כתובות נו - ד' באלול, 31 באוגוסט

מה שורש הוויכוח בין רב לרבי נתן - האם פוסקים כר' אלעזר בן עזריה לגבי הגובה כתובתה כשהיא ארוסה - האם היא מקבלת רק את ה-200/100 זוז, אך לא את התוספת? בדורות מאוחרים יותר התחבטו גם בשאלה כיצד לפסוק במקרה זה. אולם הגמרא מסיקה שאנו פוסקים כרבי אלעזר בן עזריה. רבין שאל על מקרה שבו עשו את החופה אך לא נבעלו, האם זה יהיה דומה למקרה של מאורסת או לא? רב אשי שאל מה אם היא הייתה נידה בזמן החתונה ולכן לא יכולה להיבעל, האם זה יהיה דומה גם למקרה של מאורסת? רבי יהודה סבר שאשה יכולה לכתוב שקיבלה חלק מכספי הכתובה, גם אם לא באמת קיבלה. שתי שאלות מועלות נגד דבריו. ראשית, דעתו קובעת שניתן לכתוב שובר/קבלה. אולם לגבי הלוואה, רבי יהודה אינו מתיר לכתוב שובר אם ההלוואה נפרעה בחלקה, כי אולי הלווה יאבד אותו והמלווה ידרוש את מלוא הסכום. רבי ירמיה ואביי מביאים כל אחד תשובה אחרת. השאלה השנייה מבוססת על דיוק מדברי רבי יהודה. הוא קובע כי האישה יכולה לכתוב את מחליתה בשטר, אך לא בעל-פה. יש להניח שזה בגלל שהיא מתנה על מה שכתוב בתורה. זה סותר דברי רבי יהודה עצמו במקור אחר שאומר שניתן להתנות על מה שכתוב בתורה בעניינים כספיים. זה נפתר בכך שכתובה היא דרבנן לפי ר' יהודה והרבנים היו צריכים לחזק את דיני דרבנן יותר מאשר את דיני התורה כדי שאנשים לא יזלזלו בדבריהם. כנגד תשובה זו מועלות שאלות ממקורות אחרים ועל מנת לפתור אותן, התשובה מוגבלת למקרים ספציפיים של דיני דרבנן. רבי מאיר חולק על רבי יהודה ואינו מתיר לתת לאישה כתובה בפחות מהסכום הנדרש באופן שהתיר רבי יהודה. מלשון רבי מאיר במשנה מסיקה הגמרא שאם התנה תנאי שהאשה הסכימה לו, ניתן לגבות את מלוא הכתובה שכן התנאי בטל, למרות שזה עדיין נחשב לבעילת זנות. הסיבה לכך היא שלדעתה אין חוזה נישואין מלא ואינה מוגנת מפני גירושין מהירים ולכן רואה בכך לא נישואים אמיתיים. נשאלת שאלה נגד רבי מאיר שאומר שאין להתנות נגד מה שכתוב בתורה, ואפשר לדייק שמותר להתנות נגד מה שחכמים קבעו (שזה כולל כתובה)? התשובה היא שרבי מאיר סבור שכתובה היא דאורייתא. מובאת ברייתא שמוסיפה את דעת רבי יוסי - שאפשר להתנות פחות בכתובה. מועלית נגדו סתירה מברייתא אחרת אך מבחינים בין המקרים.