יבמות סה - י' באייר, 11 במאי

אם אישה הייתה נשואה פעמיים לשני גברים שונים, כל אחד במשך עשר שנים, ולא ילדה ילדים, אסור לה להינשא לשלישי (אם אין לו ילדים), כיוון שיש חזקה שהיא אינה מסוגלת להביא ילדים לעולם. ואם כן, הוא יכול להתגרש ממנה מבלי שיצטרך לתת לה את הכסף מהכתובה שלה. אם היא התחתנה עם שלישי ולא הולידה ילדים, האם שני הבעלים הראשונים יכולים לטעון שהם רוצים את כספי הכתובה בחזרה - האם ברור כעת שזו היא שלא יכלה להביא ילדים לעולם ולא הבעלים הראשונים? לא, כי אפשר לטעון שהיא נחלשה עכשיו וקודם לכן היתה יכולה להרות. אם נישאה לרביע ואז הולידה ילדים, האם היא יכולה לתבוע את דמי הכתובה שלה מהשלישי? לא, כי אם מתחילה עם טיעון כזה, השלישי יכול לטעון שהם מעולם לא התגרשו שכן הוא גירש אותה בטעות (הוא חשב שהיא לא יכולה להרות) וזה יהפוך את הילד שלה לממזר. רב פפא מקשה שאם כן, בית המשפט יתערב ויבטל את הגט הקודם. עם זאת, הם מסבירים שאולי היא נרפאה בינתיים אבל בעצם לא יכלה להרות בזמן שהיא נישאה לשלישי. אם האשה טוענת שהבעל עקר והבעל טוען שהאשה עקרה, מאמינים לה - למה? אם הבעל מעוניין לשאת אישה אחרת כדי להוכיח שהבעייה לא אצלו, האם הוא יכול לעשות זאת? ואם כן, אם יוכיח שהיא טועה, יוכל אז להתגרש מבלי שיצטרך לשלם את דמי הכתובה. מובאים מקרים אחרים של טענות הפוכות או שונות של כל צד (בעל ואישה) - למי מאמינים ולמה? יש ויכוח תנאי בשאלה האם אישה מחויבת בפרו ורבו. מה המקור לכל גישה? כיוון שאחד המקורות הובא על ידי רבי אלעזר ברבי שמעון, מובאות מאמרים נוספים שלו בנושאים אחרים בעניין מצוות התוכחה במי שלא יקבל אותה ושקר לשם שמירת השלום. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי נחלקו באיזו דעה יש לקיים לגבי נשים ומצוות פרו ורבו. הם מנסים לקבוע מי החזיק באיזו דעה. הם מוכיחים זאת מסיפור אחד, אך מנסים להביא הוכחה שנייה, אך היא נדחית. בהתייחס לדחיית ההוכחה השנייה מובאים מספר סיפורים על נשים שרוצות להתגרש מבעליהן בטענה שלא הצליחו להרות, ובכל מקרה האישה טוענת מדוע היא זקוקה לילדים, למרות שאין לה חיוב. תביעתה מתקבלת ובית הדין נותן פסק דין לאלץ את הבעל לגרש אותה. סיפור אחרון מסופר על יהודית, אשתו של רבי חייא, שהתקשתה עם תאומים ולאחר מכן התחפשה בפני בעלה כדי לשאול אם היא חייבת במצוות פרו ורבו. כשהוא אמר לה שהיא לא חייבת, היא שתתה חומר שהפך אותה לעקרה.