מועד קטן כא - ב' דראש חודש אדר א', א' באדר א', 2 בפברואר
Episode description
הלימוד החודש מוקדש ע"י שרון ודויד פורם לכבוד בת המצווה של בתם מיה וסיומה על סדר מועד.
הלימוד החודש מוקדש ע"י רות רוטנברג לזכר נשמת תניאל מילר ודויד זאב רוטנברג.
רב אשי שואל את אמימר על זה שהוא עמד כשקרע בגדו - האם למד את זה מאיוב א:כ שם איוב עמד כשקרע בגדו - כי גם בטקס חליצה כתוב שעומד ואומר: אני לא מעוניין לקחתה לאשה ובכל זאת, לא חייבים לעמוד. אמימר מבחין בין הפסוקים. גם רמי בר חמא לומד את הדין מאיוב, אולם מביאים נגדו עוד קושי והיא נלמדת בסופו של דבר מדוד המלך. האם יכול להיות שדוד נהג מעבר לדין ולא לפי הדין? מביאים ברייתא המונה את האסור לאבל. למרות שאבל אינו יכול ללמוד תורה, אם הקהילה צריכה אותו, הוא יכול ללמד, כמו רבי יוסי בציפורי. אי אפשר ללמד במצב הזה ישירות דרך מתרגם. למה? האם אפשר להניח תפילין בשבעה? מה הוויכוח התנאי בנושא זה? באילו פסוקים משתמשים כדי להוכיח כל דעה? מרגע שמותר להניח אותם, אם יבואו אנשים חדשים שאינם יודעים באיזה יום התחיל השבעה, האם הוא יכול להשאירם עליו או שצריך להסירם? גם זה נושא לוויכוח. כפי מי סובר עולא? הגמרא מנסה להבין טוב יותר איך הוא פוסק. רבא סובר שאחרי היום הראשון אפשר להניח תפילין. איך זה עובד עם הפסק שלו על אבלות לפני יום טוב - שצריך שלושה ימים כדי שהחג יבטל את תקופת האבלות? דיני אבלות אחרים נעשים קלים יותר לאחר שלושת הימים הראשונים. באיזו דרך? אי אפשר לשאול שלומם של אחרים בשלושת הימים הראשונים. אם כן, כיצד עשה זאת רבי עקיבא ביום הראשון לאחר פטירת בניו? הגמרא מביאה מספר מקורות שונים הדנים במסגרות זמן שונות של אבל – מתי הוא יכול/לא יכול לשאול בשלום אחרים ולהשיב כשנשאל לשלומו. לאחר שעובר זמן מסוים - שנה לאובדן הורה ושלושים יום לאובדן קרוב משפחה אחר - לא ראוי לנחם את האבל שכן הוא פותח מחדש את הפצע. אבל אפשר להזכיר את זה בעדינות בלי לדבר מפורש על זה. אם קרוב משפחה אחד מגלה על המוות של בן משפחה מאוחר יותר מקרובי המשפחה האחרים, האם אותו אדם סופר את ימי השבעה שלו עם האחרים או מהרגע ששמע? במה זה תלוי?