יבמות כג - כ"ז באדר ב. 30 במרץ
Episode description
רבי יוסי בר יהודה דרש מהפסוק "בת אשת אביך" שבו יש לשון אישות, להוציא מקרה של בת שנולדה מאביו עם שפחה כנענית או אישה לא יהודייה – שהיא לא נחשבת כאחותו לעריות. הגמרא שואלת מדוע מקרה זה לא נחשב אחותו, אך, אחרים שגם בהם אין אישות, נחשבים כאחותו, כגון, אחות שנולדה מחוץ לנישואין או ממערכת יחסים אסורה (חייבי לאוים או כרת). בסופו של דבר, רק האשה הלא יהודייה נדרשת מהפסוק "בת אשת אביך" ופסוק אחר משמש להוציא מקרה של שפחה. מהיכן דורשים חכמים את הדין לגבי אישה לא יהודייה (שכן הם משתמשים ב"בת אשת אביך" כדי ללמד שמי שיש לו יחסים עם אחותו שהיא גם בת אשת אביו נענש כפול)? הם דורשים את זה מהפסוק שאומר לא להשיא את בנותיך לגויים כיון שהם יסירו את בנך (נכדך) מהדרך. זה הפסוק שממנו אנו למדים שיהדותו של ילד עוברת על ידי האם. זה מוביל אותנו לומר שאם לגבר יש ילד עם אישה לא יהודייה, הילד אינו יהודי ולכן אינו נחשב לאחותו. אם אדם קידש אישה ואינו בטוח אם הוא קידש אותה או את אחותה, הוא צריך להתגרש משניהם. אם הוא מת בלי ילדים לפני שהוא מתגרש ממנה, אחיו עושה חליצה לכל אחת. אם יש לו שני אחים, אחד עושה חליצה עם אחת הנשים ואז השני יכול לעשות ייבום עם השנייה. מה אם שני האחים יתחתנו עם האחיות (אחד עם אחת והשני עם השנייה)? מה אם כל התרחישים האלה התרחשו עם שני גברים שונים שכל אחד קידש את אחת מהאחיות אבל לא יודע איזה מהם? המשנה מציגה את כל התרחישים במקרה הקודם, אבל עם שניים. הגמרא מנסה לבדוק אם אפשר ללמוד משהו ממשנתנו האם יש תוקף לקידושין שלא נמסרו לביאה, מקרה שבו אסור לגבר ולאישה לקיים יחסים זה עם זה.