נדרים ע - י' בטבת, 3 בינואר
Episode description
אם הבעל/האב קיים את הנדר באומרו "קיים ליכי להיום", האם זה אומר שהוא מתכוון להפרו למחר? ואם זה אכן כך, האם הוא יכול לקיים להיום ואז להפר למחר? אם זה לא אפשרי, כי ברגע שמקיימים, אי אפשר להפר אםילו אם הקיום היה מוגבל בזמן, אם הוא אומר "מופר לך למחר" האם זה אומר "אני מקיים את זה היום ומיפר מחר" וזה לא תקף, או מכיון שלא השתמש בשום לשון קיום, ההפרה עובד? אם זה לא עובד, כי קיים ליום הראשון, שהוא היום הקריטי, מה אם אמר "קיים ליכי לשעה," האם יש להניח שהתכוון להגיד שהוא מיפר אותו לאחר מכן ואם כן ההפרה תוכל לעבוד במקרה זה שכן זה עדיין היום שבו הוא שמע את הנדר? הגמרא מנסה לענות על השאלה האחרונה ממשנה בנזיר אך התשובה נדחית. המשנה הבאה משווה את כוחם של האב והבעל בכל הנוגע להפרת נדרים. אם הבעל נפטר, האב יכול להפר את הנדר לבד (נתרוקנה רשות לאב), אבל אם האב נפטר, הבעל לא יכול להפר נדרים שנדרה לפני מותו (לא נתרוקנה רשות לבעל). אבל בעניין הבגרות של האשה, הבעל נמצא בעמדה חזקה יותר שכן הוא יכול להפר גם ברגע שהיא בוגרת והאב אינו יכול. מאיזה פסוק אנו למדים שאין הבעל מקבל זכויות בלעדיות להפר נדרים קודמים אם האב נפטר? מאיזה פסוק אנו למדים שהאב אכן מקבל זכויות בלעדיות להפר נדרים קודמים אם הבעל נפטר? מה בדיוק המקרה בו מתייחסת המשנה שבה הבעל יכול להפר אך ורק אם היא בוגרת? לא מדובר במקרה שהוא קידש אותה כשעדיין לא הייתה בוגרת ואז היא הפכה לבוגרת כפי שהגמרא לומדת מההיגיון (שנלמד המשוואה לדין אחר). אבל אם המקרה הוא כשקידש אותה כשהיא כבר הייתה בוגרת, זה גם בעייתי כי דין זה מופיע במשנה אחרת בהמשך הפרק? מובאים שני הסברים אפשריים המסבירים מדוע שתי המשניות מלמדות את אותה הלכה.