כתובות יח - כ"ה בתמוז, 24 ביולי

מדוע לא הזכירה המשנה מקרה של מי שטען כי לווה כסף מאחר, אך כבר פרע את החוב? למה המשנה לא הזכירה את המקרה של אחד שאמר: אבא שלך הלווה לי כסף אבל החזרתי לו חצי? רבי אליעזר בן יעקב וחכמים חלוקים לגבי אותו מקרה - מה כל אחד סובר ולמה? מדוע זה שונה ממקרה רגיל של מודה במקצת, מי שמודה בחלק מהטענה (שחייבים שבועה)? המשנה מביאה מקרה נוסף שבו מאמינים לבעל דין משום הפה שאסור הוא הפה שהתיר. המקרה עוסק בקיום חתימות עדים על שטר. כשהעדים עצמם אימתו את חתימותיהם, הם טענו שהם נאלצו לחתום משום אונס או שהיו קטנים או פסולים. רמי בר חמא מגביל את אחד ממקרי המשנה אך ישנן שתי גרסאות באיזו מהן הוא מגביל. איך מסתדרת המשנה עם העיקרון כיון שהגיד, שוב אינו חוזר ומגיד, שברגע שהעידו אי אפשר עוד לשנות את עדותם? איך זה עובד עם העיקרון שאדם לא מגיע לבית המשפט ומרשיע את עצמו? הגמרא מביאה ברייתא עם מחלקות בין רבי מאיר חכמים לגבי ההלכה במשנתנו. הגמרא מתקשה להבין דעת רבי מאיר.