יבמות קכ - ו' בתמוז, 5 ביולי

הלימוד השבוע מוקדש ע"י טרי קריבושה לרפואת שלמה בן רבקה ושמעון.

השיעור היום מוקדש על ידי שרון רוס לרפואת חיה אסתר בת ברברה.

גיסות ששתיהן יכלו ליפול ייבום לבעל של השנייה אינן מאמינות זו לגבי זו. במקרה שבו יש רק שני אחים וכל אחת מנשותיה טוענת שבעלה נפטר - אנו מאמינים רק לכל אשה על העדות שלה ולכן כל אחת אינה יכולה להתחתן בשנית שכן מנקודת המבט שלה, ייתכן שהיבם עדיין בחיים. אולם אם היו עוד אחים והנשים עשו איתם ייבום, ומת היבם, כל אחת מהן רשאית להינשא בשנית, לדברי רבי אלעזר. האם זה בגלל שהוא סומך על גיסות שעלולות להיות צרות, וכנ"ל גם על צרות שנאמנו להעיד אחת על השנייה. או שזה בגלל שהוא סבור שאשה לא תקלקל את עצמה תוך כדי ניסיון להרוס למישהי אחרת ולכן, מכיוון שהם כבר עשו ייבום במקרה הזה על סמך עדותם, אפשר להאמין שהן לא משקרות. הגמרא מנסים לגזור את התשובה ממשנתנו ומברייתא אחרת, אך ההוכחות אינן חד משמעיות. אם אחד מעיד על מותו של אחר, צריך לראות מהאף ומעלה כדי לזהות את הגופה ולא סימנים אחרים בגוף. הם גם צריכים לראות אותם מתים למעשה ולא בדרכם למות. האם הם צריכים לזהות את הגופה תוך שלושה ימים מהמוות, מכיוון שהגוף משנה צורה ואולי לא ניתן לזהות לאחר מכן או שזה תלוי במצב? האם אפשר להסיק מהמשנה שסימנים אינם הוכחה מספקת לפי דין תורה? אם כן, זה סותר מקור אחר שמצביע על כך שכן! אביי טוען שזהו ויכוח תנאי כפי שניתן לראות ממקור אחר. רבא מסביר את הוויכוח התנאי על בסיס עניין אחר. מובאות מספר גרסאות לתשובתו של רבא - שכל אחת מהן מסבירה שיש ויכוח אחר בין השניים, אך היא אינה בנוגע לשאלה אם סימנים הם לפי תורה/דין דרבנן. אם רבא סבור שכולם סוברים שסימנים הם על פי דין תורה, כיצד ניתן להסביר את משנתנו? למה אנחנו לא יכולים לסמוך על סימנים כדי לקבוע את מותו של האדם? המשנה קבעה שאי אפשר לקבוע את מותו אם הם רואים אחד במצבים שונים שבהם סביר להניח שהם ימותו אבל עדיין לא מת. כיצד הגיוני המקרה של מגויד לאור המשנה באהלות א:ו, אשר נראה כי באותו מצב, ניתן להניח שהאדם ודאי ימות? אביי ורבא מתרצים בצורות שונות.