¶ Intro / Opening
🎵 Music
¶ היכרות: הארטיסטים ונושא העירום
שלום וברוכים הבאים וברוכות הבאות לארטיסטים הפודקאסט החדש והחצוף מבית שנקר אני דוקטור לירוי שופן ויחד איתי נמצא דוקטור גיא טל
Эй, это рок-шоу!
אני מתרגש גם לפחות כמוך. את יודע למה? למה? כי אנחנו הולכים להיות הגי פינס של עולם האומנות והאופנה לדבר על כל התחכים המזימות והסודות שמאחורי שני התחומים שמעסיקים אותנו יותר מכל דבר אחר.
מה זה? מה זה יכול להיות? ואני תיאורטיקן והיסטוריון של אומנות.
שמתמחה במחשפות ובאירועים דרמטיים בעיקר ברנסנס לברוק, אני בעיקר חוקר את התקופה שלנו, המאה ה-20, המאה ה-21. האמת שניסיתי לחשוב לפני שהגענו, מתי נפגשנו בפעם הראשונה? אני לא זוכר, אני זוכר את הנעליים שלך
Yeah.
אולי היה נורא מעניין, אנחנו חייבים להודות, אבל כל מה שאני זוכר, זה שלרשת הנעליים נורא מאוד מצלחה.
אז רגע אז אני מנסה לחשוב מתי אני ראיתי אותך מתי לא מתי פעם ראשונה שראיתי מתי פעם אמרנו יאללה בוא נהיה חברים אני חושב שזה היה כשהיינו בים وبطאום אני ראיתי אותך מרחוק, אני ראיתי במים ואני ראיתי אותך מרחוק ואמרתי מי זה עם הקוביות האלה בבטן? ואז קרבתי ואמרתי I can't believe it, זה לירוי and the rest is history
רק כדי קצת להסביר למאזינים ולמאזינות מה אנחנו נעשה, אז הפודקאסט שלנו, כמו שאמרנו בהתחלה, ידבר על עולמות האופנה והאומנות ועל המפגש ביניהם. בכל פרק יהיה לנו נושא אחד איזשהו תמה שאנחנו נחפור בו ונגלה כמה דברים מאוד מעניינים שקוראים איתו. שננו! ¡Ah! ¡Megalea! ¡Megalea! ¡Megalea! ¡Megalea! ¡Megalea!
אז מה הנושא הראשון שלנו?
אתה רוצה לחשוף? אתה יודע מה הנושא הראשון של...
¶ עירום באמנות: אנטומיה ואידיאל
ואני חייב לומר שמי שהציע את הנושא הראשון זה דווקא אתה. וזה. ואחר כך די חשבתי לעצמי איך יכול להיות שאתה מציע עירום כשאתה דווקא מתעסק באופנס די מוזר לי. כי באומנות אני יכול לדבר עליהם על לרום בלי סוף אני יכול שעות לדבר על לרום ובאופנה לא יודע הייתה לי פעם איזה מרצה בתואר הראשון ששאלתי אותה אם היא יודעת משהו על לידי גודייבה ואמרה, היא יודעת רק שליידי גורדייבא תרנה אפס באופנה. אז חשבתי, אוקיי, הגיוני. ואז לא יודע, תמיד התחבר לי העובדה שלאופנה אין שום קשר לירום הקצה הקטן.
Ωραία! Ωραία! Ωραία! Ωραία! זאת אומרת, אם לא היה לנו קשר לאורום, לא היינו חושבים על המושג מחסה תפח חושף תפחיים. זאת אומרת, אני חושב שבין הגוף והבגד מתנהל איזשהו רומן. מאוד מאוד מיוחד ומאוד מותח, בין כמה אני מכסה וכמה אני מראה, וכמובן השאלה של מה אני מראה, היא תמיד שאלת מפתח כמעט, בכל תרבות, ובדרך כלל למוסר, ולחוקים, ולטעם, ולאסדה.
אבל זה מעניין שכשאתה אומר עירום ואופנה, עירום תמיד מתקשר לאיזושהי פרובוקציה. זאת אומרת, תחשוב על איזה נגיד, אני לא יודע, אני חושב על מסלול, דוגמנות כזה, דוגמניות הולכות. ואם פתאום איזו מישהי חושפת את השד, זה נראה פעם, זה היה פרובוקטיבי, אני לא יודע מה היום, אבל זה כאילו לא אמור להיות הרום שם.
אני חושב מאוד תלוי בקונטקסט שבו הדברים נמצאים כי בכל תרבות יש טבו אחר על מה מותר להראות ומה אסור להראות אנחנו גם נדבר עליהם על מה בדרך כלל מכסים ומה בדרך כלל מראים, אבל אולי נתחיל רגע מההתחלה, ודווקא הייתי רוצה להתחיל מהתחום שלך, נגיד אמרת באומנות אפשר לדבר המון על עירום סטודנטים לאומנות ולייצוב צריכים לצייר מודלי עירום זאת אומרת, מאיפה אני בכלל נולדת הפיקסציה הזו, אפילו בסרט טיטניק, אם אתה זוכר, היא מבקשת ממנו, מלאונדו די קפריו, תצייר אותי כמו הדוגמניות שלך והוא אמור לצייר אותה ערומה.
תשמע אפשר להתחיל ממש ממש מוקדם מצרים העתיקה יוון וכולי אני חושב שבסופו של דבר כשאנחנו חושבים על על אומנות, אנחנו חושבים על דימויים פיגורטיביים ואנחנו חושבים על דמות האדם שנמצאת ממש בכל מקום ואם אתה רוצה לצייר ציור היסטורי או ציור מהמקרא או ציור מה... מהמיתולוגיה אתה חייב לדעת אנטומיה ואתה חייב את הפרופורציות של האנשים ולכן אני חושב שהעירום הוא לא העניין של בוא לצייר מישהי או מישהו בעירום בגלל העירום, בגלל העירום שמתקשר למיניות, אני מתכוון.
אלא הירום בקטע של, בוא נראה, בוא תלמד אנטומיה, בוא תראה את המודלינג, את הנבחיות של האדם, את הנפילה של האור וצל, את האנטומיה.
לא יותר שיעור ברפואה מאשר שיעור במיניות.
זה משהו כזה, זאת אומרת, זה משהו יותר אפילו טכני של אנטומיה ופרופורציות של האדם, כדי שיצא לך בסדר בציור ובפיסור.
אוקיי, זאת אומרת, אז הכוונה היא בדרך כלל מתודית, זאת אומרת, ללמוד איזשהו דרך לצייר.
נראה לי ככה למרות שהיום אנחנו נראה שזה ממש לא נשאר ברמה הטכנית חלטנית ואנחנו נראה שזה הולך לכיוונים מאוד אמוצרונות
¶ הגוף העירום כסמל לאמת
אבל הזכרת מקודם את יוון ואת רומא, אוקיי? התקופה הקלאסית לפני 2000 ומשהו שנה. כולנו זוכרים וגם יש לנו איזו תפיסה מושרשת שביוון העתיקה וברום העתיקה כולם מתגופפו בעירום והיו ערומים כל הזמן מה שלגמרי לא היה נכון אבל אנחנו מכירים את הפסלים האלה של הגוף האידיאלי וה... וגם אחר כך כשחזרו לתרבויות האלה ברנסנס ובניו קלאסיקה תמיד חזרו לדוד הערום או להרמס הערום או לכל מיני דמויות כאלה ואחרות מה הסיפורים לרום שם? לי יש תשובה טובה
זה נכון, בדיוק אנחנו מסתכלים שנינו על איזה מין פסלון כזה, אנחנו צריכים לספר קצת למאזינים את הקונטקסט שלנו, כי אנחנו נמצאים בדרום תל אביב.
באזור די סלמסי בקומת הקרקע יש מוסך לצמיגים נראה לי שזה חשוב כדי לתת קונטקסט אבל האולפן סופר מפונפן ובדיוק בינינו יש פסלון קטן של ניקה מסע מוטרק וניקה מסע מוטרק הפסל מאוד מאוד מפורסם בלובר בקצה של גרם הדרגות וכל ה... מבקרים בלוברה מגיעים למונליזה ולניקמיסמוטרק ורואים בעצם איזושהי אישה חסרת ראש עם כפלים מאוד דרמטיים בסמלה, עם זו כנפיים פרוס, בעצם האישה הזו הייתה אמורה להיות או הייתה בעצם פסל בחרטום של ספינה ומה שמעניין באישה הזו שהיא נראית מאוד לבושה אבל גם מאוד רומה כי אתה רואה שה
כפלים הם כל כך דקים והם כל כך שקופים שאתה ממש יכול לראות את הגוף שלה עד כדי כך שאתה ממש רואה את הפופיק שלה ואת השדיים שלה אז יש לנו כאן איזה מין תפיסה של אירון בתור הדבר האידיאל והמושלם אני שכחתי כבר מהשאלה שלך
אני אמשיר אותך מכאן. לא, זאת אומרת כי הרבה פעמים שאנחנו מסתכלים על פסלים מיוון ורומא, אז הם הרבה פעמים ערומים, או עם מעט בגד, או יש איזשהו פסל מפורסם של הרמס, שרואים קצת בגד על הכתף, הוא לא ערום לגמרי מהמאה השנייה. ודווקא יש איזושהי טענה של איזשהו היסטוריון של אומנות.
שכל הזמן דיבר על הרצון הזה של היוונים והרומאים לאחר מכן להתעסק בגוף הערום ולהראות אותו משום שזה יש בזה וירטור כאילו יש בזה את ערך האמת זאת אומרת הגוף כשלעצמו ויש כאלה שאולי יעבור ויגידו שאולי מכאן התחילה בתרבות המערבית התפיסה הזאת שיש איזשהו פנים אותנטי ואמיתי ויש את הקליפה מבחוץ שהיא שקרית ומזויפת, הגוף הרום הוא מה שנקרא הוא ערך של אמת בהקשרה.
מתקשר גם לביטוי שאנחנו משתמשים בו האמת העירומה. וזה ביטוי לא מודרני, זה ביטוי שהולך הרבה אחורה. הרעיון הזה שגוף עירום הוא ללא חטאים, הוא מראה לך את האדם as is, ולכן הוא סמר שלי. נכון, בדיוק. אז לכן הוא סמל של צדק, והוא סמל של אמת, והוא סמל של כל המידות הטובות האלה, שאולי היוונים כבר עלו על הרעיון הזה ואמרו, בוא נראה את הגוף האירום.
לא אני לגמרי מסכים גם מעצבת האופנה ויוויאן וויסטווד שהייתה מחלוצות אופנת הפאנק בשנות ה-70 וה-80 נורא אהבה להפשיט ולעשות חורים בבגדים והיא תמיד אמרה שזה מעשה שהוא פוליטי זאת אומרת האמת אוהבת להיות ערומה ככה הייתה אומרת זאת אומרת אני מראה את הדברים כמו שהם בלי אותן מסכות שדיברנו עליהם.
אבל זה לא נראה פגום קצת כל האחרחים שיוסה
זה נראה רגוב באופן היסטורי לאופני אש ולבגדים יש הרבה מאוד קשר לדברים שהם ככה חתוכים ושהוציאו מהם.
¶ העירום הנוצרי: פארודוקס ומיניות
היסטורית אבל בהקשר הזה לנוכחות של הגוף היא מאוד חשובה זה גם הזכיר לי שברום העתיקה למשל יש תידעו הרבה פעמים אלים ופילוסופים שהם רק עם איזושהי שכמייה דקה מעלהם או תוגה, בלי הטוניקה או הסמלה שהם לובשים בדרך כלל מלמטה. והרבה פעמים זה בגלל שהם היו מועמדים לשירות ציבורי.
והרעיון היה לחשוף את הגוף ואת צלקות המלחמה, כדי להראות שהם גברים ראויים. זאת אומרת, זה היינו מתקף שוב פעם את העניין הזה של... מראה את האמת, עכשיו, איך אנחנו יודעים, וזה בטח תחום שאתה מכיר איתה, איך אנחנו יודעים את הקשר הזה, כי נגיד שחושבים על הנצרות, אוקיי, הדאט הענקית, תחשוב על כל הייצוגים של ישו, אוקיי, תקר לא יודע אם אני טועה, אבל... ישו כמעט כל הזמן ערום, וזה דווקא מגיע ודעת שמטיפה הרבה פעמים לצניעות של הגוף וכדומה. אז למה ישו ערום כל הזמן?
Oh yes balagani mim yeshu a balagani mathilim, con colo בעצם הקונטרה לאדם וחווה, כי אדם וחווה חתאו, ובגלל אחת הם מתחילים להתלבש, קודם קטונות, קודם תא עלי תהנה, וחלכך קטונות אור, כך מתלבשים וכו' וכו' כי הם מתביישים ויש שהוא לא מתבייש כי הוא בעצם התחור שבא לגאול את האנושות מהחטא הקדמון של אדם וחווה ולכן העירום שלו הוא עירום של...
המידה הטובה והתוהר. איפה העניין מסתבך? העניין מסתבך שאם אתה מסתכל על ציורים ברנסנס, אתה רואה שבסדר סבבה ישו עירום פה ועירום שם, אבל אם אתה שם לב טוב, אזור המין שלו בולט בכל מיני צורות אולי הוא עולל אבל הוא עולל הוא טילוק ואיבר המין שלו בחוץ מן הסתם ומריע ממש מצביעה, או כמעט מחזיקה, את דבר המים שלו. אוקיי. דוגמה אחרת. קח למשל את ישוע צלוב, יש איזה מיני קטונת בד כזו לאזור החלציים שלו, אבל בדיוק בפרונט יש את הקשר המאוד פלי ומאוד בולט של הבד הזה.
והשאלה היא למה? ועל זה, ב-1983 כתב ספר שלם על המיניות, על הכפל, הפעלי של ישו, על המיניות של ישו, קראו לחוקר הזה, ליאו סטיינבר, כתב ב-1983 ספר שנקרא The Sexuality of Christ, רק השם, המיניות של ישו, אתה כבר יכול...
Locációt.
כמה פרובוקציה וכמה ביקורת הייתה נגדו בכנסייה הקתולית ו-you name it, מכל היבט ומכל זווית אפשרית. ואז ב-1996 הוא כתב ספר מורחב.
שבו כותל את כל המבקרים שלו ומה שהוא אומר זה דבר נורא פשוט הוא אומר לישו יש שני טבעים מהמילה טבע יש את ג'יזס יש את ישו הוא אלוהים הוא חלק מהשילוש הקדוש ויש את ישו הבן אדם זאת אומרת הוא לולד הוא חי והוא מת זה שאחר כך הוא קם לתחייה ولو... הוא היה בן אדם... עכשיו... האנשים בתקופת הרנסנס מאוד התחברו לישוב בתורה אלוהים, לא היה צריך להזכיר את זה, זה היה מובן מאליו, כשאתה מתפלל את ג'יזס האלוהים, מה כן היה צריך להזכיר?
אתה צריך להזכיר להם שישו גם בן אדם. כדי להדגיש שישו בן אדם, אתה צריך להדגיש שתישו בתור גבר. וכדי מה לעשות? כדי להדגיש שתישו בתור גבר, אתה צריך להדגיש את דבר המין שלו. וזו בעצם הטענה? של כל הספר הנה חסכתי לך מתי 200 מודים של קריאה? כדי להבין את הטענה
¶ אדם וחווה: מקור הכיסוי
אבל זה מעניין כי בעצם זאת אומרת איכשהו זה תמיד חוזר לאותו חטא קדמון של אדם וחווה ותשים לב שלמשל בספר בראשית אם אני זוכר נכון בפרק ג' שהם אוכלים מהצדת כי אומרים להם אסור לכם לאכול אז כמובן שזה מה שהם עושים הולכים לאכול ואז הפעולה הראשונה שהם עושים, אוקיי, הפיזית זה לקחת את עליית העיניי. ולשים ולתפור להם חגורת זאת אומרת הפעולה הראשונה שאנחנו עושים כיצורים בעלי תבונה כשאנחנו כבר לא חיות זה לשים על אצלנו אחרי זה מגרשים אותנו מגן העדב
תשים לב משהו נחמד כמה פסוקים אחרי זה כשאלוהים מגרש אותם מגן עדן אז הוא אומר הוא מסתכל עליהם הוא אומר רגע ככה אתם לא יצאים מהבית עם העלים המצחיקים האלה
チャンネル登録をお願いいたします。
פור לכם קטונות אור זה אנשים שוכחים שעליהם שתי מערכות בגדים בגן עדן הוא תופר להם הם לא יודעים הם עוד לא למדו בשנקר עיצוב אופנה אז הוא תופר להם קטונות אור ואז תשים לב כתוב וילבישם שזה דבר מדהים זה כמו אמא שמלבישה את הילד הקטן שלה לפני שהוא יוצא מהבית הוא אומר, טוב אתם לא, אתם תסתבכו לי עם השרבולים ועם הכפתורים ועם כל הזה כל זה
اشتركوا في القناة אבל למה זה מעניין מה שאתה אומר אני לא הכרתי את זה משום שזה למעשה הגיוני כי זו למעשה הכיוון של ההתפתחות של הבגד, זאת אומרת האדם הפרה-היסטורי, אוקיי, אנחנו משווים את זה להתפתחות ההיסטורית של הדברים, אז קודם כל בני האדם הפרה-היסטורים כיסו את כיסוי החלציים שלהם,
ורק כשהם ביטחו טכנולוגיות ליצור יריעות גדולות יותר של אור, של פרוואר, של אריג, אז הם התחילו ללכסות את פלג הגוף העליון, זאת אומרת באופן די גורף, כל התרבויות קודם כל מכסות את אזור החלציים, ורק כשיש את הפתפתחות הטכנולוגית, מתחילים לחסות את פלג הגוף.
לא אני אגיד לך סתם פתאום אני חושב כשקר לך למה אתה מתכסה? אתה מתכסה כשקר לך אז זה בכלל לא קשור לקור זה באמת קשור לבית בושה שהוא
כשאתה חושב על זה, הרבה מאוד ציביליזציות, התפתחות במקומות חמים, שלכאורה אתה לא באמת צריך להתלבש כדי לשרוד. או כן, לא מדבר על מקומות קרים. ובכל זאת מכסים. עכשיו, יש כל מיני תיאוריות ללמה אנחנו מתחילים עם אזור החלציים, למה אנחנו מכסים את עברי המין קודם. התיאוריה אולי הכי מקובלת זה ש... שנורא רוצה למצוא פונקציונליות לדברים, תטען שאנחנו קודם כל מגנים על עברי הרביעה.
אני דווקא חשבתי בראש שאם לא היינו מכסים אז כל זה היינו רוצים לעשות סקס
אז יש גם את התיאוריה הזו, אתה פשוט הקדמת אותי מעניין למה, אבל באמת, זאת אומרת יש גם את ההגנה הפיזית, כי לבגד יש הרבה מימדים, גם את ההגנה הפיזית על עברי המין, אבל גם את ההגנה המוסרית הזו, שהרי מהר מאוד הבינו שיש איברים שהם מושכים יותר תשומת לב מאשר אחרים, ואם אנחנו לא נחסה אותם, אנחנו עלולים לפגום בסדר הקהילתי.
¶ משחק הכיסוי והחשיפה באופנה
אז יש פה הרבה פעמים שהרבה מהצידוקים התרבותיים, הדתיים, להתכסות הרבה פעמים מגולמים במקומות האלה.
לא פנאה מדגישים את החלק הזה גם. Yes, call me Halakim.
אבל זה תמיד ככה זאת אומרת תמיד בגד הולך על המקום ולכן שאלת אותי למה הרום כי בגד תמיד הולך על המקום הזה הוא כמו טריס כפול מצד אחד הוא בא לחסות על הדבר מצד שני הוא בא לחדד לך את המבט עוד יותר לשם אוקיי, אתה לא היית חושב על המיניות של ישו, בלי הכפל הזה שעשך. אם הוא לא היה, לא נעים להגיד, אבל אם לא היה את הכפל הזה, לא היית חושב על העבר של ישו לצורך העניין. אז תמיד יש את המשחק הכפול הזה, זה שהבגד הרבה פעמים הוא הדרך שלנו להפנות את המבט אל הגופה.
זאת אומרת אנחנו גם מכסים ואנחנו גם חושפים דרך הבגד בדיוק
ואתה הזכרת קודפיס. מה זה קודפיס במאה? 16 ברנסנס. גברים אופנתיים כמו הנרי השמיני או פרנסוואר ראשון מלך צרפת. היו מסובבים עם כיסוי מרופד כזה לאיבר הגברי זה היה מאוד בולט ומאוד דרמטי
זה הווה עצם מזמין דלת כזאת, זאת אומרת היה להם בגד כזה מלמעלה עד למטה, ואם אמרו צריכים להגיד להשתית
אנחנו באו למין כמו מכנסיים כאלה, לבריץ'ז או טרנקהוב זה נקרא, וזה היה כאילו באמת אפשר להוציא את העבר ולהכניס, אבל זה מאוד בולט, אוקיי? ביחס לכל...
הם ממש רואים את זה וזה ממש סמל פעלי כדי להראות שהגבר הוא גבר זאת אומרת זה ממש חלק זה לא רק עניין של פונקציונליות ובוא נעשה לנו את החיים יותר פשוטים
האמת שלפני כמה שנים אגב התפרסם איזשהו מחקר מעניין של איזושהי אנתרופולוגית שטענה שזה הייתה דרך להתמודד עם מחלות מין זאת אומרת הייתה בתקופה הזאת לפי תענתה מגפה של הגבת הטיפול הוא נורא מלכלך והאיבר מאוד רגיש ולכן כיסו את זה באותו קוטפיס ואם אני כבר מכסה אתה יודע בני האדם אם הם עושים משהו הם מנסים לעשות יותר יפה אז הם קישתו את הכיסוי הזה, אבל כמובן שזה מושך עוד יותר תשומת לב לאותו עובר שאנחנו מנסים לחסות עליו.
¶ הפיתוי באמנות: "עירום" מול "חשוף"
עכשיו אמרת מקודם שהרבה פעמים ציור של עירום הוא עניין שיש בה הרבה מאוד מהטכני נכון אני יודע לצייר את הגוף העירום על כל הכפלים שלו אבל זאת אומרת מתי קורה שמתחיל להיות באיזה גם אלמנט של פיתוי אוקיי הזכרתי את זה בבגד שהרבה פעמים הבגד נועד לכוון את המבט שלנו למקומות שאנחנו רוצים כדי למשוך את המגדר האחר או את המגדר שלנו
Selber mach schmeinieren. כי פיתוי כל הזמן היה.
Cluman, mon âme aura. لا تمنى بسل لا مشنه
כל תמונה ולא כל פסל. אם אתה אבל הולך למחקר של תולדות האומנות, אתה נגד הולך לשנות ה-50 של המאה ה-20, אתה רואה חוקרים שכותבים על האסתטיות של העירום. יש מה שנקרא באנגלית את ההבדל בין נוד לנקד. בואו נעשה את זה פשוט. הנוד. זה כשאתה לובש אירום. זאת אומרת, אירום הוא נורא אסתטי, הוא נורא קלאסי, הוא נורא מודליסטי. הנהיק את זה כשאתה רוצה מהמקלחת. זה נהיק את זה כאילו הגוף הטבעי. הנות זה הגוף האומנותי.
But also the same.
Nekon, ok, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak, ak.
العניין הוא שהבעיה בלהגיד שהנה תסתכלו על הציורים ברניסן של טיציאן של מיקלאנג'ל או you name it הציורים האלה מראים לנו את הנוד כי יש לנו כאן את המודליסטית והכל מאוד אסתטי וקלאסי העניין הוא מי שחולק על זה, אומר רגע, רגע, רגע, זה לא רק שבאותה תקופה, במאה ה-16, הם מסתכלים על הציורים האלה ואומרים, אך איזה אישה יפה ואיזה עירום אסתטי הם יכולים גם קצת להתחרמן מהאישה הזו עכשיו הרעיון הזה הוא לא רעיון רנסנסי והוא גם לא רעיון בכלל פרובוקטיבי אלא אתה יכול למצוא את זה גם בתקופה הקלאסית
בתקופה הקלאסית היה היסטוריון רומי, קראו לו פליניוס הזקן, למה הזקן? כי פשוט היה לו בן, אז הוא הצעיר, ופליניוס הפך להיות הזקן, הוא כתב ספר מאוד מאוד גדול, ההיסטוריה של הטבע בספר הענק הזה זה מין אנצקלופדיה ענקית של כל הידע שהוא בעצם צבר על העולם והוא כותב שם הפרק על אומנות ובפרק הזה הוא כותב على פסל יווני, הוא היה رומי מהראשונה לספירה, הוא כותב על פסל יווני, פסל של פרקסיטלס, פסל יווני, לפסל קוראים אפרודיטה מקנידוס.
Okay.
נכסה את עבריה, נקד ונוד, זאת השאלה. אבל הוא לא מתייחס לזה, כי יהיה למושגי מודרנית, כל הענוד והנקד. הוא אומר דבר אחר, הוא מספר לנו סיפור במשפט אחד. הוא אומר שגבר אחד ראה יום אחד את הפסל בכיכר העיר והוא כל כך התאהב בפסל הזה שלמחרת בבוקר מצאו על הפסל نه نه نه, עכשיו بلتינית, בוא ניתן לך את המילה הקטן, بلتינית. ما כולם? זאת אומרת שהוא בקיצור עבר שם הלילה סוער בינו לבין הפסל, הוא פשוט התאהב בפסל אין מה להאמר, הוא התחרמן מהפסל והוא פשוט עשה סקס עם הפסל והוא השאיר את המקולה
Et uh et d'autres.
¶ אמנות כפורנוגרפיה קדומה
כל מיני סיפורים מיתוסים למשל פיגמליון וגלטה על הנגר שעשה את הפסל של האישה והיא תאהב בה והלך לבנוס וביקש שתעשה לו את הפסל שתחיה את הפסל
הרבה בימים זאת אומרת האמנות הפלסטית יכולה לשלמש אותנו עוד לפני ימי הפונוגרפיה המצולד
אתה מבין? כן תחשוב אין להם פורנוגרפיה זה לפני אפילו המצאת הדפוס אין להם כלום תחשוב גם שאין להם אפילו תמרור ברחוב. הדימויים שהם רואים, זה פסלים וציורים. סטו. אז ברגע שאתה רואה אישה, אירומה, בוא נגיד גודל טבעי, קצת יותר, אבל בוא נגיד גודל טבעי. מרומן החלוטין בכיכר העיר
אוקיי, אחד הדברים שמאוד מאוד ברורים, ואגב הם נכונים עד ימינו, זה שברגע שמבינים שיש איזשהו אלמנט של פיתוי, ושאנשים משתמשים, وبגד כדי להדגיש את הגוף ההירום וכדי לרוצות לגרום לנו לדמיין את הגוף ההירום שנמצא מאחוריו אז מתחיל איזשהו משחק בלתי נגמר של חתול והאכבר בין נקרא לזה הכנסייה שהם קוד או הרשויות או המוסד הדתי לבין בני אדם וכל הזמן מנסים.
לחוקק חוקים וחוקי מותרות של למי מותר ללבוש דברים ולמי אסור, הרבה פעמים כדי לקעקע את המיניות הזו החוצה, למשל במאה ה-15 באזור בורגונדי וגם קצת באיטליה ובארצות השפלה, גברים היו הולכים עם הג'וקטים שלהם קצרצרים, קצרצרים, קצרצרים, על הרגליים היו להם מין סוג של غרביונים כאלה, הדוקים מאוד, היו רואים את הלמטה של הישבן, הכנסייה התחרפנה מהדברים האלה, הם גם נעלו נעליים שהיה להם חרטום ארוך מאוד ופל.
זה פעם קראתי על זה על הנעליים שזה כדי להדגש את זה שהם לא עובדים, שהם אצילים.
ذه נכון, כי זה נעלי מאוד לא נוכל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה, שזה ישיבה לאותם גברים, רגלי רקדנית ארוכות כאלה, ומאוד ארוטיות, וגם בחלק מהציורים של התקופה, אפשר ממש לראות את ההתחלה של הישבן, ויש הרבה מאוד... אנשים מהתקופה הזאת שמזדעזעים בכתבים מהפריצות הזאת שהולכת במלטחה הגברית אבל כשאתה חושב על זה היום תחשוב על כל מיני כוחות וגורמים שמנסים
והרבה פעמים גם מצליחים, למשטר את הלבוש, אוקיי? מתוך איזשהו רצון, לייצר איזושהי חסיצה, بين הגוף הערום שלמטה לבין הבאגד זאת אומרת הרבה פעמים מנסים לגרום לאנשים ללבוש בגדים שלא יאפשרו לנו לדמיין את הגוף הערום שמלמטה
¶ בגד כביטוי לאידיאל יופי ותשוקה
למרות שזה מדהים עכשיו מה שאתה אומר, אני פתאום חושב, נגיד היום אנחנו מדגישים, אנחנו מדגישים את הגוף גם למטה, גם למעלה, באותה תקופה היה להם איזה מין כל מיני... ז'קטים ומעילים ודברים כאלה שמתשתשים את החלק העליון ודווקא הגרביונים האלה הם מאוד אירוטים
אבל זה לא מדויק כי הג'קטים האלה במאה ה-15 היו עם כתפיים גבריות נורא גדולות במאה ה-16, 17, 18 נשים היו להם מכוכים מאוד עדוקים זאת אומרת, אחת הטענות ה... היא לא ב-100% נכונה, אבל היא ברובה נכונה, שהרבה פעמים כשאנחנו אומרים למישהו שהוא לבוש בצורה שמחמיאה לו, זה אומר שהבגד מצליח לייצב וליצור אשליה שמתחת לבגדים, יש גוף אידיאלי לפי אידיאל התקופה של היופי. כלומר, יש קשר מאוד עדוק בין מה שנחשב הגוף היפה בתקופה, למה שהבגד מנסה לעשות. I'm a goof, so that Fu McTino, Fo McDillo, Fumaceboto.
יותר מדגישת מה שאני אומר כי כאילו הרגליים לא צריכות הדגשה כי יש את הגרביונים והגרביונים הם what you see is what you get כאילו את החלק העיון אתה צריך לייצב פה תעשה כתפיים כמו, לא יודע, ב-80s עם האנשים וזה, ופה תעשה ככה, ופה תעצב לך איזה מותניים קצרות, אבל הרגליים הם תמיד פרפקט, אתה פשוט עם הגרבי, תשם לך את הגרביון עם אלה.
רגל אחת בצבע אחד, רגל אחת בצבע אחר, כן זה מאוד מקום בל. אבל עוד פעם אני חושב ש... אני מנסה לחשוב מתי היה הרגע שבו אמרו טוב, הוא לא צריך לזייף את זה. זאת אומרת, הרבה פעמים היו אלמנטים אירוטיים שהתכחשו לאירוטיות שלהם. אבל הייתי אומר שמאז המודרנה... האלמנטים האירוטים נמצאים שם בכוונה כדי שהם יהיו שם.
¶ אופנה מודרנית: סנסציה ושחרור
לא למשל שאתה חושב על המאה ה-19 או על המאה ה-20 במאה ה-20 זה מאוד נוכח שהרבה פעמים קולקציות של מעצבים נועדו לייצר איזושהי סנסציה אירוטית, בצורה שהיא לחלוטין מכוונת, שאנחנו חושבים למשל באופן מאוד בולט על ה-60s. אוקיי, כל היצור הזה של גוף ישו יותר נערי, חצאיות מיני, מעצבי בגדי ים, כמו רודי גרנרייך, בתקפת קפת יותר מאוחרת, שבגדי הים שלו היו מאוד פרובוקטיביים, הוא היה נחשב הראשון שעשה את החוטיני המתואם לגברים ולנשים. שמה ישראל. שמה ישראל.
זאת אומרת, בנקודה הזו וגם בתקופות יותר מאוחרות, עכשיו על ג'אניבר סאץ' בסוף שנות ה-90, אל תלבשות שכל כולה נועדה לעורר את היצרים בצורה מאוד מודעת
אבל מה שהוא עשה הוא לקח את זה צעד יותר קדימה כי הוא עשה את ה... אני זוכר שהיה סינדי קרופורד וקלודיה שיפר בתחילת ה-90s עם ה-S&M היה כל מיני רצועות אור וזה...
1992 אם אני לא מתבלבל הייתה לו את הבונדג' דרס הייתה סמלה מרצועות אור שככה לקחה השראה הרבה מאוד מ... סאדו מזו ומעולמות הפטיש והוא מאוד פרובוקטיבי לתקופתו ואני מזכיר בתקופה שלו היה גם את ג'אן פול גוטיה והיה גם את עירי מוגלר לקחת אלמנטים שמגיעים מעולם הפנטזיות, מעולם המיטות, ולשים אותם ככה על הראנוויי, זה הנחשב זאת אומרת, מאוד מאוד בוטה, וחדשני ותחשוב על זה שרק שנתיים לפני כן מדונה יצאה לסיבוב הופעות ולבשה את המחוך המפורסם.
מה זה אם את זה צייע מחודה? כן
כן, בדיוק, זה בדיוק אותה תקופה שפתאום על בשעת התחתונה ודברים מעולם ה-SNM יוצאים חוצה כאיזה חלק מאיזה liberation, איזה שחרור נורא גדול של... של הגוף, של אני כבר לא צריך לזייף את זה שאני מתלבש בשביל לפתות, אלא כמו שאומרת ואלרי סטיל חוקרת, אני מתלבש את הפנטזיה שלי.
fake it until you make
Or you make it your fantasy.
¶ דוד של מיכלאנג'לו: פרובוקציה ערומה
לא יודע, יש לי בראש, כל הדברים האלה שאתה אומר, פתאום מביאים לי איזה דימוי דווקא שקט ורגוע, של דוד של מיקל אנג'לו. כל האובר דוינג וכל הפרובוקציות ופתאום אני אומר אני פתאום חושב על המין פסל שכולנו חושבים שהוא כל כך יפה וכל כך קלאסי ובאמת הנוד כן, האירון הגברי הכי טהור אבל גם לא עושה פרובוקאציה
לא עם כל הכבוד אתה יכול להסתכל על הפסט של דוד על הנטורל זה לא אוקיי אני פעם אחרונה שבדקתי אנשים לא נראים ככה אוקיי אלא אם כן הם עובדים בשביל זה מאוד מאוד קשה אוקיי, אם אני אשים רגע את הכובע של התיאורטיקן אופנה על הראש, אז אחת הטענות זה ש... אין דבר כזה ניוד ונייקד. אנחנו כבני אדם אף פעם לא משאירים את הגוף שלנו במצב אפס. מי שלא מתלבש ומי שלא עושה דברים לגוף שלו, לא מייפה אותו, משנה אותו, פוצע אותו בשביל היום.
הוא לא חלק מהקהילה האנושית. אוקיי, תחשוב על זה שאם אתה רואה אדם לא לבוש וכולו פרוע ומעולם לא עשה שום דבר לגוף שלו, אתה חושב שהוא לא אנושי, אתה חושב שהוא לא איתנו. ולכן אין דבר כזה.
Sous-titrage ST' 501
ונפשית, ולכן כשאני מסתכל על פסק כמו דוד של מיכל אנג'לו, אתה רואה את כל הסימנים התרבותיים בתוך הגוף שלו, איך שהגוף שלו מסותט, באורך של הציפורניים, בתספורת שלו, הכל...
כן, נכון. אני יודע, כששמו את האפרופו פרובוקציה, כמשם פתאום חשבתי עליו, שהוא... מקלנג'לו עשה את הפסל שלוש שנים, בסדר? 1504 הביאו את הפסל לפיאצה דל הסניוריה בפירנצה, הציבו אותו יום בהיר בבוקר, אנשים קמים, הולכים לשלוט את המקיאטו שלהם.
פתאום הם רואים פסל יותר מחמישה מטר גובה רבק חמישה מטר זה שתי קומות של בניין של היום והם פשוט רואים פסל עירום לחלוטין של גבר תחשוב את זה לפסל הזה אין כמעט שום אטריבות עם שום סממנים שזה באמת דוד המקראי יש לא איזה מין רוגעת ככזאת עם אחורי הגב אם תסתכל טוב טוב בכף היד הסגורה שלו אתה תראה מלמה אתה רואים קצת את האבן שהוא מחזיק כי הוא מתכוון לי אחד מהמבקרים שם כתב חוסר עצניות של הקולוסוס, אפילו לא קראו לו דוד, קראו לו הפסל הענק, הקולוסוס, ואז הם מיד החליטו לעשות מעשה.
תקשיב, תקשיב לי טוב, הם החליטו לתפור 28 עלי זהב מסביב למבושב של דוד והעלים האלה, תחשוב מין חצאית מיני כזאת 28 עלי זהב מראשה יש לנו את זה ברוח ונחמד אולי אנשים מחכים באמת שהרוח תבוא קצת ופתאום יחשף שם משהו אבל כאילו וזה היה שם ככה כמה חודשים טובים כי זה היה too much בשבילם אז אני חושב גם The logo should be the colour and provocate him gumpa zaj ta provocative.
¶ עירום מגדרי ופוליטיקה באופנה
זה מתחיל שאתה אומרת, היחס להירום נשי והירום גברי באומנות המערב נקרא לזה, הוא דומה או שהירום נשי היותר נסבל מהירום גברי עוליו דווקא?
סתם, אני לא מנסה להרוויח זמן. אבל אני אתן לך דוגמה, נתתי דוגמה על האישה, על הגירוי המיני של האישה, אתה זוכר עם קליניוס, עם אפרודיטה. אני אתן לך לגבר בשביל ליצור איזושהי... לאזן. כן, כדי לאזן וליצור איזושהי הקבלה, כדי שתראה שיש בעיה גם עם הגוף הגברי וגם עם הגוף הנשי. והסיפור בכלל מספר לנו ג'ורג'ו וזארי, לאמצע המאה ה-16, הוא היסטוריון האומנות הכי מפורסם באותה תקופה, והוא כותב לנו סיפור.
על ציור של פרה ברטולומאו, לא אומן מאוד מפורסם, לא באייליסט, אין דיאט, ופרה ברטולומאו מצייר את סן סבסטיאן, אחד מהקדושים הנוצרים, בטח אתה מכיר את זה עם כל החיצים האלה שהוא עם לא בגדה והוא כזה עם שתי הידיים שלו כזה מלמעלה כזה באפיסת כוחות אין דיאט קצת אירוטי ג'ורג'ו וזארי מספר שנשים, הכנסייה הייתה פתוחה כמובן, גם לנשים גם לגברים, נשים נכנסות לכנסייה, רואות את סן סבסטיאן המאוד עירום חוץ מ... בדקיק ושקוף לאזור חלציו, מסתכלות עליו, נכנסות, זה וזרי מספר
שלושים שנה אחרי שהציור הזה צויר, נכנסות לוידוי אצל הקומר, ואומרות לקומר, קומר, תקשיב, הכל היה בסדר, עד שראיתי איצן סבאסטיאן. אבל מה לעשות? אני עכשיו מאוד מגורה מינית. מה לעשות? תקשיב את הקטח וזרי מסיים את הסיפור. בקיצור, הכברים מתאספים להם ואומרים, אוקיי חבר'ה, יש לנו בהם הציור הזה של פרה ברטולומאו, סן סבסטיאל נחמן יותר מדי את הנשים שמגיעות לכנסייה, מה נעשה עם הציור הזה? קומר אחד מצביע ואומר, יש לי רעיון, בוא נעביר את הציור הזה לבית הכמרים.
Thank you.
Vazari Sagata se pô.
מה קרה אצל הכמרים זה מעניין מה שאתה אומר שאני חושב על זה זאת אומרת על הפרובוקציה הגדולה האחרונה שאני זוכר בתעשיית האופנה היא קרתה לפני כמה שנים וזה היה באמת זאת אומרת הרבה פעמים מדברו על זה שבתעשיית אופנה הרום נשיעה יותר נסבל מאשר הרום גברי, במיוחד כשמדברים על הפלוס, על האיבר הגברי. ולפני כמה שנים, המעצב ריק אווינס, המעצב אמריקאי שפועל בפריז, פשוט הצעיד על המסלול דוגמנים שלו שום מין גלביות ארוכות, אבל אם חור באזור של החלציים, שהאיברים שלה,
דוגמנים ככה, השתלשלו החוצה בזמן התצוגה. אני זוכר שכאילו העולם, עולם האופנה לפחות, אבל זה גם מגיע לחדשות, עצר מלכת, וזה דווקא מעניין לחשוב על זה בהקשרים של פוליטיקה, כי המעצב נימק את זה, במובן הזה של אם אנחנו רוצים שחרור מגדרי, אז הוא חייב לעבור גם אל הארון הגברי שרוצה לטבוע את נוכחותו. ומיניותו בעולם, אז זה היה די מעניין בהקשר הזה, אבל מדובר בהחלט באמת זה נועז בהקשר הזה.
פרווקציה אחת באה אחרי השנייה בכל פרווקציה אנחנו אומרים וואו מה זה הדבר הזה איך לא חשבנו על זה איך זה קרה Продолжение следует...
¶ סיכום: עירום כמנוע לאמנות ואופנה
إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً إذاً הרום הוא למעשה חלק מהמכניזמים שבעצם מניעים קדימה את הדבר הזה שנקרא אמנות ואת הדבר הזה שנקרא אופנה, זאת אומרת כל הזמן ללכת קדימה להאז, לחזור אחורה, זה מייצר איזושהי תנועה קדימה, שקודם כל מאפשרת לנו לדבר פה, אבל נושאת לא מעט.
זה ממש מעניין. אחי, אני אהבתי, אני חייב להגיד, אנחנו כבר בסוף כאילו מותר להגיד כל מיני דברים מעניינים. לא, אני אחי, באמת היה לי מעניין כל העניין הזה של עירום. שיכול להיות גם אסתטי וגם מאוד אומנותי ומאוד הייתי קורא לזה תמים או טכני או גוף האדם היפה גבר או אישה. ומצד שני, כל הפרובוקציות וצנזורות וגירוי מיני וזה, זה לא משהו, העירום הוא אף פעם לא שקט, והוא אף פעם לא רק עירום. תמיד יש תחושה שיש עוד איזה משהו, עוד איזה סמל, עוד איזה אמת עירומה.
וואנס היית בן אדם עם תודה נתנו לך עלי תהנה זה אף פעם לא ייגמר Também da Guilô, também daqui soi. Daí a vóbeya.
Hasn't
🎵 Music