שכר בייעלומים ונחשב להם מומחה פיננסי. בשנת 1688 הוא הפסיד מלא כסף כשחברת הודו המזרחית ההולנדית קרסה וכשמלך הולנד פלש לבריטניה והממלכה פשוט נקלעה למשבר כלכלי.

בספר שלו בלבול הבלבולים שאני מזכיר לכם נכתב במאה ה-17, הוא כבר מדבר על ניירות ערך כמו אופציות על חוזים עתידיים, על דברים כמו שוק שורי ושוק דובי, זאת אומרת תקופות טובות ורעות בבורסה. הבן אדם היה על זה. אגב, הוא נתן שם גם כל מיני טיפים שרלוונטיים למשקיעים גם היום. למשל, הוא כתב שמי שרוצה להתאשר במסחר בבורסה, כדאי שיבוא עם כסף התחלתי. וסבלנות. ושבכל מקרה אסור בשום פנים ואופן ליעץ למישהו אחר לקנות או למכור. קצת סניעות, למה לא?

המערכת הפיננסית ההולנדית הפכה למודל החיקוי, ובורסות החלו לקום בלונדון, בפריז, בשאר בירות אירופה, ומשם זה התפשט לכל העולם. בורסת ניו יורק, שתפוך בהמשך לבורסה החשובה בעולם, הוקמה ברחוב וול, וול סטריט, בשנת 1792. מהשנה יותר מאוחר הוקמה חברת דאו ג'ונס על ידי שלושה עיתונאים, והחברה הזו הקים את מדדי המניות הראשונים בעולם, ביניהם את מדד דאו ג'ונס שנמצא עד היום בשימוש. בשנת 1929 בורסת ניו יורק, הבורסה החשובה בעולם והמרכזית בעולם, קרסה, קרסה בחדות.

לא ניכנס לסיבות, אבל הקריסה הזו נחשבת לטריגר של השפל הגדול, המשבר הכלכלי הגדול ביותר שהיה במאה ה-20. המשבר הזה פגע בכל הכלכלות העולמיות וגם בכלכלת אירופה. והוא נחשב לאחד הזרזים המרכזיים לפרוץ מלחמת העולם השנייה. וגם לעליית הנאציזם. בעצם רפובליקת ויימר קרסה לתוך עצמה ומשם עלו הנאצים. מאז חלפו הרבה מאוד שנים. והבורסה ראתה עליות וירידות. אבל בעיקר עליות.

אי אפשר לדבר על ההיסטוריה של הבורסה מבלי להגיד את הדבר החשוב ביותר. לאורך זמן, הבורסה תמיד עולה, גם אם יש משברים קשים פה ושם. וזו הסיבה המרכזית למה אנשים מתעקשים להשקיע בה את הכסף שלהם. למה היא תמיד עולה והאם זה נכון? בואו נדבר עכשיו קצת יותר לעומק על היחסים המורכבים בין הבורסה לכלכלה כולה.

בורסה וכלכלה. על פניו שני נושאים שהם בעצם אותו דבר, לא? בין הבורסה והכלכלה יש יחסים מעניינים שעל זה בדיוק אני רוצה לדבר. ובכללי תדעו ברמה התיאורטית. פרופסורים לכלכלה יכולים לא לגעת בבורסה בכלל בכל ימי חייהם. זאת אומרת, זה שתי דיסציפלינות שונות לחלוטין באוניברסיטה, מנהל עסקים וכלכלה שהרבה פעמים... אין ממשק ביניהם, לטוב ולרע, ובגלל זה אני רוצה לעשות את החיבור הזה. כפוי, לא כפוי, דווקא אמור להיות טבעי, בואו נדבר על זה. בואו נדבר באופן ספציפי על מחיר. מנגנון המחירים. Echo vim me hierzen más.

ובכן, אנחנו יודעים את זה לפי ביקוש ועצה. זאת אומרת שאם יש מחסור במוצר מסוים, אבל יש הרבה אנשים שרוצים לקנות אותו, אז המחיר שלו יעלה, כי יהיה תמיד מישהו שיהיה מוכן לקנות אותו בקצת יותר כסף. איפה המחיר נקבע? במפגש בין הביקוש להיצע. בנקודה הקסומה הזו שלא יהיה אף אחד שיהיה עוד מוכן לשים על המוצר הזה אפילו הגורחת יותר. תמיד זה נעצר במחיר הכי גבוה שמישהו הסכים לשלם. עכשיו על פניו זה די הגיוני, וכך העולם הרי באמת עובד, אבל יש פה גם משהו קצת לא אינטואיטיבי.

זאת אומרת, יש איזושהי תחושה, אינסטינקט, שיש לדבר הזה גבול. זאת אומרת שיש מחיר הגיוני שאותו כדאי לשלם עבור מוצר מסוים, ו... אולי אפשר אפילו לחשב אותו, נגיד אם דיברנו קודם על שגאון הצבעוניים, כנראה שלא הגיוני לשלם מיליון דולר על פרח אחד. אבל אם יש מישהו שמוכן לקנות את זה במחיר הזה, וזה לא משנה אם הפרח הזה עלה לי לגדל אותו רק 5 שקלים, כנראה שזה משהו שווה, לא? זאת אומרת אין איזה נוסחה לחשב באמת כמה משהו שווה חוץ מהביקוש והצעה.

אז בואו נאתגר רגע את האמירה הזו ונגיד שכן אפשר אולי לחשב זאת אומרת החשיבה הזו לא מופרכת יש נוסחאות כאלה בתחום של ההשקעות נניח אני רוצה להשקיע בפרויקט כלשהו, וזה לא ממש משנה אם זה נדלן או מערכת סולארית. בסוף יש כל מיני נוסחאות חשבוניות. שעוזרות לי להחליט כמה שווה לי להשקיע בפרויקט, לפי נגיד תזרים המזומנים שאני אמור לקבל. זאת בעצם סוג של נוסחת מחיר. לחילופין, כשאנחנו מנפיקים חברה בבורסה, אנחנו עושים לה הערכת שווי.

מה זה הערכת שווי? זה בעצם לקבוע מהמחיר שלה באופן מלאכותי לפני כל הסיפור הזה של הצעה וביקוש והשו. אז אנחנו ננסה להבין כמה היא מכניסה מהרווח התפעולי שלה, כל מיני דברים אחרים, ואז אנחנו נחליט כמה לפי דעתנו היא שווה. השאלה האמיתית היא למה אני מלא אתכם בכל הפרטים האלה. אז זה בגלל שהדבר הזה הוא קריטי בשביל להבין את הדבר שאולי הכי חשוב במנגנון של הבורסה, וזה ציפיות.

כמובן שלא מדובר על הציפיות של הקריות, אלא ציפיות במובן של תחזית. מה אני מצפה שיקרה? בואו נשאל שאלה. למה יש בועות פיננסיות? הרי אף אחד לא באמת חושב שפקט של צבעוני... אז הסיבה היא שלמשקיע יש ציפייה שהמחיר של הנכס שהוא קונה יעלה, כי הוא חושב שגם מישהו אחר יחשוב אותו הדבר, ואז הוא יוכל למכור לו את הצבעוני הזה במחיר גבוה יותר. זוכרים את פרשת GameStop? יכול להיות גם שלא שמעתם עליה, אבל זה קרה בתחילת 2021. משקיעים החליטו לפמפם בצורה מלאכותית את המנהיה של חברת GameStop, חברה למשחקי וידאו.

הם קנו באטרף את המנהיות של החברה, הקפיצו את המחיר שלה וגרמו לכך שהיא תעלה ב-1500% תוך שבועיים. למה האנשים קנו את המניה? כי הם חשבו שהם יצליחו למכור אותה במחיר עוד יותר יקר לנצל את הטירוף הזה. אבל מי שקנה את המניה שנייה לפני הנפילה ולפני שהיא חזרה לערך המקורי שלה? הוא הפסיד מלא כסף. כמו בסיפור של הצבעונים, פרשת GameStop הראתה לנו שבהרבה מאוד מקרים יכול להיות ניתוק מוחלט בין הערך האמיתי של המנהיה לבין המחיר.

אז במקרה הזה היו אנשים שניסו לעשות תרגיל, אבל גם הם בסוף עבדו על ציפיות. אנשים פשוט חשבו שהמחרי יעלה, אז הם קנו בלי קשר לערך של המוצר עצמו. הדבר הזה יכול להתבטא בכל מיני צורות

נגיד, במשך משהו כמו 20 שנה, חברת אמזון הייתה חברה שלא הרוויחה. היא הייתה חברה ענקית, היא השפיעה עם אחר המוצרים בעשרות מיליארדים בשנה, אבל היא כמעט לא הרוויחה כלום. לפעמים אפילו הייתה הפסדית. لمرות זאת, המנייה שלה עלתה גם בתקופות נטולות רבע. למה? חברות הרי צריכות להרוויח בגלל זה הן קיימות. אז הסיבה היא שהמניה המשיכה לעלות, היא שהמשקיעים ציפו שבעתיד זה ישתנה.

או שמחיר המנייה ימשיך לעלות. זאת אומרת, או שהחברה תרוויח, או שפשוט המנייה תמשיך לעלות, אז שווה להישאר על הגל. מקווה שלא איבדתם אותי, יש סיכוי שכן. אבל למה אני דש בנקודה הזאת? כי היא מסבירה לנו משהו שקצת מורכב להבין אותו, וזה שהשוק הוא תמיד קצת בורתי. זאת אומרת ששוק המניות תמיד מייצג לא רק את ההווה, אלא גם את העתיד והמשמעות של זה היא שהחיבור שלו לכלכלה הריאלית רופף.

זה למה אנחנו רואים כל מיני תופעות באמת מאוד משונות, כמו מצבים כלכליים מחורבנים שלא מובילים לקרסת הבורסה, גרעון, אבטלה, מגפה עולמית והבורסה לכולה. Lama Kiloitanu he sham batid batzipiot. אם אתם רוצים הוכחה לזה שאנשים הם אופטימיים מטבעם, אז אפשר למצוא אותה בבורסה. שם המצב תמיד יהיה בסדר בסוף, כי הגרף תמיד עולה לאורך זמן.

וגם אם יש נפילות, אז הן רק מעידות, לא צריך להתרגש. אבל המציאות לא תמיד יפה ואופטימית כמו הבורסה. בתקופת הנשיאות של דונלד טראמפ, הוא הרבה להתרברב בזה שהכלכלה is doing great, בלל שהבורסה עולה. עכשיו אפשר לדבר על האם היא עלתה בגללו או לא אבל כדאי לדבר על מה זה אומר שהבורסה עלתה. קודם כל ברמה היבשה זה אומר שמחיר המניות של החברות הגדולות בארצות הברית עלה.

האם זה טוב? זה בהחלט טוב, השאלה למי. זה טוב לבעלי המניות, שבהרבה מקרים זה אנחנו החוסרים לפנסיה. אבל זה טוב גם לטייקונים, בעלי השליטה שמחזיקים במניות או במילים אחרות. זה טוב לכולם, אבל כוכבית יש קשר ישיר בין כמה כסף יש לך לבין כמה זה טוב לך. לדונלד טראמפ שכנראה רואה את העולם דרך המשקפיים של איש עסקים ומשקיע, זה בהחלט טוב. אבל הבורסה יכולה לעלות גם מסיבות שאולי יהיו פחות טובות לאזרח הפשוט.

נניח, מעורדה של מס חברות על חשבון מיסים אחרים, או מכל מיני פטורים והקלות שניתנים לתאגידים ענקיים שמזהמים או פוגים בציבור. נגיד תאגידים של נפט, פגיעה בזכויות עובדים, הסדרי חווה, קיצוצים שעושים לתאגידים האלה, כל מיני דברים שבאמת יכולים לפגוע בעזרה.

לא רק זה, אלא שלפעמים זה פשוט לא קשור למה שקורה בכלכלה עצמה. הבורסה האמריקאית נגיד יכולה לעלות כשאיכות החיים של האמריקאי הממוצע, רק מדרדרת, נגיד אם יש עליית מחירים שקורית בגלל אותם תאגידים, או שחיקה בשכר הריאלי, קושי במציאת עבודה, שירותים עלובים שהוא יקבל מהממשלה, או תשתיות לא קיימות. بמילים אחרות, הבורסה היא כלים מעולה למקסום העושר של הבן אדם.

אבל אם מראש החיים שלו לא משהו ואין לו את האפשרות להרוויח, אז היא לא מאוד מעניינת, היא מתבססת על חסכונות של אנשים. וכל מה שאמרתי על ארצות הברית, רלוונטי כמובן גם אלינו כאן, בארץ ישראל. יכול להיות שתהיה פה מלחמה, ויהיו פה אסונות, ויהיה פה פילוג בעם, וממשלה לא מתפקדת, וכל מיני דברים כאלה, אבל הבורסה תמשיך לעלות. למה? כי היא חושבת לטווח הארוך, כי שם אולי הכל יהיה בסדר. או שבתווח הארוך לפחות המניות של בנק לאומי ובנק הפועלים ועוד כל מיני גופים כאלה יהיו בסדר. זה לא אומר שהאזרח יהיה בסדר.

אבל הבורסה מדד תל אביב 125 יהיה בסדר. מה שאני מנסה להגיד זה שגם אם הבורסה הישראלית או האמריקאית יפרחו, זה לא יחליף את הלחם והחמאה של הכלכלה, שזה יוקר המחיה, מחירי מוצרים, היכולת לעבוד ולהתפרנס ולמצוא עבודה, ו... שירותים שאנחנו מקבלים כאזרחים. כל הדברים האלה הם מאוד חשובים וצריך לא לשכוח אותם. פורסה זה לא הדבר הכי חשוב בכלכלה. ועוד נקודה חשובה מאוד מכירים את תיאוריית הברבור השחור? במשך אלפי שנים הייתה אקסיומה בעולם שיש רק ברבורים לבנים ואז כשגילו את אוסטרליה במאה ה-17, פתאום

גילו שיש גם ברבורים שחורים. אז אם במשך מאה ומשהו שנה, מדד ה-SMP רק עולה, אז זה אומר שזו המציאות שאנחנו מכירים. זה לא אומר שזו המציאות היחידה שאפשרית. ואולי הסיפור על זה שהבורסה תמיד עולה, זה בעצם הסיפור שגורם לבורסה תמיד להעלות. כי תמיד כדאי לנו להישאר בבורסה, וככה המחירים ממשיכים לעלות. סוג של אפקט ביגמליון, בו אנחנו הופכים את הפנטזיה למציאות מעצם האמונה. ואם אני לוקח את המחשבה הזו צעד אחד קדים, אז ייתכן שהסיפור של הבורסה

הוא בעצם סיפור על החשיבות של סיפורים, על החשיבות של שכנוע עצמי. אני מניח שזה רלוונטי לעוד הרבה מאוד אספקטים בחיים שלנו. כל הכבוד למי שנשאר עד כאן. ממש לא מובן מאליו. יצא פרק ארוך ו... פלספני. בטח לא מה שציפיתם מפרק של הבורסה. תודה לכם, נפגש בפרק הבא, שיהיה הפרק האחרון של חור באסקלה. יאללה ביי.