כתובות ע - י"ח באלול, 14 בספטמבר

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לעילוי נשמת אביה, הרשל צבי שלמה חיים בן דינה שרה ופסח.

בהלכה שהובאה בפני אילפא בדבר הדרך שקבע אב כשנטה למות להעביר מזונות לבניו, אנו פוסקים שלא משנה מה לשונו, אנו נותנים לבנים את הכמות הדרושה להם למזונות. איך זה מתאים לפסיקתו של רבי מאיר שמצווה לקיים דברי המת? המשנה בגיטין נט אומרת שכשהילדים גדולים מספיק כדי להבין את המשמעות של מכירה, מכירתם תקפה, עוד לפני שהגיעו לגיל בגרות. עם זאת, זה מוגבל למקרה בו האב לא הקים אפיטרופוס שימונה על הירושה שלהם. דין זה נלמד ממשנתנו. מי שנודר לאסור על אשתו ליהנות ממנו, האם הוא יכול להישאר נשוי לה? אם כן, איך היא משיגה מזונות? באיזה שלב אנחנו מתעקשים שהוא יתגרש ממנה? אילו סוגים נוספים של נדרים שבעל יכול לעשות נגד האשה הם עילה לגירושין? כיצד יכול הבעל בכלל לנדור נדר שיאסר עליה ליהנות ממנו אם הוא חייב לספק לה מזון? על מנת לענות על שאלה זו, מניחה הגמרא שהמשנה מתייחסת למקרה ייחודי בו הבעל אמר לה לא להעביר לו משכורתה והוא לא ישלם עבור מזונות. הצעה שנייה היא שהמקרה הוא כאשר נשבע בתקופת אירוסיהם, בטרם התחייב לשלם עבור מזונות, ובינתיים הגיע הזמן שהוא אמור לינשא לה ואז הוא כבר אחראי לשלם עבור מזונות. אפשרות שלישית היא שהיא הייתה מאורסת ואז הם התחתנו. אפשרות זו נדחית. לפי המשנה, אם נדר שלא תהנה ממנו עד 30 יום, מקים מישהו אחר שיעביר לה מזונות. איך זה יכול לעבוד אם בסופו של דבר היא מרוויחה בעקיפין מהבעל שכן האדם האחר פועל כשליח של הבעל? רב הונא מסביר שהאדם לא פועל בתור שליח הבעל אלא בכוחות עצמו כי הבעל אומר, "כל הזן אינו מפסיד". למרות שהבעל יפצה אותו אחר כך, האדם עושה זאת מתוך הבחירה שלו. יש כמה קושיות על דברי רב הונא אך נפתרות.