בבא קמא נה - ט"ו בטבת, 27 בדצמבר

הדף היום מוקדש ע"י ארל נורמן לכבוד אנשי כוחות הבטחון.

מדוע מופיעה המילה 'טוב' בהקשר של מצוות כבוד הורים רק בעשרת הדיברות שבספר דברים ולא בספר שמות ("למען ייטב לך")? אם רואים את האות ט' בחלום, זה סימן טוב. למה? לאחר שהמשנה קבעה את איסור כלאים (רביעה או חרישה), חכמים שונים מביאים דוגמאות שבהם חל איסור כלאים על בעלי חיים שהם מאותו המין אך לא מאותו סוג, כגון תרנגול, טווס ופסיון. הפרק השישי מתחיל בהלכות לגבי מי ששמר על בהמתו כראוי אך הבהמה נמלטה ואכלה או דרסה בשדה של מישהו אחר. אם החומה נפרצה בלילה או נשברה על ידי שודדים, הבעלים פטור וכך גם השודדים (נזקים עקיפים - גרמא). אם השודדים הוציאו את הבהמה החוצה והבהמה הזיקה, השודדים חייבים על תשלום הזנזקים. |אם הבעלים נתן את הבהמה לאדם אחר כדי לשמרה, האם הבעלים אינו אחראי יותר והאחריות עוברת לאדם השני? במה זה תלוי? אם בהמה נופלת בטעות לשדה של אחר והזיקה (אכלה או רמסה), הבעלים משלם רק את ההנאה שקיבל, אך אם הבהמה נכנסה בכוונה ישלשם על הנזקים שנגרמו. איך משערים את שווי הנזק? הגמרא מסבירה שרמת השמירה הנזכרת במשנה היא משירה פחותה (היכולה לעמוד ברוח רגילה). מכאן עולה ההצעה שהמשנה תואמת רק את עמדתו של רבי יהודה לפיה שור מועד פטור אם הבעלים שמר על הבהמה על ידי הצבת גדר תקני, שכן בהמה נחשבת תמיד מועדת לגבי אכילה ודריסה. אולם הדבר נדחה שכן אולי המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה רלוונטי רק לנזקי קרן שבהם יש כוונה להזיק, ואינו חל על אכילה ודריסה. הוכחה הובאה מברייתא שאומרת שיש ארבעה מקרים שבהם התורה דרשה רק שמירה בסיסית - בור, אש, שן ורגל. הגמרא מביאה מקור לכל אחד מדברים אלו מהתורה. הוכחה נוספת מובאת מלשון המשנה עצמה. יש ארבעה מקרים שבהם פטור מתשלום בבית דין, אבל חייב בבית דין שמים - אחד הוא המקרה במשנתנו שבו פורצים גדר של רעהו ויוצאים בהמות הבעלים ומזיקים.