נזיר נו - כ"ז באדר, 20 במרץ
Episode description
שתי שאלות נוספות מועלות נגד הבנתו של רב חסדא במשנתנו ממקורות תנאיים ואין פתרונות. קושי אחד בא ממשנה בהמשך לגבי מקרה של נזיר שספק נטמא ספק נצטרע. השני ממקור שמנסה להבין מניין לנו שימי צרעתו לא עולים למניין ימי נזירות. רבי אלעזר מסר בשם רבי יהושע שהטומאות שבגינן צריך הנזיר להתגלח הן אותן טומאות שחייבים בעונש כרת על כניסה לבית המקדש בטומאה. טומאות שהנזיר אינו צריך להתגלח בגינן, אין דין כרת אם נכנסים בטומאה לבית המקדש. רבי מאיר מעלה על כך שאלה - מדוע קטגוריית הטומאה האחרונה תהיה מקלה יותר מטומאת קלה של שרץ שעל טומאה ממנו חייבים כרת על ביאת מקדש? מדוע משנתנו אומרת שרבי אלעזר הביא דין זה בשם רבי יהושע כאשר בתוספתא נאמר שלמד מרבי יהושע בר ממל ששמע מרבי יהושע? אנו למדים מכאן שכאשר מעבירים הלכה בשם אדם אמצעי ששמע אותה ממישהו אחר, מזכירים את הראשון והאחרון ולא את האדם האמצעי שממנו למד. רבי עקיבא מטיל ספק בדין שנלמד קודם בפרק – שהנזיר לא מגלח על טומאה מרביעית לוג דם אפילו במגע ומשא. הוא שואל מהיגיון: אם עצם בגודל שעורה גורמת לנזיר להתגלח, למרות שהיא מעבירה טומאה רק במגע או במשא, ורביעית דם חמור יותר כי מטמא באוהל, הגיוני ברביעית דם יטמא במגע ובמשא! רבי יהושע עונה שאמנם ההיגיון של רבי עקיבא נכון, אבל יש מסורת ועל פי זה קובעים שעל רביעית דם אין הנזיר מגלח.