פרק 3: אש - podcast episode cover

פרק 3: אש

Apr 19, 202031 minSeason 1Ep. 3
--:--
--:--
Download Metacast podcast app
Listen to this episode in Metacast mobile app
Don't just listen to podcasts. Learn from them with transcripts, summaries, and chapters for every episode. Skim, search, and bookmark insights. Learn more

Summary

הפרק צולל לעומק עולמה של האש, החל מהפן הכימי של תהליך הבעירה והחמצון, דרך תפקידה המרכזי במיתולוגיות ודתות כמו היוונית, הזורואסטרית והיהודית. הוא עוקב אחר התפתחות השימוש האנושי באש, מהאדם הקדמון ועד להמצאת הגפרורים, ומסביר את השפעתה המכרעת על האבולוציה האנושית והחברה המודרנית. בנוסף, נבחנות השלכותיה הסביבתיות של האש, עם סיפורו המרתק של "הפתח לגיהנום" בטורקמניסטן, בור גז בוער למעלה מ-40 שנה.

Episode description

כולנו משתמשים באש כל הזמן, כמעט בלי לשים לב: זה קורה כשאנחנו מבשלים מזון על כיריים, נוהגים ברכב, משתמשים בחשמל או מעשנים סיגריה.

אבל מה זה אש ולמה היא כל כך חשובה?

בפרק הזה נדבר על התהליך הכימי שמתרחש באש (בערה), על היחס לאש בדתות שונות, על ההיסטוריה של האש ועל "הפתח לגיהנום" שנמצא בטורקמניסטן.

Transcript

מבוא ותכנית הפרק

שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של חור בהשכלה כאן יובל שדה ואני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקרוצת הפייסבוק שלנו ולעקוב אחר דף הפייסבוק שלנו. שם תוכלו לקבל מידע נוסף על דברים שנאמרו בפרקים ותוכלו להשפיע בעצמכם על התכנים של הפרקים הבאים. יאללה, בואו נתחיל עוד פרק. אש זה נושא מאוד מאוד רחב, אפשר לתקוף אותו מהרבה כיוונים שונים. אני בחרתי באופן אישי להתמקד בשלושה נושאים. בהתחלה אני אדבר על הפולקלור של האש ואיך אש נתפסת בדעתות שונות.

אחרי זה אני אדבר על הכימיה של האש, בעצם אסביר מה זה אש, מה התהליך שקורה שם. והחלק השלישי יעסוק בשימוש של בני אדם באש, מתי בני אדם התחילו להשתמש באש, מתי הומצאו הגפרורים וכל מיני דברים באזור הזה. מסיים עם סיפור נחמד וחביב על הכניסה לגנום שנמצאת כמובן בטורכמניסטן באמצע המדבר. אני חושב שהייך להיות פרק מעניין. שנייה לפני שנתחיל שווה אולי לדבר על מילת המפתח של הפרק. אם בפרק הקודם לא היה אפשר להבין את אוסטרליה בלי להבין את הבידוד של אוסטרליה, אז בפרק הזה שווה לזכור תמיד את המילה תלו.

התלות של האדם באש והתלות של האש בדברים כמו חמצן או תנאים אחרים שנדבר עליהם טוב זה כבר הקדמה ממש ארוכה אז בואו נתחיל

האש במיתולוגיה היוונית ובתרבויות

אני רוצה להזמין אתכם למסע. מסע לתקופה יותר קדומה מזאת שאנחנו נמצאים בעכשיו, וגם לתרבות שהיא קצת שונה מהתרבות שאנחנו נמצאים בה. ‫בואו נלך אחורה, ‫אלפי שנים, ‫לתקופה של הטיטאנט. הטיטנים היו ענקים בעלי כוחות מיוחדים ששלטו בעולם וביקום בתקופה שלפני האלים. כשאני אומר אלים אני מתכוון לאלים היוונים. מנהיג הטיטנים היה קרונוס והוא שלט בשאר הטיטנים ובפועל ביקום כולו ביד רמה הנבואה אמרה שאחד מבניו של קרונוס Yrashoto via piloto me akete. הנבואה הזאת הלחיצה את קרונוס, ותכלס בצדק.

אז מה שהוא עשה כמו כל טיטן נורמלי, היה לאכול את הבנים שלו שנלדו. ולכן הוא אכל את הבן הראשון שלו ואת הבן השני שלו ואת הבן השלישי והרביעי והחמישי. אך את הבן השישי שלו הוא לא הצליח. הבן הזה גדל והתחזק והתעצם והיום כולכם מכירים אותו לא בתור מייקל ג'ורדן אלא בתור זהוס מלך האלים זהו שכר שקרונוס אביב רצה לאכול אותו ולהרוג אותו וזהו סרגן מרד ונלחם באביב וגייס לשורותיו בני טיטנים אחרים וביחד אותם בני טיטנים הביסו את קרונוס כאשר זהוס חיסל אותו בעצמו עם הקט הברק שלו, כאילו היה איזה פיק...

וכך הסתיימה לתקופת הטיטנים והחלה תקופה חדשה, התקופה של האלים האולימפיים. אלים כמו זהוס, הרה, הדס ופוסידון. אבל האם זה אומר שבאמת כל הטיטנים מתו? לא. היו טיטנים שלא נלחמו לצד קרונוס, ולכן זהוס והאלים האחרים לא הרגו אותם. אחד מהם היה טיטן פרומוטאו. לאחר אותה מלחמה איומה, זהוס החליט שהטיטנים שנשארו יעזרו לו בכל מיני משימות ופרומטאוס וטיטנים נוספים קיבלו את המשימה של להעניק חיים לכדור הארץ

בין היתר הם ברו את בעלי החיים ובעל חיים מסוים שנקרא האדם. פה מתאוס הסתכל על האדם והחליט שהוא רוצה להעניק לו גם תבונה והיגיון. עכשיו, פרומטאוס היה הבחור חכם, והוא ידע שזהוס לא רוצה שהאדם יקבל את הדברים האלה, ולכן הוא מיד לימד את האדם לעשות דבר נוסף, להקריב קורבן. וככה פרומטאוס לימד את האדם להקריב את הקורבן הראשון לאלים אי פעם. ואיך מקריבים קורבן לאלים? לוקחים חיה, במקרה הזה פעם. וסורפים אותה. ככה בעצם נראה קורבן. ופה נכנסת לנו לראשונה הגיבורה האמיתית של...

למרות אותו קורבן, זהוס עדיין היה עצבני על פרומטאוס ועדיין היה גם עצבני על האדם. ולכן זהוס החליט שהוא לוקח את היש מהאדם ומחזיר אותה לעולים. בתגובה לכך, כמו גנב שחוזר לזירת הפשע פרומטאוס חוזר לאולימפוס ומתגנב לבתי המלאכה של אל הנפחים והרי הגש הפסטוס הגונב ממנו את האש ומביא אותה לבני האדם. הסיפור של פרומטאוס לא מסתיים כאן, אבל אנחנו נפסיק אותו בינתיים. הסיפור של פרומטאוס הוא סיפור קלאסי מהמיתולוגיה היוונית, ואפשר לפתור אותו בתור איזשהו פולקלור של תרבות אחרת.

Avalidati Bozeshu Mese Universali, Sheme Adhead Becolotarboyot Vegamba historia and Ashanblies, as gamen adam blies. ולא סתם כשאנחנו חושבים על האדם הקדמון ועל ההמצאות הראשונות שלו, אנחנו מיד חושבים על האש ועל הגלגל. שני דברים שהניעו את הסיביליזציה קדימה.

פולחן ויחס לאש בדתות עתיקות

בהמשך הפרק אנחנו באמת נדבר על השימוש של האדם באש ונדבר על מה זה בכלל אש. אבל אני רוצה רגע להישאר בתחום הזה של הפולקלור והתרבות ושל איך אש נתפסת בתרבויות שונות.

שווה להגיד שבכל התרבויות מתייחסים לאש, ותקסאי אש הם אחד הדברים הכי פרימיטיביים שקיימים בכל תרבות, אם זה בהקשר של הקרבת קורבנות או אם זה בהקשר של גירוש החושך כמו שאנחנו יכולים לזהות בחגי דצמבר כמו חנוכה או חג המולד שתמיד קורים באופן מפתיע בתקופה שבה הלילה הוא הכי ארוך והיום הוא כמובן הכי קצר אחת הדתות שהכי מזוהה עם פולחן האש היא הדת האיראנית הקדומה של זרטוסטרה, הדת הזורועה. דת זו שהייתה דומיננטית באיראן עד כניסת האסלאם האמינה בשני כוחות מנוגדים, בטוב וברך.

מבחינת הזורוע סטרים, החושך סימנת הרוע, ואילו האור, סימנת הטוב. לכן שימוש באש הפך להיות מוטיב פולחני מרכזי בדת הזורוע. עד היום מאות אלפי המאמינים בדרכו של זרטוסטרה הולכים ומתפללים במקדשי האש שהם הבתי כנסת של הדת הזאת במקדשי האש יש לאהבה שדולקת תמיד وتפקידם של הכהנים של הדת היא לדאוג לזה שהם ימשיכו לבאור. רגע, מאיפה אנחנו מכירים מקדש שתמיד הולקת בו אש? אולי זה מזכיר לנו באיזשהו מקום את הסיפור של חנוכה בבית המקדש?

אז כן, גם בפולחן היהודי יש לנו הרבה מאוד שימושים שקשורים לאש. בבית המקדש היה נהוג להדליק את נרות המנורה בעלת שיבת הקנים, גם בבוקר וגם בערב, בכל יום חוץ משבת. כמו כן, בבית המקדש היה נהוג להקריב פעמיים ביום קורבן עולה. הוא גם פולחן זה, בדומה למה שמוצג במיתולוגיה היוונית, היה שריפה של בעלי חיים. רק שהפעם הם היו קשרים. כמובן. בקיצור, גם הפולקלור והדת היהודית לא חפים משימוש בפולחן אה. ניתן לראות את זה עד ימינו אנו, בכל פעם שמישהי מדליקה נראות שבת, או שמתבצע טקס הבדלה.

מעניין גם לדבר על היחס לאש ביהדות, כי מצד אחד אפשר לראות באש בתור משהו אלוהי, כמו אליהו שעולה במרכבת אש השמימה, או אסנה הבוער שמייצג באופן הכי מובה כתגלות אלוהי. ומצד שני ביהדות לפעמים מתייחסים אל האש בתור משהו שהוא של בני אדם והוא לא דווקא שייך לאל לפחות לא באופן ישיר במדרש מהתלמוד הבבלי מדובר על כך ששני דברים נבראו במוצש. זאת אומרת, אחרי שאלוהים כבר ברע את כל שאר הדברים במהלך שבע ימים. שני הדברים שנבראו הם האש והפרד. שני דברים שהאדם ברע.

האש נוצרה על ידי זה שהאדם חיכך שני אבנים והדליק אותה ואילו הפרד נוצר מזה שהוא לקח שתי באמות והרבה בכל מקרה המסר שעולה פה הוא שהאש היא יצירה אנושית ולא יצירה אלוהית אז מה זה האש הזאת בכלל ולמה היא כל כך חשובה לאדם ולמה הוא כל כך תלוי

כימיה של אש: תהליך הבעירה והלהבות

בוא נדבר שנייה על מה זה אש מבחינה כימית, ונעזוב רגע את כל הפולקלור והתרבויות והאלים. אז מה זה אש? כמו חשמל זה משהו שאנחנו משתמשים בו כל היום כל הזמן לא משנה אם זה כשאנחנו מאשנים סיגריה או מבשלים משהו על הקיריים וכנראה שרוב הזמן אנחנו לא עוצרים וחושבים מה עשינו עכשיו? מה התהליך שקרה פה עכשיו? מה זה בכלל הזזל? אז פעם חשבו שהאש היא יסוד, והיה תיאוריה טרומדעית שקראו לה ארבעת היסודות.

התיאוריה הזאת, שפותחה ביוון אבל הומצאה על ידי רוב העולם הקדום, כולל היהדות, דיברה על ארבעה יסודות שמהם מורכב העולם. רוח, מים, אדמה ואל. גם לסינים הייתה תיאוריה דומה. רק שלהם היו חמישה יסודות. אש, אדמה, מים, עץ ומטה. היום אנחנו כבר לא חושבים על יסדות בצורה הזאת, אבל אנחנו כן צריכים לזכר ביסדות, בתבלה המחזורית. זוכרים שהיה משהו כזה? אני מניח שלמדתם את זה פעם. אז בשביל שאוכל להסביר לכם מה זה אש, אני צריך לקחת אתכם שוב אחורה.

רק שהפעם זה לא אלפי שנים אחורה אלא לספסל הלימודים לסביבות כיתה חטת לשיעור מדעים שבו למדנו על ההבדל בין תרכובת לתערובת ולמדנו על כל מיני יסדות ביניהם חמצה אז אני שנייה אעשה פה מבוא לכימיה בסיסית כדי שנוכל להמשיך לדבר באותה.

הכימיה שאנחנו מדברים עליה רואה את העולם בתור אוסף של אטומים כאשר יש סוגים שונים של אטומים שנבדלים ביניהם במספר האלקטרונים והפרוטונים והניטרונים של האלקטרונים הסוגים השונים של האטומים נקראים יסודות והם בדרך כלל חומרים שאנחנו מכירים ושמענו עליהם כמו חמצן ומימן או אפילו ברזל וזהב עכשיו חלק מאותם אטומים יכולים להתחבר עם אטומים אחרים. לדוגמה, פחמן וחמצן יכולים להתחבר וליצור יחדיו פחמן דו חמצני. מימן וחמצן יכולים להתחבר יחדיו וליצור מים. H2O. H מימן, O חמצן.

התהליך הזה, בו כמה אטומים שונים מתחברים למולקולה אחת, נקרא התרכבות. ולחיבור הזה קוראים תרכוב. עכשיו מה שתיארתי פה זה באמת הבסיס של הבסיס פישטתי את זה בטירוף ועכשיו אנחנו סוף סוף יכולים לדבר על מה זה אש זה תהליך של חמצון, זאת אומרת שיש לנו חומר שמתרכב עם חמצן. לחומר שמתרכב עם החמצן מעכשיו אנחנו נקרא דלק, ולתהליך הזה נקרא בערה. עכשיו, איך הבעירה הזאת מתחילה? היא צריכה איזשהו מקור אנרגיה חיצוני שיתחיל אותה. בדרך כלל זה פשוט חום מאוד גבוה. שהוא מתחיל הוא הטריגר של הבעירה.

רגע, אז כל תהליך של חמצון, זאת אומרת תרכובת של משהו עם חמצן, יוצר אש, יוצר בערה? התשובה היא לא. כשיש לנו תהליך של חמצון שהוא איטי, אז לא נוצרת בהירה. נגיד, דוגמה טובה לתהליך חמצון איטי זה חלודה. שזה בעצם תהליך החמצון של ברזה. אז למה תהליך חמצון אחד נראה כמו חלודה ותהליך חמצון אחר נראה כמו אש? כמו שאמרתי קודם, הכל קשור לקצב החמצון, למהירות שלו. למה? כי כל תהליך של חמצון פולט חום.

ההבדל שבחלודה התהליך הזה איתי והחום שנפלט פשוט מתנדף ומתפזר באוויר ואילו בבערה, בגלל שזה מהיר, החום לא מצליח להימלט, והוא נשאר באותה נקודה, וככה יש הנקודה שהיא נשארת מאוד חמה, ויש שם עדיין חמצן ודלק, ויש ממשיכה. אם החום לא היה מצליח להישמר היינו מקבלים אש אבל רגעית זה לא משהו שהוא ממשיך לבעוף וככה נוצר לנו התהליך שכולנו מכירים בתור בערה, שריפה של דלק, שגורמת לעוד שריפה של דלק. התהליך הזה עולת המון המון אנרגיה, ובני אדם משתמשים באנרגיה.

רגע, רגע, רגע, אני אקפצי קצת קדימה. לא סיימנו לסבירות מה זה אש. מה זה נגיד הלהבות שאנחנו רואים כשאנחנו סרפים משהו? אז כתוצאה מתהליך הבערה, חלק מהדלק מתעדה. כן, גם אם מה שאנחנו שרופים זה בול עץ, חלק ממנו מתעדה. ומה שאנחנו מזהים כלאבות, זה הגזים שהתעדו שהם גם בוערים. אז למה אותן להבות הן בדרך כלל גם יפות וצבעוניות? בגלל שכל גוף שהוא מתחמה מאוד הוא פולט אור ובגלל זה אנחנו גם יכולים לדעת כמה האש חמה לפי הצבע שהיא פולטת אש יחסית קרירה של אזור ה-500 מעלות תהיה אדומה.

להבה שהגיע לאזור ה-1200 מעלות תהיה כבר קטומה, ואילו להוות שהן יותר חמות מזה, זאת אומרת 1200 מעלות ומעלה, כבר יהיו בצבע לבן או כחול. מלבד זה שהן יפות וצבעוניות, ללהבות יש גם תפקיד חשוב בשמירה על האש. בגלל שהן כל כך חמות, הן דואגות לזה שהיא תמשיך לבאור לאורכים.

כיבוי אש וניפוץ מיתוסים נפוצים

אז אני שנייה אעשה סדר במה שכבר אמרנו. בשביל שיהיה לנו תהליך של בערה, אנחנו צריכים שלושה דברים. אנחנו צריכים חום גבוה, אנחנו צריכים דלק, ואנחנו צריכים חמצם. בלי אחד מהדברים האלה, לא יהיה לנו אש, לא משנה מה. ועכשיו כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים גם להבין איך אפשר בקלות לחבות אש. אנחנו צריכים לנטרל את כל אחד מהדברים שאמרנו. אז אפשרות אחת היא באמת למנוע דלק. אם אין לנו מה שיסרף, אז האש לא תיסרף.

אפשרות שנייה היא למנוע חמצן, כמו ששמים כוס על נר, הוא מפסק הדלוק. אם אין חמצן, הבערה לא יכולה לקרות, כי לא יכול להיות תהליך של חמצון. אפשרות נוספת היא למנוע את החום. נגיד כשאנחנו שופרים מים על אש, אנחנו מקררים אותם, בגלל שהמים סופכים חום בצורה מאוד מאוד יעילה. והדרך האחרונה היא למנוע את התהליך הכימי של החמצון או הבערה. יש לנו חומרים שנקראים חומרים מעקבי בערה, שאם תשימו אותם על... משטח מסוים, לא משנה אם יש שם חום, אם יש שם חמצן ואם יש שם דלק, פשוט התהליך הכימי של הבערה לא ייווצר.

רגע, אבל אני אמרתי קודם שאם אין לנו חום אז לא יכולה להיווצר אש. מה זה אומר על המושג אש קרה? האמת שמה שזה אומר שהמושג הזה פשוט לא נכון אין דבר כזה אשכה אשך יכולה להיות קרה יחסית, וכשאני אומר קרה יחסית אני מתכוון לכמה מאות מעלות, שכנראה רוב האנשים לא יגדירו את זה בתור טמפרטורה קרה. ואם אנחנו כבר בניפוץ מיתוסים, אז אמרתי גם קודם שלא יכול להיות אש בלי חמצן. מה זה אומר על נגיד על השמש, או על כדורי האש הענקיים שאנחנו מזהים בשמיים?

אז מה שזה אומר שזה פשוט לא כדורי אש. מה שאנחנו מזהים בשמש זה חומר שקוראים לו פלזמה. והוא באמת מאוד מאוד חם. אבל אין שם את התהליך של השריפה או הבערה שאנחנו מכירים בכדור הארץ. טוב, עכשיו נשאר רק מיתוס אחרון לפוצץ והמיתוס הזה קשור בפיצוצים אני כבר שמעתי משני אנשים שונים שדיברו איתי בימים האחרונים על זה שפיצוץ זה אש רק מאוד מהירה אז אני אתחיל ואומר שזה פשוט לא נכון בכלל אין שום קשר ישיר בין פיצוץ

לבין בערה, בין דליק לנפיץ. הרבה פעמים הדברים האלה באים ביחד, אבל הם לא חייבים לבוא ביחד וכל אחד מהם יכול לבוא בנפרד. As anachnoyodimkvar mazesh, a val mazapizu ביצוץ הוא תהליך פיזיקלי או כימי של גדילה מהירה מאוד של נפח של חומר מסוים, ובדרך כלל זה גם אומר שהחומר הזה הופך לגז משנה מצב צבירה. או בקיצור, תדמייניו נקודה קטנה שפתאום ממלא את כל החדר במהירות. או פצצת אטום, שזה בטח לסך שאנחנו מדמיינים פיצוץ.

פצצת התור היא דוגמה מעולה, כי היא גם ראה לנו שלא חייבים בכלל שיהיה שם אה לתהליך של ביקוע גרעיני או ייתוך גרעיני אין שום קשר לחמצן והוא לא קשור לחמצון ועדיין יש שם ווחד פיצוץ באותה מידה יש גם מושג של פיצוץ חשמלי שגם הוא לא מעורב בשום צורה בעין אז מאיפה הבלבול? רוב חומרי הנפץ שאנחנו מכירים מופעלים על ידי שריפה. הם גם דליקים וגם נפיצים. אבל זה לא מחייב וחומר יכול להיות עוד דליק או נפיץ. אין קשר בין השניים.

תלות האדם באש והשפעתה האבולוציונית

טוב, אז מה היה לנו עד עכשיו? דיברנו על התהליך הכימי שאש עוברת, שזה בעצם תהליך של חמצון, והבנו שאש היא דבר מאוד תלותי. כן, היא תלותית, היא חייבת דברים מאוד ספציפיים, תנאים מאוד ספציפיים שהתקיימו. אז אם כבר הזכרנו תלותיות, בואו נחזור ונדבר על האדם ועל היחסים המורכבים שלו עם האש, יחסים של אהבה ושנאה, תלות וסלידה.

אני יודע שזאת כבר הפעם השלישית אבל אני רוצה לקחת אתכם שוב אחורה אבל הפעם באמת אחורה בוא נלך מיליון וחצי שנה כי בערך בנקודת זמן הזאת אנחנו מוצאים עדויות ראשונות של שימוש באש על ידי האדם העדויות האלו שרובה נמצאו באפריקה כוללות כלי אבן של האדם הקדמון שיש עליהם סימנים של אש החוקרים סבורים שלא מדובר באש האדם הקדמו נצית, אלא באש שהוא מצא, נגיד שריפה שהוא נחשף אליה ואז אולי לקח כמה גחלים הביתה.

עכשיו, התיאוריה הזאת היא די סבירה, כי עד היום אנחנו מצליחים לזהות בעלי חיים שמנצלים שריפות לתועלתם האישית. בגלל שיש התנהגות דומה בעולם בעלי החיים, סביר להניח שבני האדם באותה תקופה פעלו די אותו דבר. אז מתי אנחנו מצליחים למצוא עדויות של בני אדם שהשתמשו באש בצורה קצת יותר מתוחכמת? אז העדות הראשונה באופן מפתיע נמצאה בארץ ישראל באזור גשר בנות יעקב. גשר מעל הירדי נעררי, שנמצא ליד קיבוץ גדות.

בכל מקרה באתר הארכיאולוגי שם מצאו עדויות של אבנים שרופות שנראות כאילו הם היו חלק ממדורה והחוקרים תארחו את הממצא הזה ללפני שמונה מאות אלף שנה, הממצא הכי קדום של שימוש במדורות על ידי בני הדבר. עכשיו, אותם אנשים שהשתמשו במדורות לפני 800 אלף שנה, לא היו בני אדם כמונו, אלא היו זן יותר קדום של אדם כדמון, בשם הומו ארקטוס, או האדם הזכר.

Otóomo erectus, כנראה, היה סוג של אב-קדמון, להומo sapiens, שהוא... אבל גם זנים אחרים של אדם קדמון כמו האדם הניאנדרטלי שאנחנו כנראה לא ממש הצאצאים שלו אז גם הם ידעו להשתמש באש זה כנראה לא היה משהו שהוא בלעדי רק לנו ולאבות הקדמונים שלנו

יש אפילו חוקרים שטוענים שהאדם הנאנדרטלי ידע להשתמש באש יותר טוב מאיתנו ומהאהבות הקדמונים שלנו ומהר מאוד הוא ידע לייצר זפת משריפה של עצים ויש הטוענים שאולי הוא גם ידע להדליק אש עם אבני צור אוקיי, בסדר הבנו, סבבה, כל מיני סוגים של אדם קדמון הצליחו להשתלט על האש וידעו להשתמש בה ועשו מדורות. מה הביג דיל? מה האש שינתה בחיים של האדם הקדמון יותר מדי?

חוץ מהמובן הברור של אש כמחממת וכמשהו שמאיר את המערה שאתה גר בה לצורך העניין, יש לאש שימוש מאוד מאוד מרכזי, שיש חוקרים שטוענים שהוא אפילו שינה את האבולוציה האנושית. והדבר הזה הוא בישול מזון. אחד מהחוקרים האלו הוא ריצ'רד רנגה. ריצ'רד טוען שבישול המזון הוא היתרון שהיה לבני אדם על קופי אדם אחרים, וזו הסיבה למה המוח שלה מתפתח בצורה כל כך גדולה.

רן גם טוען שמאובנים של האדם הקדמון שנמצאו לאחר התקופה שהוא התחיל לבשל את האוכל שלו הראו שהשיניים לאט לאט נהיו קטנות יותר והמאיים גם הם נהיו קטנים יותר השינוי הזה יתאפשר בגלל שהאוכל נהיה פשוט קל יותר לעיכול, וברגע שהאדם התחיל לאכול אוכל יותר קל לעיכול, עם כנראה גם הרבה יותר קלוריות, אז הוא יאכל לטפל מוח יותר גדול, שדורש יותר אנרגיה. לא כולם מסכימים עם רנגם. חלקם חושבים שהתיאוריה שלו נותנת יותר מדי קרדיט לאוכל המבושל.

אבל אם הוא צודק ואם הוא לא צודק, הבישול של האוכל נהיה אוניברסלי. כל התרבויות בעולם ללא יוצא מן הכלל מבשלות את האוכל שלהם. גם תרבויות של ציידים לקטים. זאת אומרת, שבשלב מסוים ללא יוצא מן הכלל, כל בני האדם נהיו תלותיים לחלוטין בעת. והאמת שאפשר גם להבין כי חוץ מבישול יש לאש עוד השפעות חיוביות על האדם. חוקרים זיהו שבזמן שבן אדם מסתכל על מדורה לחץ אדם שלו יורד וכמו כן זה מאפשר לו לנהל אינטראקציות חברתיות יותר בקלות או במילים אחרות

אש עוזרת לנו להירגע. ואני מניח שהרבה מאיתנו יכולים להגיד שהמחקר הזה סך הכל די אינטואיטיבי. כשאתה יושב מול מדורה הרבה פעמים אתה נרגע. אתה יכול להסתכל על האש במשך המון המון זמן בלי לעשות שום דבר אחר לנהל שיחות עם אנשים זרים זה פתאום משהו שהוא קצת יותר קל וזה כנראה לא מופרך לחשוב שלאש עצמה יש איזושהי השפעה בהקשר הזה לפחות לממד הויזואלי

היסטוריית הדלקת האש והמצאת הגפרורים

ועכשיו נחזור לרצף ההיסטורי. אז איך בני אדם ברחבי העולם הדליקו את האש אלה? כנראה שזה התחיל מלקיחה של אש ממקורות טבעיים, זאת אומרת בני אדם ראו שריפה, ולקחו איזה ענף או גחל בוער חזרה איתם למערה, וניסו פשוט לשמור על האש בחיים. אחרי זה בשלב יותר מאוחר בני אדם התחילו להדליק את האש בעצמם. כנראה שבחלק מהמקרים הם עשו את זה בעזרת שפשוף ששתי מקלות אחד בשני במהירות, אבל קשה לנו לדעת את זה בוודאות, כי מקלות פשוט לא נשמרים, ולכן אין עדויות ברורות של הדבר הזה.

מה שכן יש עדויות זה שבני אדם כבר מלפני 50 אלף שנה התחילו להדליק אש בעזרת אבני צור רגע, איך מדליקים באמת אש בעזרת אבן צור? פשוט לוקחים שתי אבני צור ומקישים אותם אחד בשנייה בחוסקה והם מקבלים אש? לא בדיוק. מה שצריך זה מצד אחד אבן צור ומצד השני פיריק.

פיריץ זה סוג של מינרל של ברזל שניתן למצוא בטבע הוא יחסית נפוץ ויש שמכנים אותו זהב שוטים בגלל שהיו וטעו שבטעות מדובר בזהב בכל מקרה, כאשר לוקחים אבן צור, מקישים בה בחוזקה בפיריט, מקבלים ניצוץ, וככה ניתן להדליק אש, וכנראה שככה בני האדם הדליקו אש במשך שנים, כשבשלב מסוים הפיריט הוחלפה בברזל ואחר כך גם בפלדה.

בכל מקרה צורת הדלקה הזאת הייתה נפוצה מאוד עד למהפכה ששימתה את העולם ואני כמובן מדבר על גפורים הגפורים הראשונים הומצאו בסין, במאה החמישית לספירה זה לא היה גפורים כמו שאנחנו מכירים אותם היום אלא מקלות שהקצה שלהם פשוט היה טבול בגופרית הגפורים האלה גם לא ממש שימשו להדליק אש אלא יותר להעביר אותם ממקום למקום בצורה נוחה הגפורים המודרניים הומצאו במאה ה-19 ההבדל העיקרי בין הגפורים האלה לגפורים שיש לנו היום זה שהם לא היו בטיחותיים

יכלתם פשוט לשפשף אותם על כל דבר והם היו נדלקים בשלב מסוים המצאה הגאונית שתקנה את זה הייתה לקחת חלק מהתערובת בעצם את החלק של הזרחה ולשים אותו על הקופסא, וככה אנחנו מקבלים את הגפורים כמו שאנחנו מכירים אותם היום. בשלב הזה אפשר להגיד שיחסית סיימנו את הזכירה היסטורית.

השלכות האש המודרנית והפתח לגיהנום

שווה לזרוק עוד איזה מילה או שתיים על התלות של האדם באש בעולם המודרני. אנחנו לא רק משתמשים באש בבישון. כל מקורות האנרגיה שלנו, כל המנועה היא בעירה פנימית כמו שיש במכוניות. كل התחנות בחם שלנו, הכל מבוסס על אש. אם אין לנו אש, אין לנו חברה מערבית, אין לנו מהפכה תעשייתית, ואין לנו שום דבר ממה שמקיפה.

רגע, אז אש זה רק דבר נהדר שאנחנו מאוד אוהבים אותו? לא, כמובן שזה גם דבר שהוא מסכן אותנו, כמו במצב של שריפות. אבל מלבד שריפות והפגיעה הישירה של האדם באש, אני רוצה לדבר על מה שלפני שניה הילל... A la tutta energetica. אני מניח שכל מי שמאזין לפודקאסט הזה לפחות נתקל במושג של התחממות גלובל. וכנראה שגם שמעתם שמדענים טוענים שהרבה מהתחממות הגלובלית קוראת בגלל גזי חממה שנפלטים משריפת הפחם והדלקים השונים שמשתמשים בהם בשביל לייצר אנרגיה.

עכשיו אני ממש לא רוצה להטיף בכל מה שקשור את חמות גלובלית, זה נושא מאוד גדול שאפשר להקדיש לו כמה פרקים אם יהיה ביקוש. אבל אני רוצה לספר סיפור על שימוש לא אחראי של האדם במאגר אנרגיה. ואני חושב שזה גם סיפור מעניין ומגניב. אז שווה להקשיב לו. הסיפור שאני מספר הולך לעסוק בפתח לגיהנום שנמצא במדבר בטורכמניסטן.

לאותו פתח גנום אפשר גם לקרוא מחטש הגז של דרווז בשנת 71, כמה מדענים סובייטיים במה שהיה אז ברית המועצות יצאו לחפש נפט במדבריות של טרוקמניסטאק הם החלו לקדוח באותו מדבר ופתאום האדם המדחתיהם רעדה והחלה להיסדק והאוויר סביב המדענים החל להתמלא בגז כן, כמו שיש לנו במאגר לוויתן ומאגר תמר. למרות הפליטה של הגז והבקה באדמה, למדענים לא קרה כלום, והם נחלצו מכל העניין הזה בשלום. אבל כמה ימים לאחר מכן הם התחילו לשים לב שחיות באזור מתחילות למות.

למה הם התחילו למות? כי הגז הטבעי מכיל בתוכו הרבה מאוד גז מתן שנפלט לאוויר ודחק את החמצן וככה החיות לא קיבלו מספיק חמצן לריאות והרבה יותר מדי מתן. חוץ מזה, המדענים באזור התחילו לחשוש מזה שהאוויר סביבה מהפוך להיות דליק ולכן הם עשו את מה שעושים האמת הרבה פעמים בקידוחי נפט וקידוחי גז הם הבהירו את הגז כדי שהוא לא יסכן אותם בהמשך עכשיו, בקידוחים רגילים התהליך הזה יכול לקחת כמה שבועות. שורפים את הגז ובן שלב מאגר הגז נגמר מחטש הגז של דרווזה לא היה מקרה רגיל

וכבר 40 שנה שהגז שם בוער, ולכן הוא קיבל את הכינוי הנהדר של פתח לגיהנו. יש לכם בור ענקי באמצע מדבר. פשוט מלא בעין. הממשלה הסובייטית ואחריה הממשלה הטורקמנית קצת התבאסו יש לנו מאגר גז שהוא כנראה אחד המאגרי גז הכי גדולים בעולם ובמשך 40 שנה הוא פשוט נשרף לו לאט לאט בשנים האחרונות המקום הזה גם התחיל למשוך תיירים שבאו לראות את אותו בור בוער באמצע המדבר.

מה הסיפור הזה בא ללמד אותנו? לא יודע, לא לכל דבר יש מוסר סקל, אבל יש משהו מטריד במחשבה שמדענים פשוט זרקו גפרור לתוך ערימה ענקית של גז והיא בוערת כבר כמעט 50 שנה אולי יש כאן איזשהו מסר על צניעות או על אל תדחפו את האף לדברים שאתם לא מבינים בהם או סוף מעשה במחשבה תחילה לא יודע שכל אחד ייקח את המסר שהוא הכי מתחבר אליו וילפיש אותו על הסיפור הזה.

אני מקווה מאוד שנהנתם מהפרק. בפרק הזה למדנו כל מיני דברים שקשורים לאש. דיברנו על המדע של האש, על הפולקלור של האש, על ההיסטוריה של האש, ועל בורבואר ענקי באמצע מדבר טרוקמני. אני רוצה להגיד המון המון תודה לכל מי שעזר לי להכין את הפרק הזה הם לאורי סמואל, לאיתן ישראלי וליואב רבי שעזרו לי עם סיפורים כאלה ואחרים שקשורים לאש בזמן שאני מקליט את הפרק הזה אני עוד לא יודע במה הולך לעסוק הפרק הבא למה? בגלל שהנושא הזה בדיוק בדיון בקבוצת הפייסבוק שלנו

יש שם ויכוח, האם זה יהיה על האקדמיה, על ניצ'ה, או אולי על נימוסים. אני מקווה שבקרוב אני אגלה מה המאזינים שלי רוצים לשפוע. זהו סיימנו להיום תודה רבה לכם שהזנתם לעוד ברק שחור בהשכלה אני הייתי הובל שדה להתראות

This transcript was generated by Metacast using AI and may contain inaccuracies. Learn more about transcripts.
For the best experience, listen in Metacast app for iOS or Android