שירת הים / ריטה קוגן

סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב
וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית.
סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי לֹא יָצְתָה אֶת בֵּיתָהּ לְפַרְנְסוֹ.
הִיא יָלְדָה יְלָדִים, שָׂרְדָה מִלְחָמוֹת.

סָבְתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב
וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית.
סָבְתָא שֶׁלִּי הִגִּישָׁה וּפִנְּתָה צַלָּחוֹת עֲבוּר בַּעֲלָהּ.
הִיא הָיְתָה רוֹפְאָה, נִלְחֲמָה עַל סְטָלִינְגְּרָד.

אִמָּא שֶׁלִּי נוֹהֶגֶת בְּרֶכֶב (בַּחֲשַׁשׁ מָה)
וְשָׁטָה אִתִּי בְּמִפְרָשִׂית (בַּקַּיִץ, אַחַת לִשְׁנָתַיִם).
אִמָּא שֶׁלִּי הִתְחַתְּנָה, כִּי צָרִיךְ, פַּעֲמַיִם.
הִיא יוֹדַעַת לִיצֹר עוֹלָמוֹת מִמִּלִּים, הַחִבּוּק שֶׁלָּהּ מְרַפֵּא.

אֲנִי נוֹהֶגֶת בְּרֶכֶב, מְהַנְדֶּסֶת בְּכִירָה,
יוֹדַעַת קוֹד, גְּבָרִים וְשִׁירָה.
לֹא הִתְחַתַּנְתִּי, סָפֵק אִם אֵלֵד יְלָדִים.
אֲנִי מְשִׁיטָה מִפְרָשִׂית.