סוטה כ - כ"ז בניסן, 18 באפריל

הדף היום מוקדש ליום השואה לזכרם של כל אלו שנספו בשואה.

הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לע"נ אביה ישראל בן מאיר ושרה.

סתירה נוספת מצוינת בין שני הברייתות המצטטות את דעתו של רבי עקיבא. אישה שמסרבת לשתות את המים ממקום של בריאות, אני מניחים שהיא מודה שהיא אשמה ולכן אינה שותה את המים. אבל מה אם היא חוזרת בה ורוצה לשתות את המים, האם אנו מניחים שהיא לא באמת הודתה מקודם ולא היתה מוכנה לשתות משום חרדה או לא? למים מוסיפים משהו מר כפי שנדרש מהפסוק. מה עושים במגילה ובמנחה אם האישה מסרבת לשתות לפני מחיקת המגילה? מה אם היא מודה שהיא אשמה לאחר מחיקת המגילה? אם היא אומרת 'איני שותה' לאחר מחיקת המגילה, מכריחים אותה לשתות. אם פניה הופכים לירוקים לאחר השתייה ועיניה מתחילות לבלוט, מיד מסירים אותה מבית המקדש כדי לא לגרום לטומאה במקדש. אם יש לה זכויות, אז היא יכולה לחיות עד שלוש שנים, תלוי בכמה זכויות יש לה. בן עזאי אומר שצריך ללמד את בתו תורה דווקא בגלל זה, כדי שלא תחשוב בטעות שמי הסוטה לא עובדים ותוציא לעז על מי הסוטה. רבי אליעזר חולק ואומר שמי שמלמד את בתו תורה מלמד אותה תפלות. רבי מאיר היה סופר והיה מוסיף לדיו קנקנתום כשהיה כותב ספר תורה כדי לוודא שלא יימחק שום דבר. ישנן גרסאות שונות לגבי מי היה המורה שלו בהתחלה שלא התלונן על הנוהג הזה ומי היה המורה השני שלו שהתנגד לנוהג זה שכן מגילת הסוטה צריכה להיות עם דיו שניתן למחוק. בגירסה אחת רבי עקיבא הוא המורה הראשון ורבי ישמעאל הוא השני, ובגירסה השנייה זה הפוך. האם ניתן לפתור את הסתירות בין שתי הגירסאות? שני תנאים חלוקים בשאלה האם רבי מאיר סבר שאפשר להוסיף קנקנתום לדיו לצורך כתיבת ספר תורה, רק לא עבור הקטע על הסוטה, או שהבעייה רק למגילה שנכתבה לטקס הסוטה ולא לקטע הזה בתוך ספר תורה. שורש המחלוקת הוא האם אפשר לקחת קטע שנכתב כחלק מספר תורה להשתמש בו לטקס הסוטה. האם זה מבוסס על עוד מחלוקת תנאים בשאלה האם יש לכתוב את מגילת הסוטה לשמה, לשם האשה הספציפית הזה? הצעה זו נדחית בשני אופנים. כשאמרה המשנה שצריך להוציא מיד את האשה מבית המקדש לאחר שתיית המים, לפי דעת מי נאמר הדבר? בתחילה הם מציעים שזה לפי רבי שמעון שסבר שמקריבים את המנחה לפני שתיית המים, אך המשפט הבא במשנה לא כרבי שמעון כי מדובר שהזכות תולה ורבי שמעון לא סובר שזכות תולה לה. הם מסיקים שהמשנה כשיטת רבי עקיבא שהסכים עם רבי שמעון לגבי הנקודה הראשונה וחלק על השניה. מאיזו טומאה הם דואגים כשהם מוציאים אותה מבית המקדש? אין זו טומאת מת, כיון שהיא עומדת מחוץ לעזרה ומותר למתים להיות בשאר אזורי המקדש שמחוץ לעזרה. הם מסיקים שזה חייב להיות מחשש שהבהלה לגוף משתיית המים עלולה לגרום לה לקבל מחזור והחשש הוא לדם נידה. לפי המשנה הזכות תולה בה עד שלוש שנים. משפט זה אינו תואם אף אחת מהדעות התנאיות בנושא, שכן יש אומרים שלושה חודשים, יש אומרים תשעה חודשים ואחרים אומרים שנים עשר חודש, ואך אף אחת לא אומר שהזכות תולה לשנתיים או שלוש שנים.