חגיגה טו - כ"ד באדר א, 25 בפברואר
Episode description
הדף היום מוקדש ע"י ויטי רוזנצווייג קונס לרפואת מתתיהו בן רוזה ושרה בת ויטי.
הדף היום מוקדש ע"י סיגל ספיצר לכבוד אבי פלמהולז.
כיצד הצליח רבי עקיבא לראות/לזהות את הקב"ה? מספר פסוקים מובאים על ידי רבנים שונים כדי לנסות לענות על שאלה זו. בברייתא, מביאים השוואות בין מלאכים ושדים, ובין מלאכים ובני אדם - באילו אופנים בני אדם דומים למלאכים ובאילו דרכים לבעלי חיים? מדוע אי אפשר להרהר במה שקרה לפני הבריאה? שני הסברים שונים מובאים כדי להסביר את השורה במשנה, מי שלא חס על כבוד קונו, ראוי לא שלא בא לעולם. האם הכוונה היא למי שמביט בקשת (מה רע בזה?) או למי שחוטא בסתר. לא רק שאין להסתכל בקשת, אלא גם אסור להסתכל על נשיא או כהנים בבית המקדש בשעה שמברכים את העם. אל תאמין ליצר הרע אם הוא אומר לך לחטוא והקב"ה ימחול. מי שחטא בסתר, מי יעיד עליהם שחטא? ניתנות מספר תשובות. המשנה מביאה את הוויכוח הקדום ביותר שנפרש על פני כל דורות הזוגות, בשאלה האם מותר או אסור לסמוך על קרבנות ביום טוב. זוג הרבנים האחרון היה הלל ושמאי - אבל לפני ששמאי בא היה מנחם, אולם הוא הודח מתפקידו - מדוע? רבא ואביי מביאים כל אחד הסבר אחר. הסדר שבו מוזכרים הזוגות במשנה מראה מי שימש כנשיא ומי כאב בית דין. עם זאת, יש ויכוח על אחד הזוגות - מי שימש באיזה תפקיד. מביאים ברייתא שמנסים להתאים לאחת הדעות, אבל בסופו של דבר זה לא חד משמעית. הברייתא מספרת את סיפורו של יהושע בן פרחיה שדן מישהו למוות כעד זום באופן שגוי, בניסיון להוציא מדעה של הצדוקים, ושמעון בן שטח תיקן אותו כי טעה בעניין אחר. מכאן ואילך הוא היה מוכן לפסוק רק בנוכחות שמעון בן שטח. רבי יוחנן מוכיח ממשנתנו שאין להקל ראש בתקנות דרבנן, כגון שימוש בבהמות ביום טוב/שבת. הגמרא מנסה להבין טוב יותר מדוע אמר רבי יוחנן את זה ומה באמת התכוון לומר. רמי בר חמא מסיק מרבי יוחנן שסמיכה צריכה להיעשות עם כל כוחו של המבצע, הגמרא מפקפקת בכך בהבאת ברייתא לגבי פטור נשים מסמיכה וזה שהתירו בכל זאת לנשים לעשות זאת אם רצו. אם סמיכה היא בכל כוחו, איך יכלו להתיר לנשים "להשתמש" בחיות מוקדשות אם הן לא היו חייבות?