נדרים כז - כ"ז בחשון, 21 בנובמבר
Episode description
קושי אחרון מועלה כנגד הסברו של רבא למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי על המקרה שבו מבטלים חלק מנדר. גם הקושי הזה נפתר. מובאת ברייתא שמתבארת גם לפי רבה וגם לפי רבא. המשנה מתארת מהו נדר אונסים, נדר שלא ניתן לקיים בגלל נסיבות שאינן בשליטתו. היה מקרה על איש שהיה מעורב בסכסוך עם מישהו וכשהלך לחפש ראיות נוספות לטובתו, הוא מסר לבית המשפט מסמכים שתומכים בטענתו והכריז: אם לא אחזור בעוד שלושים יום, המסמכים הללו יהיו בטלים. בסופו של דבר, הוא לא חזר בגלל נסיבות שאינן בשליטתו. רב הונא קבע כי המסמכים בטלים. מדוע שונה מקרה זה ממשנתנו - שם די באונס כדי להתיר את הנדר? רבא קבע כי אונס רחמנא פטרוה, התורה קבע שהוא פטור מאחריות. מדוע במקרה של גט, בכל זאת, זה לא כך (כשאחד אומר - הרי זה גיטיך אם לא אחזור לאחר שנים עשר חודש - ומת)? או למה זה שונה ממקרה שהאדם נותן גט ואומר הרי זה גיטיך אם אני לא חוזר תוך שלושים יום וביום השלושים הוא מנסה להגיע אבל אין מעבורת לחצות איתה את הנהר? בשני המקרים, הגט תקף למרות שהיה אנוס. בחזרתם לפסיקתו של רב הונא, שואלת הגמרא מדוע אין זה נחשב אסמכתא, עסקה שאין בה הסכמה מלאה להסדר שכן התוצאה אינה ברורה, הנחשבת כלא תקפה. האם זה שונה מאחר שבית הדין כבר מחזיק במסמכים? האם זה גורם רלוונטי? או שמא זה שונה בגלל שאמר בפירוש שצריך לבטל את המסמכים? הגמרא מסיקה שלגבי אסמכתא אנו פוסקים שזה קונה אבל רק כל עוד לא הייתה אונס, ונעשה קניין בבית דין חשוב. ישנן נסיבות מסוימות שבהן אפשר לעשות נדר שלעולם לא מתכוון לקיים, כמו למשל, למוכס או לרוצח.