חגיגה ג - שבת י"א באדר א, 12 בפברואר
Episode description
זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.
הדף היום מוקדש ע"י טרייסי אקנר לרפואה שלמה של שפרא הדסה בת חנה ושמעון בן ציפורה.
הגמרא קובעת שמי ששומע אך אינו מדבר ומי שמדבר אך אינו שומע פטור ממצוות "ראייה" - לבוא לבית המקדש ולהביא קרבנות עולת ראייה אך חייב בקרבן חגיגה. פטור זה נדרש על ידי גזירה שווה מפסוקי הקהל. איך דורשים שאדם זה פטור מהקהל? רבי תנחום מזכיר גם אנשים אחרים הפטורים - מי שחרש באוזן אחת, מי שיש לו רגל אחת. מאיפה אלו נלמדים? מסופר (כולל בתוכו דרשה על הקהל) על רבנים שהלכו לבקר את רבם, רבי יהושע, בחג והוא ביקש שיספרו לו איזה דרשות שמעו בבית המדרש. בתחילה הם מהססים, אך לאחר זמן הוא משכנע אותם והם מספרים לו מה שלמדו מרבי אלעזר בן עזריה. הדרשה הראשונה היא למה מביאים ילדים להקהל. הדרשה השנייה מסבירה את מערכת היחסים הדו-צדדית הייחודית בין הקב"ה לעם ישראל. השלישי הוא הסבר לפסוק בקהלת יב:יא המשווה את דברי הרבנים לדורבנות ולמסמרים. יש תיאור יפה על החשיבות והיופי של לימוד תורה. סוף הפסוק מתייחס לריבוי הדעות השונות בין החכמים (הללו מטמאים הללו מטהרים, הללו אוסרים הללו מתירים). אם זה המקרה, מה התפקיד שלנו כלומדים - איך להבין מתוך במכלול מה צריך לעשות? מדוע היססו אותם רבנים לומר לרבי יהושע את הדרשות שהם שמעו בבית המדרש? החשש שלהם נבע מסיפור אחר שבו מישהו היה במצב דומה - הלך לבקר את רבי אליעזר - ולאחר ששיתף את מה שקרה בבית המדרש, רבי אליעזר מתפלל שיתעוור וכך קרה. למה?? הסיפור מסתיים בכך שהוא מקבל את הראייה בחזרה. הגמרא חוזרת לדון במשנה ומבררת כיצד נוכל לקבוע מתי מישהו נחשב כשוטה, שגם פטור ממצוות ראייה?