בבא קמא פז - י"ח בשבט, 28 בינואר
Episode description
דעתו של רבי יהודה לגבי עיוורים (סומא) מופיעה במספר ברייתות. ברייתא אחת מרחיבה את הפטור של עיוורים מדינים (דיני ממונות) ואחרת מרחיבה לפטור מכל המצוות. רב יוסף, שהיה עיוור, התרגש בהתחלה לשמוע על דעה זו ואמר שאם נפסוק כשיטתו הוא יחגוג כי זה אומר שהוא מקיים מצוות שעליהן הוא פטור והוא הניח שיקבל על זה שכר גדול יותר. לאחר ששמע את רבי חנינא אומר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, קיווה שההלכה לא הלכה לפי דעתו של רבי יהודה. המשנה משווה בין ההלכות לאדם המזיק אדם לבין בעל חיים המזיק באדם. המשנה מפרטת גם מקרים שבהם אדם פטור מתשלום כיוון שחייבים גם בעונש מוות, כגון בחובל בהוריו ועשה בהם חבורה. מה הדין למי שפוגע בעבד עברי או בעבד כנעני? מה אם פוגע בקטן, שוטה או חירש-אילם? מה הדין אם אותם אנשים פוגעים באדם אחר? מה אם מי שמכה היא אישה או עבד כנעני שאין לה כסף משלהם? רבי אלעזר שאל את רב אם ילדה קטנה נפצעת, האם הכסף הולך לאביה כמו כסף קידושין או לה? רב עונה שזה מגיע אליה. רבי אלעזר מעלה שני קשיים נגד רב - אחד ממשנתנו ואחד מברייתא. לאחר תגובתו של רב לקושיות, מעלה הגמרא סתירה נגד הברייתא מברייתא אחרת ופותרת אותה. ריש לקיש ורבי יוחנן חלוקים בעניין התשובה לשאלת רבי אלעזר - ריש לקיש סובר כרב ור' יוחנן אומר שהכסף הולך לאביה.