נדרים כא - כ"א בחשון, 15 בנובמבר

ישנם ארבעה מיני נדרים הרשומים במשנה שאינם נחשבים כנדרים תקפים ולכן לא יצטרכו ללכת לחכם כדי להתירם. המשניות בהמשך יביאו דוגמאות לכל אחד מארבעת הסוגים. הסוג הראשון הוא זירוזין, נדרים המשמשים במשא ומתן, כמו נדר שלא אמכור/אקנה בפחות/יותר מסכום מסוים. ראשית, הגמרא מציעה שהמשנה נשנית לפי רבי טרפון כפי שהובאה על ידי רבי יהודה, לפיה נזירות לא יהיה יעיל אלא אם כן יגיד אמירה מוחלטת. אולם רבא מוכיח מלשון המשנה שזה יכול להתאים גם לאלו שחולקים עליו, שכן הלשון מעידה שמעולם לא התכוונו באמת למה שאמרו שכן מלכתחילה התכוונו להתפשר. הנדר לא קיים כי אין פיו ולבו שוים. רבינא שאל על מקרה שאחד נדר שלא ימכור בפחות מ-5 דינרים והשני לא יקנה ליותר מדינר. האם אלו נדרים תקפים או לא? ענה רב אשי ממשנה (נדרים סג) שבה אמר אחד לחבר שהזמין חבר לאכול בביתו "לא אשתה אפילו טיפת מים בביתך", והפסק הוא שמותר לו לשתות טיפת מים, שכן ברור שהכוונה הייתה לא לאכול ארוחה. לעתים קרובות אנשים מגזימים בדרכים האלו ולא באמת מתכוונים למה שהם אומרים. רבינא דוחה את ההוכחה ונשאר שאלתו. מובאים שני נוסחים שונים של דברי רב אסי האומרים שארבעת סוגי הנדרים הנזכרים במשנה צריכים היתר על ידי חכם או שצריך להתיר נדרים אחרים באופן שארבעה נדרים אלו אינם חלים, כלומר עם פתח (החכם מציע שאם האדם הבין בזמן הנדר ש____, האדם לעולם לא היה נודר) ולא בחרטה. מספר מקרים מראים גישות שונות להתרת נדרים - האם אפשר להשתמש בחרטה או רק בפתח? אמוראים חולקים - האם צריך צורה מוחשית יותר של חרטה, כגון, "אילו היו שם עשרה אנשים שהיו מפייסים אותך, האם היית נודר?" זה גם ויכוח תנאי. מובאים ארבעה מקרים של רבנים שהתירו נדרים על פי חרטה או על סמך פתח.