שבת לא

להלל היה הרבה סבלנות אפילו ענה לשאלות טפשיות של מישהו שבא במטרה להרגיזו בערב שבת כשהיה עסוק בהכנות לשבת. הגמרא משווה בין סבלנותו של הלל לעומת קפדנותוו של שמאי בכמה סיפורים שגרים שבאו לגייר עם תנאים מסויימים כגון לקבל רק תורה שבכתב, להיות כהן גדול, לדעת כל התורה כשעומד על רגל אחת. שמאי זרק אותם אבל הלל קיבלם וגרם להם לרצות ללמוד ותוך כדי הלימוד הם הבינו וקבלו את כל התורה. לזה שרצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת, הלל ענה לו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך והשאר פירוש." יראת שמיים זה הכי חשוב - יותר מלימוד תורה. ללמוד בלי יראת שמיים מתואר כקבלת מפתחות לחדר פנימי בלי לקבל מפתחות לחדר החיצוני. הרבה פסוקים מובאים כדי להראות את חשיבות יראת שמיים. מה הקשר בין כל זה לסוגיה של המשנה - כיבוי נרות לצורך חולה, וכו'? הגמרא חוזרת לדון במשנה - בדעת ר' יוסי שמתיר הכל חוץ מהחס על הפתילה. האם הוא מתיר הכל כי סובר כר' שמעון בעניין מלאכה שאינה צריכה לגופה? או כר' יהודה שמחייב? יש מי שדוגל בכל אפשרות ומתרץ את הקושי שיש באפשרות שהוא הביא.