נזיר מו - י"ז באדר, 10 במרץ

הדף היום מוקדש ע"י רחל סאבין לע"נ אביה, שלום בן שמואל בציון יום השנה הראשון לפטירתו.

באיזה שלב בתהליך מותר לנזיר לשתות יין ולהיטמא למתים? יש ויכוח בין תנא קמא לרבי שמעון ובברייתא מופיע שחכמים סוברים כרבי שמעון ורבי אליעזר כתנא קמא. מאיפה כל אחד מהם דורש את שיטתו? רב אומר שהתנופה של הנזיר הוא מעכב ואם הוא לא מתבצע, אסור לנזיר לשתות יין וכו'. ישנן שתי גירסאות שונות של הדיון שנבעו מדברי רב אלו. בנוסח הראשון, לאחר שאלה לפי איזו דעה סובר רב, עונים שהוא סובר כרבי אליעזר ומסבירים שהיה עולה על הדעת שבגלל שהתנופה הקרבנות אחרים נחשב כשיירי מצווה ולא מעכב, גם כאן לא מעכב. ולכן רב היה צריך לומר שמעכב. שואלת הגמרא: האם התנופה באמת מעכבת? הלא רואים מברייתא לגבי נזיר שאין לו ידיים שאין זה חלק מהותי כי הברייתא משווה בין מי שאין לו לבין מי שיש לו ידיים - כשם שמי שאין לו ידיים יכול לסיים נזירותו בלי תנופה, כך מי שיש לו, יכול לסיים בלי להניף. הקושי נפתר בהבאת ברייתא אחרת לגבי נזיר שהוא קירח, ובכל זאת הגילוח עדיין חיוני - כך ניתן לומר בתנופה. לגבי הגילוח, מעבירים תער על ראשו של הנזיר הקירח וכך גם ניתן לעשות את התנופה עם הזרועות של הנזיר. בנוסח השני נשאלת השאלה על פי מי נאמר דברי רב ומעלים קושי עם כל צד כמו בנוסח הקודם. אבל כאן לא ניתנת תשובה. לאחר מכן ממשיכה הגמרא לפקפק בעמדתו של חכמים שמהם מבינים שתנופה לא מעכבת, שכן הברייתא לגבי אדם ללא ידיים ניתנת להבנה באופן הבא: מי שאין לו ידיים לעולם לא יוכל לצאת מהיותו נזיר בגלל שלא יכול לעשות תנופה, כמו כן, מי שיש לו ידיים אבל לא עושה תנופה לא יכול לסיים נזירותו. כדי לפתור את הקושי, מביאים את הברייתא עם הנזיר הקירח כדי להראות שההשוואה ניתנת רק כדי להסביר איך עושים את התגלחת למי שאין לו שיער – בדיוק באותו דרך – להעביר תער על הראש. ולא ניתן לערוך השוואה אחרת לעניין העיכוב. אבל רבי אבינא דוחה את הקושי כי הוא מסביר שיטת בית הלל בצורה הפוכה ממה שהבינו עד עכשיו – שצירך לגלח אבל אין לו תקנה וכשם שתגלחת מעכבת גם התנופה מעכבת. כיוון שהנזיר יכול להתגלח רק לאחר שמביאים קרבן אחד לפחות, מה קורה אם אחד הביא קרבן, גילח, הביא את שאר הקרבנות ואז הקרבן הראשון נפסל? מה אם כל הקורבנות הובאו, ואז הנזיר התגלח ואז אחד נפסל?