כתובות טו -כ"ב בתמוז, 21 ביולי
Episode description
רב מניח שהמשנה קבעה שסיפור האונס במשנה התרחש ביום השוק בציפורי כאשר לא רק רוב יהודים בעיר אלא גם רוב יהודים עוברים לשם למכור את סחורתם. הפסיקה היא לפי רבי יהושע שקבע שבמקרה שיש שני רובים, אפשר להניח שהאונס היה יהודי והאשה יכולה להתחתן עם כהן. יש להתיר ברוב העוברים בעיר כדי להתיר לאשה להינשא לכהן כיון שהם רוב חולף, בניגוד לרוב העיר שנקבע במקומה ולכן, אין דיני רוב רגילים. אולם הרבנים גזרו שלא להתיר לפי רוב העוברים בעיר גזירה משום רוב הקבועים בעיר. זה שונה מדינים של תשע חנויות כשרות וחנות אחת לא כשרה ונתח בשר שאנחנו יכולים להתלבט מאיזו חנות הוא הגיע. אם נתח בשר ברחוב, אנו הולכים אחר רוב החנויות ומתירים זאת, למרות שיש לנו רק רוב אחד. הסיבה להחמיר בענייננו זה בגלל שעשו מעלה ביוחסין. רבי זירא קבע שכאשר פריט נמצא במקומו - כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - (כמו שנרכש נתח בשר מאחת החנויות ואינו יודעים מאיזו), איננו יכולים לנהוג בכללי הרוב - במקום זאת, אנו אומרים שהוא כשר או לא כשר - סיכוי של 50/50, גם לחומרה וגם לקולא, בהתאם למקרה. הגמרא מוצאת מקרה שבו היינו פוסקים לקולא. מהו המקור בתורה לדין כל קבוע כמחצה על מחצה דמי? פסוק מהתורה דברים יט:יא. רב חייא בר אשי אומר שרב פסק כמו רבי יוסי שהילדה שנאנסה מותרת להינשא לכהן. רב חנן בר רבא אומר בשם רב שזה היה מקרה מיוחד (הוראת שעה) ואין ללמוד משם הלכה להתיר על פי רוב. רבי ירמיה מניח בשלב זה שרב חייא בר אשי סבר שרב פסק כרבי יוסי אפילו ברוב אחד בלבד ומעלה קושי נגד זה מתוך אמירה שאמר רב עצמו לגבי המשנה במכשירין ב:ז המציינת כי ביוחסין צריך שני רובים. אולם הגמרא מזכירה לו שרב עצמו הבין שלמקרה בו פסק רבי יוסי יש שני רובים. אם כן, רב חנן בשם הרב ודאי פוסק לקולא - ובמקרה זה הוא קובע שרבי יוסי התיר רק על פי שני רובים במקרה זה, אבל באופן כללי, די ברוב אחד. הבנה זו אינה מתיישבת עם האמירה שאמר רב לגבי המשנה שלנו (שמדובר שני רובים). איך הגמרא מסבירה את דבריו? אם לאחר מוות או גירושין אין לאשה את הכתובה ביד והיא והבעל (או משפחתו) טוענים טענות שונות בשאלה האם הייתה בתולה כשנישאה והאם הכתובה שלה הייתה 200 זוז או 100, כיצד פותרים זאת?