כתובות טז - כ"ג בתמוז, 22 ביולי
Episode description
יש מקרה שרבי יהושע מסכים עם רבן גמליאל - אם אחד מחזיק בקרקע ואומר לתובע "שדה זה של אביך אבל אני קניתי ממנו", הטענה מתקבלת, כ"הפה שאסר (הודה שזה שייך לאחר) הוא הפה שהתיר (אבל רכשתי אותו)." הדבר נכון רק אם לא היו עדים המעידים על כך שהוא היה שייך לאביו. במקרה הראשון במשנה, לגבי אשה שאבדה כתובתה וטוענת שהיא היתה בתולה ואמורה לקבל 200 זוז והבעל טוען שלא הייתה בתולה ורק מקבלת 100, ההלכה היא שרק אם היא מביאה עדים, היא תוכל לגבות מאתיים. האם זה לא לפי שיטת רבן גמליאל או שהיה מסכים עם רבי יהושע במקרה זה? האם ניתן להוכיח מלשון המקרה השני במשנה "רבי יהושע מודה" שבמקרה הראשון, מודה רבן גמליאל לרבי יהושע? לא! מכיוון ששפה זו מפנה חזרה לפרק הקודם. לאיזה מקרה בפרק הקודם? מדוע מסכים רבי יהושע במשנתנו שמאחר שיש מיגו (מאחר שניתן היה לטעון טענה טובה יותר ולא עשה כך, סביר להניח שהוא דובר אמת), נוכל לקבל את הטענה, אך במקרה בפרק ראשון, הוא לא מקבל טענת מיגו? אם נניח שרוב הנשים הן בתולות לפי הנישואין, למה אנחנו צריכים עדים שהיא הייתה בתולה? אם הכתובה נאבדה, מדוע איננו חוששים שהיא תובעת את הכתובה שלה בפעם השנייה לאחר שכבר גבתה אותה בבית דין אחר קודם לכן ועכשיו משקרת שהכתובה אבדה? ניתנות שתי תשובות. אילו מנהגים נוספים היו נהוגים בחתונת בתולה?