ביצה לא - כ"ה בתשרי, 1 באוקטובר

המשנה קובעת שמותר להביא עצים להסקה ביום טוב מעצים שנאספו בשדות או שמפוזרות בקרפף, מתחם המשמש לאחסון. רבי יהודה ורבי יוסי חלוקים בשאלה האם הקרפף צריך להיות קרוב לעיר או יכול להיות רחוק יותר (אבל בתוך תחום שבת) אך נעול. רב יהודה בשם שמואל התיר רק להביא מעצים שנאספו בקרפף. מכיוון שדבריו סותרים את המשנה, הגמרא מסיקה שהמשנה חייבת להיות דעתו של יחיד ומסיקים שזה כשיטת ר' שמעון בן אלעזר, וחכמים חולקים עליו. האם רבי יוסי קבע היקל, שאפשר לאסוף עצים סמוך לעיר ממקום לא נעול, ומרחוק יותר רק אם הוא נעול, ורבי יהודה דורש קרפף נעול קרוב לעיר בלבד? או שמא רבי יהודה אינו דורש מקום נעול ורבי יוסי מקפיד לדרוש מקום נעול אפילו סמוך לעיר, למרות שהוא מתיר זאת גם רחוק יותר מהעיר? הגמרא מקבלת את הפרשנות הראשונה. אי אפשר לבקוע עצים מקורות שהופרשו לשימוש לבנייה, ולא מקורה שנשברה ביום טוב. אבל אם יש לאדם עצים שמותר לבקוע, יש לבוקעם עם קופיץ ולא עם קרדום (גרזן), מסור או מגל, כלים המשמשים בדרך כלל לבקיעת עצים. לדברי רב יהודה בשם שמואל, הבעייה בקורות זה שהם מוקצה. האם יש צד של הקרדום שאפשר להשתמש בו או צד של הקופיץ שלא ניתן להשתמש בו? ישנן שתי גרסאות שונות של דבריו של הרב חיננא בנוגע לכך. באחד הוא מגביל את איסור השימוש בקרדום, באחר, הוא מגביל את היתרו של הקופיץ. אם בית מלא בפירות ואין גישה להיכנס, לא ניתן לקחת פירות משם ביום טוב אבל אם הקיר נשבר ויש גישה, אפשר לקחת משם. לדברי רבי מאיר, אפשר אפילו לשבור את הקיר. מדוע רבי מאיר אינו מודאג ממלאכת סותר? מסבירים שכנראה שלבנים לא היו מחוברים אלא עמדו זה על גבי זה. וההקילו בדינם ביום טוב משום שמחת יום טוב. לגבי האיסור סותר, שמואל פוסק על פריקת חבלים המהודקים לקרקע או לכלי. הוא מבדיל בין השניים לגבי האופן שבו אפשר לעשות זאת, אולם הוא אינו מבחין בין שבת ליום טוב. הגמרא מעלה נגדו קושי מברייתא שבה יש הבחנה בין שבת ליום טוב בנוגע למקרה זה. הגמרא מציעה שאולי היא קשורה לוויכוח בין רבי מאיר לחכמים במשנתנו, אולם ההצעה נדחית.