נזיר מח - י"ט באדר, 12 במרץ
Episode description
הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ אמנו מרים אלטמן ז"ל בציון 18 שנה לפטירתה.
הן על ידי הכהן הגדול והן על ידי הנזיר, הפסוקים רושמים רשימה של קרובים להם אינם יכולים להיטמא. בפסוקי כהן גדול, המילה "לאביו" באה להוציא מת מצווה, שאליה הוא יכול לטמא. המילה "לאמו" משמשת לגזירה שווה ללמוד מנזיר שהוא יכול לטמא להם בדרך אחרת, כל עוד אינם מתים, דהיינו זב או מצורע. מהיכן נדרש שנזיר יכול לטמא למת מצווה? ברייתא מביאה את דרשות שונות של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ראשית, רבי ישמעאל מנסה לדרוש זאת מהמילים "לאביו ולאמו" בנזיר, אך לאחר מספר קשיים (שרובם נפתרים, מלבד האחרון), הם מבינים ש"לאביו" דרוש לצורך קריאה פשוטה שאין לטמא לאביו והם דורשים את הדין של מת מצווה מלשון "ולאחיו". מה דורש רבי ישמעאל משאר המילים בפסוק? רבי עקיבא לומד את דין מת מצווה מ"לאביו ולאמו" כיוון שהוא משתמש במילה אחרת "מת" כדי להסיק שהנזיר אינו יכול להיטמא לקרובים. מה הוא דורש מהמילים האחרות של אותו פסוק?