נזיר כב - כ"ג בשבט, 14 בפברואר

הלימוד השבוע מוקדש על ידי רות רוטנברג לע"נ בתה, תניאל גבריה מרגלית ב18 שנה לפטירתה. "את ממשיכה לחיות בתוכנו ולעורר בנו השראה."

שני מקורות נוספים (בסך הכל חמישה. כולל המקורות על נזיר כא) מובאים כדי לענות על השאלה - כאשר בעל מפר נדרי אשתו - האם הנדר נעקר למפרע או רק מרגע ההפרה. המקור הרביעי מוכיח מהנדר נעקר מההתחלה והמקור האחרון מראה בבירור שהוא מבוטל רק מרגע ההפרה. מר זוטרא ניסה לטעון שאפשר ללמוד ממקור זה תשובה לשאלה שהעלה רמי בר חמא על מי שאוסר חפץ על ידי התפסה לחתיכת בשר מקרבן שלמים. כשם שמעמד האשה משתנה כאשר הבעל מפר את נדריה (תחילה אסורה אחר כך מותרת), כך משתנה מעמדו של הבשר כאסור בתחילה ומותר לאכילה לאחר זריקת הדם. עם זאת, יש דעות חלוקות האם ההשוואה מדויקת או לא שכן הבשר עדיין שומר על רמה מסוימת של קדושה לאחר זריקת דם, בעוד שהאשה לא. בברייתא שהובאה קודם, הבדיל רבי שמעון בין שני מקרים - אחד שבו חברה של אשה אמרה "ואני" ואחד שבו אמרה "הריני כמותיך". הגמרא שואלת מה תהיה ההלכה אם החברה היתה אומרת "בעקבותיך"? מנסים לענות על השאלה ממקרה במשנתנו שהאשה אומרת שתהיה נזירה והבעל אומר "ואני", אינו יכול להפר, כי אם יפר, גם נדרו יתבטל, ובכך מוכיח ש"בעקבותיך" יגרום לביטול נדרו של האדם השני גם. הוכחה זו נדחית שכן ניתן להבין הסיבה שהוא אינו יכול להפר היא כי כאשר הוא אומר "ואני" הוא מקיים את נדרה. מתעורר קושי על המקרה במשנתנו שבו אומר הבעל "הריני נזיר ואת?" - והאשה עונה כן והוא מפר את נדריה, הוא עדיין נזיר. אולם בברייתא כתוב ההיפך. יש שתי דרכים לפתור את הקושי.