נזיר נז - כ"ח באדר, 21 במרץ

הדף היום מוקדש ע"י ננסי קולודני לכבוד יום הולדתה של כלתה ליסה קולודני.

הדף היום מוקדש ע"י ריקי ואלן זיביט לע"נ חנה בת יעקב ורחל לאה. ולכבוד יום הולדתם של כלתם דבורה כהן זיביט וחתנם ג'יי בלומנרייך. 

כשאמר רבי יהושע לרבי עקיבא שההיגיון שלו טוב, אבל יש מסורת שגוברת על מסקנת הטיעון ההגיוני, האם המסורת שעליו דיבר היה שהנזיר לא מגלח על רביעית דם או שנזיר מגלח על עצם כשעורה? המשנה מביאה מקרה שמישהו אומר לשני נזירים שהוא ראה שאחד מהם נטמא אבל הוא לא יודע איזה מהם. מה הם עושים? לאחר שלושים יום שניהם מגלחים ומביאים שני קרבנות תוך התנייה שהאחד יחשב על טומאת הזה שנטמא והשני יהיה להשלמת נזירותו הזה שלא נטמא. שניהם ממשיכים באיסורי נזיר עוד שלושים יום ומביאים סדרה אחת של קרבנות, תוך התנייה שזה ייחשב למי שהיה טמא כהשלמה של נזירותו. אם היו שם שלושה אנשים (שני הנזירים וזה שראה שאחד נטמא), מדוע זה לא נחשב ספק טומאה ברשות הרבים שאנו פוסקים בו שטהור? עיקרון זה נלמד מסוטה שהייתה במקרה של ספק ברשות היחיד (עם שניים בלבד שנסתרו בחדר) ושם אנו פוסקים שהיא טמאה. הם מסבירים שהאדם שראה עמד מרחוק ולא היה למעשה באזור הישיר בו היו הנזירים ובכך מדובר ברשות היחיד. איך הנזירים יכולים לגלח מספק אם בכך הם עוברים על איסור לא תקיפו פאת ראשיכם? הלא רק אם יש חיוב של הנזיר באופן ודאי זה ידחה את הלא תעשה של בל תקיפו! שמואל עונה שהגילוח במשנה מתייחסת לאישה או קטן שאינם מצווים בבל תקיפו. מכאן ניתן להסיק שהוא סובר שבתו האיסור בל תקיפו, גם אסור לגלח את כל שיער הראש. יש אומרים שתשובת שמואל על הקטן והאשה נאמרה על משנה במשך שמדבר עם נזיר שספק נטמא ספק נצטרע וחייב ארבע תגלחויות. רב אדא בר אהבה ורב הונא חלוקים בשאלה האם אסור לגלח את פאות הראש של קטן. רב אדא בר אהבה מתיר ורב הונא אוסר. רב אדא שואל את רב הונא על פי דעתו, איך הפאות של ילדיו הורדו? ועל כך משיב רב הונא שאשתו, חובה, עשתה זאת. כי לה מותר - רק אסור לגברים שמצווים על בל תקיפו. תגובתה של רב אדא היא שחובה תקבור את ילדיה. בעוד רב אדא היה בחיים, כל ילדיהם של רב הונא וחובה לא שרדו בגלל אמירתו. רב אדא בעצמו סבר שהכל תלוי במי שגילחו לו את הפאות - אם הם אסורים, אז אסור לאחרים, אבל אם הם מותרים (כמו קטנים) אז מותר לכל אחד, אפילו לגברים.