נזיר מג - פורים - י"ד באדר, 7 במרץ
Episode description
הדף היום מוקדש על ידי בטסי מלמן לע"נ אביה, צבי מנחם מנדל בן שלמה ז"ל, הלורד מונדשיין, בציון 39 שנה לפטירתו (בי"א באדר).
הדף היום מוקדש לע"נ שייל בלוז שנפטר השבוע.
רבה אמר שאפשר לקבל מלקות פעמיים רק אם לאחר שנטמא נכנס לאוהל עם גופה שכן יש שני איסורי לא תעשה - אחד לא לטמא ואחר לא לבוא (להיכנס) לאוהל. אבל זה מנוגד לשיטת רבה בטומאה וטואמה כי הוא סובר שאם כבר נטמא, אי אפשר להחייב עוד פעם על טומאה - הוא כבר מחולל - כנ"ל כאן שהוא כבר נטמא לפני שנכנס לאוהל! רבי יוחנן מבחין בין בית לשדה. בבית: היה טהור כשנכנס והתחייב בביאה וטומאה בבת אחת בכניסתו ולכן אפשר להחייב על שניהם. אבל מי שנטמא בשדה ואחר כך נכנס לאוהל לא יהיה חייב פעמיים מהטעם האמור לעיל. אולם תשובה זו בעייתית ועולות בזו אחר זו מספר שאלות כגון, כשנכנסים לבית, נכנסת יד ראשונה או אפו, וכו' ובכך הטומאה באה קודם ביאה (שמתחייב כשרוב הגוף נכנס) ולא בבת אחת. בסופו של דבר, רב פפא עונה שאם אחד נכנס בתוך שידה תיבה או מגדל (בכך שחוצץ מפני הטומאה) ואז אדם אחר פתח אותו (כנראה לפי בקשת הנזיר, הסכמתו או בעזרתו) בזמן שהם היו בתוך הבית עם הטומאה, אז הטומאה והביאה התרחשו בו זמנית. מר בר רב אשי מביא תירוץ אחר - שנכנס לפני שהבנאדם מת (היה גוסס) ורק אחר כך מת, כשהנזיר כבר היה בפנים. תנא קמא ורבי חלוקים לגבי המקור בפסוק לדין שכהן גדול ונזיר יכולים להיות עם מישהו עד שהם ימותו בפועל ורק אסור להיטמא למת ממש. רבי יוחנן חושב שהוויכוח שלהם הוא רק לגבי הדרשה אבל אין הבדל פרטקי. אבל ריש לקיש סובר שאחד סובר על מיתה ממש והשני יאסור גם את הגוסס. רב חסדא אומר בשם רב שכהן הדיוט יכול ליטמא לקרוביו אבל רק בתנאי שהם שלמים ולא אם נכרת איבר. זה נדרש מהמילה "לאביו" - רק אם הוא שלם. הגמרא מעלה קושיות עליו משתי ברייתות המשם אפשר לראות שכהן יכול לטמא לקרוב שגופו אינו שלם. הפתרון הוא שהברייתות הולכות כפי דעתו של רבי יהודה ורב אינו סובר כדעה זו.