נדרים יג - י"ג בחשון, 7 בנובמבר
Episode description
הגמרא הציעה שהתשובה לשאלת רמי בר חמא היא תלויה במחלוקת תנאים בנושא בכור. אך היא דוחה אפשרות זו ומבינה את המחלוקת בדרך אחרת. המחלוקת על הבכור נובע מהבדל בפרספקטיבה לגבי הבכור - האם זה נחשב לדבר האסור (כי קדוש מרחם) או לדבר הנדור (כי יש חובה להקדישו)? מביאים ברייתא שקובעת שאם השתמש בכל לשון הנוגעת לקרבן, אם מסיימים "שאוכל ממך", אסור, "שלא אוכל ממך", מותר. נראה שהברייתא הולכת בעקבות רבי מאיר, אולם ממשפט אחר בברייתא, נראה שזה לא תואם דעת רבי מאיר. איך זה נפתר? המשנה דנה בעוד לשונות של התפסת נדרים בקרבן שרבי מאיר ורבי יהודה חולקים בהן. הגמרא מעלה כמה שאלות על עמדותיו של רבי מאיר לאור דעתו במקומות אחרים ואז פותרת את הקשיים. אם אחד אומר לאחר שפיו הוא קונם מלדבר עם השני, או ידיו יהיו קונם לא לייצר דבר בעבור השני או רגליו הן קונם מהליכה עם השני, הנדר תקף. כיצד ניתן ליישב זאת עם ברייתא הקובעת את ההבדלים בין נדרים לשבועות וקובעת שנדרים אינם חלים על דברים שאינם מוחשיים? המשנה אומרת שאם נודרים ומתפיסים בדבר האסור כמו אוכל לא כשר או משהו שעבדו בו עבודה זרה, אין זה נדר תקף. אם אוסרים על עצמו תשמיש מאשתו בלשון "את אסורה עלי כאמי," אף על פי שאין זה נדר תקף, חייב ללכת לחכם לבטל את הנדר על ידי פתח, בהסבר שאילו היה ידוע..., הוא לעולם לא היה נודר את הנדר. זה משמש כשיטת מניעה כדי שהוא לא ינדור שוב נדרים כאלה מתוך כעס. קשה לפרש דין אחד במשנה לפי ר' מאיר וגם לפי ר' יהודה - אז כפי איזה דעה מסתדרת המשנה?